משחקי הטקסט היו שם הרבה לפני כולם. בזכות התפתחות הגרפיקה הם נדחקו הצדה, אבל אף פעם לא נעלמו לגמרי. חזרה לעולם שבו הדימיון הוא כלי המשחק העיקרי
"היו זמנים שבהם למשחקי מחשב לא היתה גרפיקה, או לפחות לא היתה להם גם גרפיקה וגם סאונד בו-זמנית. בכל מקרה, לא היתה להם גרפיקה, סאונד ומספיק תוכן בשביל לשעשע בן אדם במשך יותר מכמה דקות. ולכן היה להם טקסט". כך תיאר בעבר הסופר המנוח דאגלס אדמס, מחבר הספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, את ז'אנר משחקי הטקסט, שאחד המפורסמים שבהם התבסס על ספרו הפופולרי ונשא את שמו.
המשחק, הנחשב עד היום אחת מקלאסיקות משחקי הטקסט, שוחרר עוד בתקופה שבה הז'אנר נחשב מוצר בעל זכות קיום מסחרית. ב-1984 הוא נמכר ב-350 אלף עותקים, אך זה קרה בתקופה שבה באמת לא היו דברים מעניינים יותר לעשות.
משחק הטקסט, או בשמו הנוכחי, "סיפורת אינטראקטיווית", הוא בדיוק זה - ולא יותר. כל נוף או פעולה במשחק מתוארים במלים, שחור על גבי לבן (או להפך), ללא גרפיקה כלשהי. מי שזוכר את הקווסטים המוקדמים, יכול להחליף את הגרפיקה המעטה בתיאורים מילוליים ולקבל תמונה די מלאה לגבי מהו משחק טקסט.
"ואז הגיעו המשחקים הגרפיים, וכל בני המין האנושי שיודעים להשתמש במחשב שכחו 500 אלף שנה של התפתחות שפה וחזרו מיד למקבילה האלקטרונית להטחת סלעים זה בזה - משחקי Point and Click", סיפר אדמס. מדובר במשחקים בעלי גרפיקה כלשהי, שהיו בתחילה קצת יותר צבעוניים ממשחקי הטקסט, יותר ידידותיים למשתמש ותפסו תאוצה במהירות. ככל שהיכולות הגרפיות של עולם המיחשוב השתפרו ואיפשרו משחקים מרהיבים יותר ודורשי מחשבה פחות - כך הם גם תפסו יותר ויותר פופולריות. משחקי הטקסט נדחקו הצדה.
בתעשייה הבינו במהרה שמשחקי הטקסט כבר לא יהיו ז'אנר רווחי. החברות שעסקו בפיתוח המשחקים האלה קרסו. בשלב מאוחר יותר פרסום המשחקים, התוכנות המאפשרות את הרצתם וכל כלי התיכנות לפיתוחם נהפכו לחינמיים.
אף כי משחקי הטקסט נעלמו מהבמה המרכזית, דווקא נפילת חברות כמו אינפוקום, שיצרה לא רק את "מדריך הטרמפיסט" אלא גם את "זורק" הידוע, הביאה להתפתחות עצומה של התחום באופן עקיף. ירון רקח, חובב סיפורת אינטראקטיווית, מסביר גם כי משום שמדובר בכמה תוכנות שאפשר ללמוד בקלות יחסית ושאינן דורשות מיומנות תכנותית מיוחדת, גם מי שלא מבין בתחום יכול לנסות לפתח משחקים. לדבריו, גורם נוסף שתרם להתחדשות העיסוק במשחקי טקסט, הוא העובדה שאפשר לשחק בהם כמעט על גבי כל פלטפורמה ממוחשבת - מהפאלם הפשוט ביותר, כולל מקינטוש, לינוקס וחלונות.
המשחקים המוקדמים עסקו לרוב בתחום הפנטזיה והמדע הבדיוני - בהתאם לסטריאוטיפ ה-Computer Geeks שהיו אמונים על פיתוחם. הז'אנר הזה כמובן לא נעלם כליל מתחום משחקי הטקסט, אך מגוון האנשים שניסו כוחם בכתיבת משחקים כאלה הביא עמו גם מגוון סגנונות כתיבה ונושאים חדשים.
בעבר היו המשחקים מוגבלים לחידה שיש לפתור אותה, כיום הדגש הוא על התוכן ועל היצירה הספרותית - דבר המתבטא גם בשינוי שם הז'אנר מ-Text Adventure ל-IF) Interactive Fiction). אפשר למצוא כיום משחקים שבהם המטרה היחידה היא לשוטט בעולם המשחק וליצור עמו אינטראקציות כמה שיותר מעניינות. הדוגמה הקלאסית למשחק כזה היא גאלאתיאה, שבו השחקן מדבר עם הפסל המפורסם של פיגמליון באינטראקציה האנושית הנחשבת לאחת הטובות בעולם ה-IF.
סביב הז'אנר נוצרה קהילה נאמנה של שחקנים ומפתחים, תחרויות נושאות פרסים על פיתוח משחקים (תחרות ה-IF ותחרות ה-XYZZY, ה"אוסקר" של משחקי הטקסט), פורומים רבים, וכמובן ארכיון משחקים הכולל כל משחק טקסט שנכתב אי-פעם (תמצאו אותו בכתובת (http://www.wurb.com/if).
מי שמעוניינים להיכנס לתחום יוכלו להיעזר באחד מהמדריכים הרבים שאפשר למצוא ברשת. לאחר מכן כל מה שנשאר הוא לבחור משחק, להוריד אותו ולהריצו בעזרת תוכנה מיוחדת (interpreter) - גם את התוכנה צריך להוריד, אך מדובר בקובץ קטן למדי. מתחילים אולי יעדיפו משחק פשוט וקצר, כמו למשל 9.05 של אדם קאדרה, או משחק קלאסי כמו The Edifice הכולל חידות ובעיות שצריך לפתור כדי להתקדם.
