טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטבעוני והקרניבור - האם שניהם יכולים לחסות תחת תפריט אחד?

הכניסה של מאכלים טבעוניים למסעדות הרגילות היא צעד גדול לקידום הטבעונות ולשדרוג תפריטיה, ואפילו לפיוס חלקי בין מחבקי צמחים לקרניבורים

תגובות

יש לי רק מחמאות לכל המסעדות - עוד ועוד כאלה צצות מדי יום - שמגישות מנות הקורצות לצמחונים וטבעונים. המגמה הזאת, שנכללות בה גם מסעדות אופנתיות, עיליות, מפונפנות ומוקפצות, מעידה יותר מאלף טורים דוגמת זה שאני כותבת עכשיו על המהפך, ליתר דיוק סלטה, שחל בדימויו של התפריט הצמחוני או הטבעוני. העובדה ששפים עטורי תהילה מתפארים בשימוש באבקת אסאי, באורז שחור ובטפיוקה מוכיחה שכל מי שנתפש, לפחות בעיני עצמו, כמעודכן רוצה להגדיר את עצמו ואת מסעדתו מחדש באמצעות אפקט ההילה של הצמחונים והטבעונים.

כי צמחונים וטבעונים, כמוהם כמסעדות הפונות אליהם, נהנים עכשיו מדימוי של אנשים המודעים לבריאותם, מתמצאים בהלכי רוח חדשים, אחראים למזונם, נמנעים מג'אנק פוד, אנינים.

הנה, באווירת החג, משמעותם של כמה מהחידושים במגמה הזאת:

אורנה ואלה
מוטי מילרוד

זה טעים. המגמה המסעדנית החדשה של פנייה לטבעונים מעוררת את היצירתיות ומרחיבה את המנעד. בזכותה ניתן לפגוש במסעדות מגוון עצום של חומרי גלם שבעבר לא הגיעו לצלחות: ירקות כתומים בשלל גוונים, אגוזים בשפע של מרקמים, דגנים פחות מוכרים כמו כוסמת או אמרנט, גרעינים וזרעים באינסוף צורות הכנה. החידוש אינו רק בטעמים אלא גם במראות. והעיניים שקצו כבר בנוף השגור של חלקי בשר וכול מיני תפוחי אדמה מגיבות בהתאם: בהתפעלות ובשמחה.

ועדיין ראוי לציין לשבח ובמיוחד את "אורנה ואלה" ששם המומחיות בהכנת מנות ידידותיות לצמחונים וטבעונים היא מעל ומעבר. מנת הירקות הכתומים של "אורנה ואלה" היא דוגמה מצויינת מפני שאף טבעוני סביר לא יכין אותה לעצמו בסתם יום של חול. היא פשוטה ויפה אבל מורכבת: מגוון ירקות כתומים צלויים, סלט קינואה עדין אבל מובחן בטעמיו ושמנת מקדמיה מעולה. אותו דבר נכון לגבי הכרובית בטחינה, סלט קוד 62, האורז בירקות, מנת הטופו, קינוח הבאונטי, העוגיות הטבעוניות ועוד מנות שחלקן אף משתנות מדי יום.

זה משמח. טבעונים, כמו כולם, לא קובעים עם חברים, מתלבשים יפה ויוצאים מהבית רק כדי לאכול משהו שכל אחד יודע להכין בבית בעיניים מכוסות וידיים קשורות. לכן כל מיני בלילות המכילות דגנים (שבדרך כלל מכונות “סלט קינואה” במסעדות בהן הטאץ' הוא בריאותני, ו”סלט פתיתים” במסעדות בהן הטאץ' רק אופנתי) או דייסות שמכילות ירקות (לרוב מכונות “גספצ'ו” בכל סוגי המסעדות) לא באמת קורצות לטבעונים. גם חציל בטחינה נחשב לסימן היכר של ידידותיות לטבעונים. אלה דוגמאות למנות שקל להכין גם בבית כאשר ההשראה העיקרית היא המצאי במקרר.

אבל גם אנחנו רוצים לבלות, גם אנחנו רוצים שירגשו אותנו. בחודשים האחרונים, בזכות המגמה לשלב מנות טבעוניות ראויות במסעדות רגילות, אכלתי בשמחה, בתיאבון ובתענוג עוד מנות: פופקורן קינואה וזיקוקי כוסמת, אדמת אגוזים ושמיים מחומוס, אבק פיסטוק וקוויאר סויה.

זה הרפתקני. לאורך מסע הכומתה שערכתי בין מסעדות שמגישות מנות טבעוניות לצד התפריט הרגיל חשתי בתמורה אחת נפלאה – המנות הטבעוניות לא מוגשות בתור אופציה סגפנית או הבראתית אלא כסוג של בונוס. הנקודה הזאת בלטה במיוחד בערב שבו אכלתי ב”קמפנלו”, מסעדה איטלקית רגילה שמארחת לעתים שפים טבעוניים. בערב שבו אכלתי שם התארחה במקום השפית זהר לוסטיגר־בשן והאווירה היתה חגיגית במיוחד, המקום היה מלא בסועדים סקרנים שבשבילם התוספת הטבעונית היתה סוג של יציאה מהשגרה. המגמה הזאת, שבה טבעונות נתפסת כהרפתקה וכהרחבת הטעם היא משמחת במיוחד כשזוכרים שעד לפני כמה שנים הטבעונות נתפסה כמין ברירת מחדל שמתאימה לחולים או לפריקים.

זה צו פיוס. האמירה החשובה במגמה הזאת היא של אנטי התבדלות. זה לא מובן מאליו. יש טבעונים שלא מסוגלים לשאת את הרעיון להתנשק עם מישהו שאכל בשר ולעומתם יש אוכלי כל שממש מתרגזים מעצם הרעיון שמישהו מתנגד לאכילת בשר. אני מסתייגת מהבדלנות הזאת. אני כן רוצה להכיר אנשים שחושבים אחרת ממני וגם לבלות אִתם. מעניין לי לא להסכים אתם. אני שמחה להתווכח אתם. זה אמנם נחמד לראות פרצופים מוכרים ב"מזה", המסעדה צמחונית, ולהסכים עם כולם על הכל, אבל בה במידה מעניין לשבת במסעדות כמו “א־לה רמפה” ו”פרונטו” ולשמוע דעות אחרות ולאכול מגוון מנות שמאפשר התפריט הידידותי לטבעונים.

זה מקדם את הטבעונות. החלקים המוצלחים של המגמה הזאת באים לידי ביטוי במסעדות שבהן האופנתיות פוגשת אהבה אמיתית. כזהו, למשל, התפריט ב”שילה”. "שילה" היא מסעדה ידידותית לטבעונים לא רק בימי שני ולא רק כשהיא מארחת שפים טבעוניים. היא ידידותית לטבעונים מפני שהשף שלה אוהב ירקות ומבין אותם. אני לא מכירה אותו אבל העובדה שהוא כזה ברורה מעצם קריאת התפריט ומהתבוננות במנות המוגשות. גם במנות הדגים והבשר ב"שילה" יש יותר שימוש בירקות מאשר ברוב סלטי הקינואה או הפתיתים במסעדות אחרות. יש במסעדה הזאת שפע מנות שמתאימות לצמחונים וטבעונים וביניהן סלטים מעניינים, לקט ירקות על הפלנצ'ה, פטריות מלך היער, אספרגוס, מאפה כרישה ו"סטייק" מלך היער, זעתר טרי, שפע של ירקות ירוקים. נכון שיש גם חציל בטחינה אבל היא, הטחינה, לפחות עשויה משקדים. ועדיין מומלץ זה לבוא עם חברים שכן אוכלים בשר ודגים ולאכול מאותה צלחת שיש בה הכל ואפשר לחלוק. האכילה יחד, קרניבור וטבעוני מאותה צלחת, הרבה יותר אפקטיבית ומשכנעת מאשר איומים בבריאות לקויה או הסתגרות והתבדלות.

ייצוג הולם. העדרם של פירות וירקות מהתפריט המערבי בולט כמעט בכל ארוחה חגיגית, ארוחה במסעדה רגילה וגם בתוכניות בישול בטלוויזיה. הייצוג הזעום הזה בולט במיוחד בהשוואה לייצוג הפומפוזי של מיני מאפים וקינוחים מגונדרים, מאכלי בשר בגבינה בכל צורה ומרקם, ושאר מעשי מרכבה בעלי שמות מסובכים שמשום מה כולם מכירים ויודעים את שמותיהם. כשהתפריט הטבעוני מאומץ גם במסעדות רגילות נוצרת היכרות בין פירות וירקות לבין אנשים שבקושי יודעים איך נראית דלורית ומה ההבדל בינה לבין דלעת. בפעם הראשונה הם רק מסתכלים, בפעם השניה מתעניינים, בפעם השלישית – טועמים. תחילתה של ידידות חדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות