טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסעדה הזאת היא אסון

"סוד האושר הוא להסתפק במה שאין", נכתב על אחד הדפים שעליהם מוגשות המנות ב"מריפוסה". בדבר אחד אי אפשר לבוא בטענות למסעדה הזאת: אצלה פתגמים זה לא סתם מלים ריקות, היא באמת מתכוונת לזה שתסתפקו במה שאין

תגובות

עשר דקות אחרי שישבתי ב"מריפוסה", מסעדה ליד מגרשי הגולף בקיסריה, אחזה בי תחושה ביזארית. פתאום ציפיתי שמירכתי האולם תקפוץ איזו קשישה אמריקאית ותצעק "בינגו". תוך כדי, גם נמלאתי רחמים עצומים על כל מי שנמצא שם. וזה לא כי "מריפוסה" היא מסעדה גרועה באופן יוצא דופן (אפילו התקווה הטולסטויאית הזו הרי כבר גזה מזמן: שמסעדה תהיה יוצאת דופן, ולו לרעה), אלא מפני שהאווירה שם כל כך מחוקה. גם השיר שהתנגן באותו רגע - שיר הנושא מתוך "קאובוי של חצות" - תרם את שלו: "אנשים עוצרים, נועצים מבט/ אינני יכול לראות את...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות