רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקשר בין קיא לוויתנים לבושם שלכם, ומה ההבדל בינו ל"מי קולון"

"פרחוני" או "אוריינטלי", "עצי" או "טרי" כולנו אוהבים ניחוחות של בושם, ולא פעם מוכנים לשלם עליהם הון. אבל איך מפיקים אותם בכלל, ומה ההבדל בין התו העליון לתווי הבסיס של הבושם?

תגובות
בשמים
Crazy House Capers

כאשר חליד אל-סינאני, דייג קשה יום ממחוז קוריאת בעומן הפליג ב-30 באוקטובר 2016 עם זוג חברים לשיט היומי במי המפרץ, הם לא העלו על דעתם שחייהם עומדים להשתנות. לדברי אל-סינאני, לקראת סוף ההפלגה הם זיהו ריח מאוד לא נעים, וכשהתקרבו למקורו הם מצאו גוש שמשקלו כמעט שמונים קילוגרם של... קיא לווייתנים – מציאה ששוויה יכול להגיע לשלושה מיליוני דולרים.

מדוע ערימה של קיא שווה כל כך הרבה? לאחר טיפול מתאים, החומר הנדיר היוצא ממערכת העיכול של לוויתן הזרע (ראשתן גדול ראש, Physeter macrocephalus), מתחיל להדיף ניחוחות נעימים ואפשר להפיק ממנו בשמים יוקרתיים. בשלב הזה הוא גם זוכה לשם מכובד יותר – "ענבר שחור", שכן בדומה לענבר שנוצר במעבה האדמה משרף עצים שמנוני וריחני, גם הוא נולד מחומר שמנוני, כמובן עם מקור שונה מאוד.

שמנים ארומטיים מהצומח
ענבר שחור הוא רק דוגמה אחת לחומר טבעי שאפשר להפיק ממנו את אחד הרכיבים הבסיסיים בכל בושם – שמן ארומטי. השמן הארומטי הוא שם כולל לשמנים מדיפי ריח נעים – טבעיים ומלאכותיים גם יחד, בדרך כלל מצמחים. דוגמה נפלאה לכך מצאה לפני כמה שנים קבוצת ארכיאולוגים איטלקיים בקפריסין, שחשפו מפעל לייצור בשמים בשטח ענק של 3000 מ"ר, ובו נמצאו בשלמותם עשרות בקבוקי חרס לאחסון בושם, קערות ערבוב, משפכים וכלים נוספים.

צוות החפירה, בראשות מריה רוזריה בלג'ורנו (Rosaria Belgiorno) מרשות המחקר הלאומית ברומא, הצליח לבודד ריחות מארבעה עשר צמחים ים תיכוניים, כולל אניס, אורן, שקד ופטרוזיליה. הצוות המשיך במחקר, ובעזרת טכניקות שתיאר כבר פליניוס הזקן (79-23 לספירה) בספרו "תולדות הטבע" , הפיקו שמנים ריחניים כמו אלה ששימשו בימי קדם. הם טחנו עלים מהצמחים, השרו אותם בשמן זית, וזיקקו אותם בתוך מזקקת חרס.

Fragrance Oils
Vetiver Aromatics

הטכנולוגיות המודרניות להפקת שמנים ארומטים מצמחים, שנקראים "שמנים אתריים" אינן שונות בהרבה, ומבוססות גם הן בעיקר על זיקוק. בשיטה הנפוצה ביותר, של זיקוק באדים, לוקחים חלקי צמחים, כולל עלים, פרחים, גבעולים ושבבי גזעים, ומרתיחים אותם במים. האדים עוברים דרך חלקי הצמחים, ובלחץ שנוצר משתחררות התרכובות הריחניות מהצמחים. לאחר מכן מעבירים את האדים דרך צינור מקורר, שבו מתעבים אדי המים והשמן האתרי. מכיוון שטמפרטורת העיבוי של שמנים אתריים גבוהה מזו של מים (קרוב למאתיים מעלות צלזיוס בלחץ אטמוספרי), השמנים מתעבים לפני המים, וכך אפשר לקבל שמן אתרי טהור. אגב, גם המים שמתקבלים בתהליך הזה מפיצים ריח נעים, ובין התוצרים של התהליך אפשר למנות מי ורדים ומי לבנדר, הנפוצים מאוד בתעשיית הקוסמטיקה.

שמנים ארומטיים מן החי
מקור טבעי אחר לשמנים ארומטיים הוא בעלי חיים. אחת הדוגמאות המרתקות לכך היא כאמור הענבר השחור. כאשר הלווייתן פולט את החומר מגופו, הקיא צף על פני הים עקב הרכבו השומני. מבחינה כימית הענבר השחור מכיל תרכובות אורגניות שכוללות חנקן ונקראות אלקלואידים, חומצות ומולוקולה בשם אמברין – החומר שנותן לענבר השחור את ניחוחו הייחודי.

