פרסומת
| |
אינטרנט זה יופי של כלי, למי שיודע לנצל אותו כדי לעשות סיבוב מהיר של יחסי ציבור עצמיים. במיוחד כשמדובר בפוליטיקאים. לא צריך להבין חצי דבר על המדיום הזה, לא צריך להיות מחובר אליו ואפילו לא צריך להשתמש בו בכלל. לא בלוג, לא טוקבק, לא רשת חברתית - שום דבר שקשור במהות האמיתית של הרשת. מספיק לדבר בגנותו, לזרוק איזשהו רעיון אגרסיווי בעניינו לחלל האוויר, וכמובן - לאיים בהגבלת השימוש בו. וככה, בכל כמה חודשים יש ח"כ תורן שמככב למשך כמה שניות בתקשורת בזכות התבטאות או הצעת חוק פרובוקטיוויות שמבקשות להטיל הגבלות על הרשת או על המשתמשים בה.
החכמולוג התורן בתחום הוא ח"כ אמנון כהן מש"ס, שנראה כמי שבונה את עצמו כאיש הטכנולוגיה של המפלגות החרדיות ואולי כאלטרנטיווה לשר התקשורת. אחרי שהצליח לכפות קנסות נאים על ספקיות הסלולר שלא אוכפות איסור הפצת מידע פורנוגרפי במכשירי דור 3, מציע כהן להגביל את הגישה ל"אתרי מבוגרים" (מין, אלימות, הימורים) בעזרת אמצעי זיהוי ביומטריים. כלומר, מי שירצה לגלוש לאתר הכולל תכנים למבוגרים - נניח 50%-60% מהגולשים הבוגרים - יצטרך להזדהות בפני ספק השירות שלו באמצעות טביעת אצבע. הצעת החוק, אגב, עברה באחרונה להצבעה בקריאה טרומית לאחר שכ-20 ח"כים הביעו תמיכה ברוח שמנשבת ממנה.
המחשבה שקיים איזשהו אמצעי ממלכתי שדרכו אפשר לסנן את תוכני האינטרנט, היא דווקא הבעיה הקטנה ביותר שעולה מההצעה. זאת רק שאלה של טכנולוגיה - ובטכנולוגיה, למי ששכח, אפשר להילחם באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים יותר. הבעיה המטרידה יותר היא העובדה שמישהו בעצם מציע להחזיק מאגר טביעות אצבע של רוב האזרחים ושאת המידע הזה אפשר יהיה להצליב עם פרטים על המשתמש והרגלי הגלישה שלו.
לא מספיק שאנחנו מפזרים שברי מידע אישי באתרים השונים - עכשיו המדינה גם רוצה להצמיד להם טביעת אצבע. הצעת החוק, שבסיסה הוא כביכול הגנה על קטינים, עלולה להפוך לגזירה שהציבור כלל לא יכול - ואף לא צריך - לעמוד בה.
בנוסף, האחריות לאכיפת המגבלות הללו מוטלת לפתחן של ספקיות האינטרנט, שמשתדלות להתעלם מההצעה המטופשת הזאת ומסרבות לשתף פעולה עם מגיש ההצעה. אלא שמעבר לספקיות הגדולות קיימים עשרות ואולי מאות ספקי גישה לאינטרנט שאינם חברות מסחריות: מקומות העבודה.
איך ינהג החוק עם חברות המספקות לעובדיהן גישה לרשת? האם גם העובדים יידרשו להזדהות בפני המעסיק שלהם בכל גלישה ל"אתרי תוכן למבוגרים", לא רק בשעות העבודה, אלא גם מהבית? האם החברות יסכימו לשתף פעולה, או שתתפתח תעשייה שלמה וסרסרות של גלישה אנונימית שתציע שירותים גם למשתמשים שאינם עובדים שלה? חשיפת קטינים לאלימות, פורנוגרפיה והימורים היא בעייתית ומסוכנת, ואכן צריך למצוא מנגנון שיאפשר להורים המעוניינים להגביל את הגישה של ילדיהם לתכנים האלה. אבל מכאן ועד לדרוש ממבוגרים להזדהות בטביעת אצבע בכל פעם שהם רוצים להמר, או לשוטט להנאתם באתרי סקס - הדרך ארוכה, ומגוון הכלים עשיר ומתוחכם יותר. אין סיבה שאנשי ציבור יגרפו הון פוליטי בקרב ציבור בוחריהם שרובו המכריע ממילא לא משתמש באינטרנט, על חשבון כלל האוכלוסייה.
|
