תל אביב
29°-19°
- קצרין 33°-17°
- צפת 30°-17°
- טבריה 36°-19°
- חיפה 28°-19°
- אריאל 33°-18°
- ירושלים 31°-19°
- באר שבע °-°
- מצפה רמון 31°-18°
- ים המלח 36°-24°
- אילת 39°-24°
- לדף מזג אויר
00:58
בעוד כלי התקשורת נמנעו לפרסם את שמה המלא ותמונתה, פרקליטיה נערכים ככל הנראה להילחם באלה שחושפים את שמה של ר' מפרשת אשל באינטרנט. להילחם בבלוגים זה פשוט, אבל איך מורידים מידע ממנועי חיפוש וארכיבים? כאן זו כבר מלחמה אבודה. הדבר משול לנסיון לכבות שריפה משתוללת עם דלי מים יחיד.
אין ספק כי לציבור יש זכות לדעת במה המדובר, שכן מדובר בעובד בכיר בלשכת ראש הממשלה, שהינו דמות ציבורית. אולם זכות זו לא חלה על ר', שאינה דמות ציבורית. אולם הנושא פה אינו זכות הפרטיות אל מול זכות הציבור לדעת, אלא ההסדרה העצמית של העיתונות הכתובה והאלקטרונית שלא לחשוף את שמה של ר', ובמילים אחרות, הצנזורה העצמית של כלי התקשורת. כשבדקתי אם הוצא צו איסור פרסום, עיתונאי בכיר אמר לי "אין צו. [זוהי] החלטה וולונטרית של כלי התקשורת מתוך החשש שתהפוך לקורבן עבירת מין ואז כבר יהיה מאוחר מדי לחזור מחשיפת שמה. אגב, גלובס חשפו אותו [את שמה] בהתחלה". כלומר, כלי התקשורת במודע, בחרו לשמור על פרטיותה של ר'.
מכיוון שאני חוקרת פוליטיקה של המידע, עניין אותי עד כמה ההסדרה העצמית הזו אכן חזקה ועובדת. לשם כך חיפשתי במנוע החיפוש של גוגל מאמרים שהכילו את שמה של ר'. ואכן גיליתי שכל אמצעי התקשורת שמרו על האנונימיות של ר'. חלקם אמנם עשו זאת בדיעבד, אך נראה כי ההסדרה העצמית עובדת.
אולם אליה וקוץ בה. אמנם בחלק מהמקרים שמה הוסר בדיעבד, אבל חיפוש קצר מגלה שגם במקומות שבהם שמה קוצר לר', עדיין מנועי החיפוש עמדו בסירובם והשאירו בתוצאות החיפוש את שמה הגלוי כפי שהיה בפוסט המקורי. הדבר נכון לגבי כמה אתרים ובלוגים, שפרסמו את השם והסירו אותו מאוחר יותר.
זהו מקרה שונה ממקרה אורלי אינס מפרשת בר-לב, בה התקשורת בדרכים לא דרכים, התגייסה לחשיפת שמה (אאוטינג). ר' אינה דמות ציבורית, ומסתבר שגם כוח הרכילות מוגבל כאשר מדובר באדם שאינו דמות ציבורית. אני בטוחה שאם ר' הייתה דמות ציבורית, השם שלה היה הופך לוויראלי במהירות, והצנזורה העצמית אותה מפעילים העיתונים במקרה שלנו הייתה מתמוססת במהרה.
המקרה פה הוא מרתק, שכן למרות ההתגייסות התקשורתית לשמור על הפרטיות של ר', מסתבר שבאינטרנט מספיק לפרסם מידע פעם אחת, כדי שהוא יכנס לספרי ההסטוריה של נבכי האינטרנט . מחיקה בדיעבד בעידן של רשתות מידע הוא חסר תועלת, שכן המידע ניתן לאחזור, להפצה ולהפיכתו שוב ושוב לויראלי בזמן הנכון והרצוי. רצוי למי? זו כבר שאלה אחרת... לא בכדי האיחוד האירופי אישר לאחרונה החלטה לגבי הזכות להישכח - The right to be forgotten .
עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות של קפטן אינטרנט ישירות לפייסבוק שלכם
* גילוי נאות - לכל אלה שחוששים שבעצם כתיבת דברים אלה אני חושפת את ר': בעת כתיבת שורות אלו, אם מחפשים במנוע החיפוש, כפי שהדגמתי, התוצאות לא יתנו יותר את שמה של ר'. מנועי החיפוש עדכנו את המידע. חיכיתי כיממה לפני הפרסום של פוסט זה עד שמנועי החיפוש יתעדכנו, כדי שלא לסכן את פרטיותה של ר'.
פרופסור קרין נהון היא חברת סגל, מרצה וחוקרת בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון. המאמר התפרסם לראשונה בבלוג שלה