מבחינה מבנית, האמברין דומה מאוד לכולסטרול, מה שמסביר את הצמיגות והשומניות של הענבר השחור. כדי לבודד את האמברין מהענבר השחור צריך לרסק את הענבר, לחמם את האבקה בתוך אלכוהול ולהניח לתמיסה להתקרר. האמברין עצמו אינו מדיף ריח מאוד חזק, אך כאשר מחמצנים אותו הוא משנה מעט את צורתו ויוצר חומר שנקרא אמברוקסן, שאותו משלבים בבשמים בתוך חומר אחר שנועד לקבע את הריח על העור.

Whales

אפשר להפיק שמנים ארומטיים גם מבלוטות שומניות של אייל מושק או שפני סלע, וכן מיערות דבש וחומרים אחרים שמקורם בבעלי חיים. כיום, בגלל הציד המוגבר של לווייתנים, איילים וחיות נוספות שמשמשות להפקת בשמים יוקרתיים, רבות מהן נמצאים בסכנת הכחדה, והפקת בשמים מהן נאסרה.

בדומה לאמברוקסן, כל השמנים הארומטיים מבוססים על מולקולות ידועות, שבדרך כלל מורכבות משרשראות פחמניות המכילות גם חמצן. כיום מייצרים רבים מחומרי הריח הללו בצורה מלאכותית במעבדה, כך שאפשר לקבל שמנים בניחוח ענבר או מושק גם בלי לפגוע בבעלי חיים.


תווי הבושם
בושם מכיל בדרך כלל תערובת של כמה שמנים ארומטיים, שהשילוב שלהם מקנה לו את תכונותיו הייחודיות. בנוסף, כדי ליצור בושם שמדיף ריח לאורך זמן הוא צריך לכלול שלושה "תווים" שונים של ריח. התווים העליונים מורכבים בדרך כלל ממולקולות ריח קטנות שמתנדפות תוך דקות בודדות ויוצרות את הרושם הראשוני של הבושם. תווים עליונים נפוצים הם פירות הדר וג'ינג'ר.

התווים האמצעיים משתחררים סמוך לסיום ההתנדפות של התווים העליונים, ונועדו למסך את הריח הלא נעים שיש לתווי הבסיס בדקות הראשונות של התנדפותם, לפני שחשים בריח הנעים שלהם. התווים האמצעיים מתנדפים תוך כמה דקות עד שעה. ורדים ולבנדר משמשים פעמים רבות כתווים אמצעיים.

לבסוף מגיעים תווי הבסיס, שמתנדפים רק כעבור כמה שעות. הם מורכבים בדרך גלל ממולקולות גדולות עשירות בפחמן שמקורן מבעלי חיים או תחליפים סינתטיים שלהם. בדומה לאופן שבו שמן, נדבק לנו לידיים, גם המבנה הכימי של המולקולות הללו גורם להן להישאר על העור למשך זמן רב.

בנוסף בושם מכיל גם מים ואלכוהול. המטרה הראשונה שלהם היא דילול השמנים הארומטיים היקרים, והקטנת העלויות על ידי כך. מעבר לכך, אלכוהול ומים מתנדפים מהר יותר משמנים ארומטיים וכך מסייעים לריח הנעים של השמן לצאת לאוויר. האיזון בין כמויות המים והאלכוהול חשוב, מכיוון שאלכוהול טהור יגרום לנידוף מהיר מדי של הבושם ותוספת מים מתאימה יכולה להאריך את משך החיים שלו. לאלכוהול יש גם תפקיד נוסף – הוא מאפשר לערבב את השמנים השונים יחד בצורה אחידה ואף לשלב אותם עם המים.

Essential oils
Sunny mama

היחס בין מים ואלכוהול לשמנים ארומטיים בבושם קובע גם את תו האיכות של הבושם, שבא לידי ביטוי בשמו. בושם שמכיל למעלה מ-20 אחוז חומרי ריח ייקרא פשוט "בושם" (parfum בצרפתית). אם הוא מכיל כ-15 אחוז מעמדו יירד ל"מי בושם" (eau de parfum) וצניחה של חמישה אחוזים נוספים תזכה אותו בכינוי הפחות מכובד "מי טואלטיקה" (eau de toilette).

לבסוף, כיום "מי קולון" הוא שם גנרי לבשמים שמכילים כחמישה אחוזי בושם, ובדרך כלל הם מיועדים לגברים בלבד. אולם מי הקולון המקוריים יוצרו בשנת 1709 בידי הבשם האיטלקי ג'ואן מריה פרינה (Maria-Farina), שקרא לבושם שייצר על שם עיר מגוריו קולון שבגרמניה (כיום קלן). פרינה היה אחד הראשונים בהיסטוריה שהצליח ליצור מתכון אחיד לבושם, שהורכב ממגוון רחב של שמנים אתריים מפירות הדר כמו תפוז, קלמנטינה ולימון.

הכל נשאר במשפחה
כמו מי הקולון של פרינה, רוב הבשמים מכילים תערובת של כמה שמנים ארומטיים שמעניקים להם ניחוח ייחודי. איך אפשר לקבוע איזה סוג ריח יש לבושם כזה?

בראשית המאה ה-20, החלו להרכיב רשימה של משפחות ריח. רשימת המשפחות הלכה והתארכה ככל שהטכנולוגיה בתעשיית הבשמים התקדמה, והתחלקה בין השאר לריחות כמו פרחוניים, מזרחיים, עציים, ועוריים. בשל אורכה, מורכבתה והפרטים הטכניים הרבים הדרושים להבנתה, השימוש ברשימת המשפחות נותר בידיהם של יחידי סגולה. זה כמובן הקשה מאוד על משווקי בשמים להמליץ לצרכן שאהב בושם "פרחוני" או "ימי" על בושם ממשפחה אחרת בעל ריחות קרובים.

מהפך בקטלוג הריחות הגיע בשנת 1984, כשמומחה הבשמים הבריטי מייקל אדוארדס (Edwards) הציג לראשונה בספרו "ריחות העולם" את "גלגל הריחות". המהדורה הראשונה של הספר כללה רק 323 ריחות, אך ברבות השנים הוא הרחיב את הקטלוג וכיום ניתן למצוא באתר האינטרנט שלו מידע רב על אלפי סוגים של בשמים.

בשונה מרשימת המשפחות המקורית, גלגל הריחות של אדוארדס מחלק את עולם הריח לארבעה סוגי-על בלבד: פרחוני, אוריינטלי, עצי וטרי. כל אחד מסוגי הריחות הללו מתחלק גם לקטגוריות משנה כמו "פרחוני רך", או "עצים יבשים". החלוקה הזו מאפשרת הן לצרכן הפשוט והן למשווק המתוחכם לדעת אילו סוגי בשמים דומים זה לזה.

Miniature perfume dispensers
William Cho

ריחות היסוד
גלגל הריחות של אדוארדס מזכיר את מערכת צבעי היסוד המקובלים – אדום, כחול וירוק. כאשר מערבבים אדום וכחול מקבלים סגול, אך מה קורה כשמערבבים ניחוח של תפוז סיני עם ריחות אוריינטליים מענבר שחור? האם ספקטרום הריח דומה לספקטרום הראייה?

לפי התפיסה המקובלת, חוש הריח מבוסס על מערכת קולטנים שמזהים מולקולות ריח מסוימות לפי תורתן והמבנה שלהן. אך נכון להיום אין דרך לנבא את ריחה של מולקולה אך ורק על סמך המבנה שלה, ועל אחת כמה וכמה שאין אפשרות לחזות מה יהיה ניחוחה של תערובת של מולקולות שונות.

צעד מסוים בכיוון הגיע לפני כמה שנים במחקר שביצעה קבוצתו של נועם סובל ממכון ויצמן למדע. החוקרים אמרו כי בדומה לצבע לבן, המורכב משילוב של כל הצבעים, אפשר לאפיין גם "ריח לבן". הם בחרו לשם כך ב--86 חומרי ריח שונים המורכבים ממולקולות בודדות ונתנו לנבדקים להריח תערובות שונות שלהם, כך שעוצמת כל הרכיבים נשארה תמיד זהה. הם מצאו כי תרכובות שהכילו יותר מ-30 מולקולות היו כמעט זהות בעיני הנבדקים, שהגדירו אותן בעלות ריח נייטרלי.

לדבר סובל, "הממצאים לא רק מרחיבים את מושג ה'לבן' אל מעבר לתחומים המוכרים של חוש הראייה וחוש השמיעה, ואינם מתמצים בהוספת חוש הריח לרשימת החושים שבהם קיימת תופעה 'לבנה'. הם נוגעים גם לעקרונות הבסיסיים ביותר שלפיהם פועל חוש הריח ומערערים את התפיסות המקובלות לגביהם".

בקבוק בושם יוקרתי על המדף במחלקת הבשמים של החנות מקפל בתוכו אלפי שנות מסורת לייצור בשמים, ומוציא לאוויר העולם שלל ריחות שלא היו מתאפשרים אלמלא היו לנו שיטות מתקדמות להפקת שמנים אתריים ולייצור מולקולות במעבדה. אז כשאתם מתיזים דוגמית הרחה על עורכם, שאפו עמוק את התו העליון, רחרחו להנאתכם כעבור כמה דקות את התווים האמצעיים, והמתינו בסבלנות לניחוחם העמוק של תווי היסוד שילווה אתכם למשך היום.

לביא ביגמן הוא דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי. לתוכן מדעי נוסף, הורידו את האפליקציה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות