טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגרסה של אייל שני למצה בריי

כשמוצו הניסיונות לייצר עוגת מצות, עברנו לפיצה. מציאת מצרים

תגובות

אני לא מאמינה שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר בלי לעצור ולעשות על הדרך, קצת על האש. עוד פחות סביר בעיני שהם אכלו את השישליק יונים שלהם במצה שנמכרת אצלנו היום במכולת ומתאימה במיוחד לממרח שוקולד ולמצה מטוגנת בביצה וחלב. כיוון שבטח לא הספיקו לארוז הרבה נוטלה, כשחיילי פרעה נושפים בעורפם, שלא לדבר על לארגן לדרך תנאים של טיגון. אפשר להמר שהמצות שלהם היו מין לאפות בדואיות נפלאות ורק אנחנו נתקענו עם הקרשים בצורת פיקה.

הטבח בן ישראל מיהר מאוד בבוקר החג, החנה את עוגת המצות בתבנית ואמר לי: "שלושים דקות אפייה עם נייר כסף ועוד 15 בלי הנייר. אחר כך תחלצי אותה, דברים שיוצאים מתנור אוהבים שמחלצים אותם".

דקה אחרי שיצא מהבית התחיל לעלות ריח שרוף מתערובת של נוזלים שניסו להימלט מהתבנית שנכנסו אליה, וטיפטפו בדרך על קליפת חציל שרוף, תוצאה של תאונת עבודה שלי מאמש בתנור.

שעון העצר גמר 45 דקות אפייה. הוצאתי את התבנית והפכתי אותה בתנועה מקצועית על קרש עץ. אבל דבר לא אירע. עוגת המצות נתקעה חזק בתבנית שלה. מהניסיון שלי עם התנהגויות כפייתיות, אני יודעת שכשמשהו חוזר על עצמו שוב ושוב מומלץ לעשות משהו אחר, שאף פעם לא עשית קודם. לכן לקחתי מערוך וחבטתי בתבנית כמו בת ישראל אמיצה, שלא מוותרת על עוגת המצה שלה. העוגה נשרה על הקרש. למרבה הצער בנשירתה היא כבר לא היתה בחתיכה אחת: התפרק לה חצי מהגג וכנף שמאל.

זה לא שלא חששתי ממה שקרה, אבל האופטימיות שלי, שלעתים גובלת פשוט בטמטום, הובילה אותי להרכיב את החלקים כמו פאזל, שעליו פיזרתי המון אבקת סוכר כדי לטשטש את השברים לטובת השלם.

מרוצה מאוד מהפתרון המבריק שלי רצתי לחדר, לקחתי את המצלמה והרבצתי 25 צילומים של העוגה השבורה שפצעיה חבושים באבקת סוכר.

מיד בתום הסשן נכנס הטבח למטבח. ביד אחת החזיק צרור של עלי זעתר וביד השנייה תינוק צב, בן שלושה חודשים. גור הצבים שגודלו כאגרוף של תינוק בן שעה, עשה מה שעושים כלבים וילדים בסט צילום. כלומר, הוא הסיט לחלוטין את תשומת הלב מהעוגה המודבקת. ואפילו כשהטבח גילה שצילמתי את כל התמונות במצב "חושך", לא נפלה רוחו ותלתליו הבריקו בשמש כשליטף ברכות את הצב הקטן, ששריונו רך כמו מסטיק.

קוראים לו אבי, עם השם הזה הוא הגיע מהמושב, שם סיכן את עצמו בחציית כבישים בצורה מיותרת לגמרי יחסית לחיה מזן נכחד כשלו, ונחת בתל אביב, איפה שאין אשליות בקשר לאי-הימצאותו של הטבע, ישר בגן בלגן של משפחת עשב. דבי קלטה אותו בגן על אף גילו הממש צעיר.

"תראי בגן שלנו זה גמיש", היא הסבירה לי כבר בתחילת השנה, כששאלתי בני כמה הילדים בגן: "הוא בן שנה, היא בת ארבע, ואני בת 48". אז שיהיה אחד בן שלושה חודשים. אלא שאבי הצב התגלה כרגיש ובודד, ומצפונה של דבי ייסר אותה. מידע מוקדם של המ-צב המשפחתי שלנו - בגן של הקטנה יודעים שיש לה שתי אחיות, חתול ושני צבים, שכולם היו באפליקציה שהכינה ליום המשפחה - היא פנתה אל הטבח ושאלה מה דעתו לאמץ את אבי, שיזכה במרחק שדרות רוטשילד במשפחה אינסטנט.

כשהתפנה הטבח להביט בעוגה, הוא לא אמר כלום על השברים, טעם חתיכה, החוויר ואמר "זה יצא כמו קיגל איטריות נפלא שקונים במאה שערים בירושלים", ומיד פנה להכין עוד עוגה. הפעם הוא טרח על ריבות חלב וקוקוס ותפוחים ושוב יצא לו קיגל, מורכב יותר אבל לאו דווקא טעים יותר.

בשלב הזה הוא קצת התייאש מהמצות, ואמר לי שלא סתם אוכלים אותן בפסח, כי זה אוכל שסבל לנסות להפיק ממנו תועלת קולינרית.

הרגשתי שהוא רוצה קצת להיות אתן לבד, ועזבתי את הבית עם כמה שיותר ילדות שהצלחתי לקחת אתי. כשחזרנו הוא עירסל את אבי הצב הקטן כשהוא מזמזם "... ובתיבה משה הקטן, ילד יפה ורך", שהפך ללהיט פסח של הבית. באמצע השולחן, כבר אחרי שהכין לה בוק, היתה מונחת מצה בריי-פיצה. המאכל השני היחיד שאפשר להכין ממצות חוץ מהמצה בריי המסורתי.

זה מה שקורה כשמשאירים אותו לבד עם צב חדש, ארבע מצות, תבנית ביצים וחבילת מחשבות. הוא טיגן את כולם בזעתר ובצער שצבר מניסיון חייו עם מצות ובכלל. המצה-פיצה התגלתה כהברקה ממש, ולא כעוד מאכל שמחייכים אליו באהבה שמורכבת מקבלה וסלחנות בערב חג, כמו אל קרובים רחוקים.

הזעתר, התברר, היה מקור ההשראה, כפי שסיפר לנו בעוד הוא פורס מהפיצה לפסח:

"במרכז המסחרי של מצפה רמון, ברח' שינקין בתל אביב ליד חנות הגבישים והשמלות מהודו, בנצרת ממול לכנאפה ובכל מקום אחר בארץ שיש בו אנשים, יש מכולת, אותו חדרון האמור להכיל את כל הצרכים הראשוניים של מי שגר לידו. ובמכולת, תמיד תמצא את אותו הקוטג', את אותו רסק העגבניות ואת אותו מיכל חום שעליו כתוב שוקולד השחר, כאילו אין להן, למכולות, שום סיבה להשתנות ממקום למקום.

"גם בפרדיס, בקלקיליה ובג'לג'וליה תמצא במקררים את אותו המילקי ועל המדפים את אותו הפטל, כאילו דבר בהיסטוריה של האנשים שגרים שם, אינו מפריד בינם לבין קורותיהם של תושבי כפר שמריהו.

"אבל שם, על דלפק הנירוסטה ליד הקופה, תמיד שוכב אחד מסמליה המובהקים של הארץ הפלשתינית: שקית גופייה העשויה מניילון שחור. כלי שיוט יומי אולטימטיווי של כל פלשתינאי שעוזב השכם בבוקר את ביתו כדי לחפש עבודה מעבר לגבול, בשטח ישראל. ובתוך השקית, שם על הדלפק, שוכבות כמה פיתות עגולות וגדולות, צהובות משמן זית, ירוקות מרוב עלי זעתר טריים. האיש שליד הקופה, לעולם ימכור לך אותן, אין לו מחיר לתת להן. אמא שלו עשתה אותן בשבילו, מהזעתר שבשדה, שיהיה לו משהו לאכול מכל הדנונה והאקטימל הזה".

* מצה בריי -פיצה עם הרבה זעתר

חומרים ל-6 אנשים:

4 מצות, 2 כפות שמן זית, 1 כף אבקת זעתר

שוברים את המצות לתוך הקערה, מוסיפים את אבקת הזעתר, מערבבים. מוסיפים את שמן הזית, ומערבבים שוב.

עלים מ-4 גבעולי זעתר טריים, 1 פלפל ירוק חריף קצוץ דק, 2 ביצים אורגניות, 1/2 כוס חלב

טורפים את הביצים עם החלב, הפלפלים ועלי הזעתר. שופכים את התערובת לתוך שברי המצות ומערבבים היטב. מניחים לנוזלים להיספג במצות במשך 10 דקות.

מחבת ברזל כבדה ללא חלקי פלסטיק, שמן זית לשימון מעט יותר מהנדרש לחביתה, תערובת המצות, 3 ביצים אורגניות, 4 פרוסות עבות מעגבניה אדומה ובשלה עטופות בשמן זית ומלח ים, מעט שמן זית להזלפה, 1 כפית אבקת זעתר, מעט מלח

מחממים את התנור לטמפרטורה של 220 מעלות, חום תחתון וגריל, מניחים את רשת התנור במסילת השליש התחתון.

מחממים היטב את המחבת מעל להבת הגז, ומשהתחממה מוסיפים את שמן הזית. מכבים את האש. חימום המחבת ושמן הזית ימנע מתערובת המצות והביצים להידבק לתחתית המחבת.

מרפדים את תחתית המחבת בתערובת המצות, מהדקים בעדינות, שוברים מעל את 3 הביצים, כל אחת באזור אחר. ליד כל ביצה מניחים פרוסות עגבניה, זורים מעט מלח ואת אבקת הזעתר, שתגלוש מן העגבניות ותכסה חלקית את החלבון הלבן. מעל לכל, כדי שיצלה ויזהיב, מזליפים שמן זית.

מכניסים את המחבת לתנור, ואופים כ-10 דקות, או עד שחלבון הביצה נקרש.

פותחים את דלת התנור ומפזרים מעל פני הפיצה:

8 כדורי מוצרלה קטנים (מומלץ של מחלבות גד)

סוגרים את הדלת, ואופים עוד כ-4 דקות, עד שהמוצרלה מתחילה להינמס.

מחלצים מן התנור. הצבעים בוקעים בעזות משברי המצות הירוקות שכבר הזהיבו: אודם העגבניות, נחלי הזעתר הירוקים, בוהק החלבונים ועומק הצהוב של החלמון. מזליפים עוד מעט משמן הזית.

בעזרת גלגלת לחיתוך פיצה, חותכים למשולשים, אוכלים לוהט, פושר, וגם אחרי ארבע שעות שלא מצליחות לגעת ביופיה היצוק של הפיצה-מצה, יחד עם קערית של גבינה לבנה 5% שעורבבה היטב ומעליה נסחטה עגבניה שלמה, אדומה, ונוצק מעט שמן זית. כך נגאל כל החושך שבמצות בידי טעמי השמש.



מצה בריי ים תיכוני. מצטרף למסורת מפוארת של מצה בביצה


הפיצה, מבט מהצד. ביצים, עגבניות והרבה גבינה

המתכון פורסם לראשונה בפסח 2006 במדור של אייל שני ומירי חנוך - השף הפרטי שלי

מצה בריי
דורעם גונט


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות