טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדה

"טורקיז": הבא בתור הוא לוקוס

הטורטליני היו מעולים, קבב הלוקוס נדיר בטעמו, והשירות עירני במיוחד. בעצם, גם שערוריית בשר הסוס לא היתה פאשלה מבחינה קולינרית. ביקור ב”טורקיז” התל אביבית

תגובות

הבהרה: טור זה אינו מכיל בשר סוס. אם כי, חובה להודות, בזמן שאכלנו את המנות הראשנות במסעדת "טורקיז", שעלתה לאחרונה לכותרות בנסיבות צוהלות, נשמעו נביחות קצובות של כלב. משום מה, הנביחות נאלמו כשהגיעו המנות העיקריות. זה אולי נושא משעשע, אבל ספק אם ב"טורקיז", אחת המסעדות העקביות בתל אביב, סיפור בשר הסוס עורר חיוך. האמת? ברגע הראשון, גם אני לא חייכתי.

"טורקיז" היא מסעדה מקצועית מאוד. מהמקצועיות שיש. היא נמצאת בעשור השלישי לקיומה (היא הוקמה ביפו ולפני כחמש עשרה שנים עברה לבניין סי אנד סאן, שאין שום דבר שאני יכול לכתוב על איך שהוא נראה בלי להפסיד בתביעת דיבה) ומציעה בעיקר דגים ופירות ים מעולים בצורות הכנה לא בנאליות אבל גם לא מאתגרות.

מה שעוד מאפיין את "טורקיז", מימיה הראשונים, הוא שירות מעולה. זו מסעדה שהיחס המספרי בין המלצרים לסועדים בה הוא מהגבוהים בתל אביב (ייתכן, לא בדקתי, שהוא אפילו הגבוה בתל אביב), ואלה מלצרים שבאים לעבוד. לא תראו כאן מלצרים עומדים ומרכלים ליד הקופה, או נעלמים לדקות ארוכות במטבח. אין ב"טורקיז" מצב שבו אתה מחפש מלצרית. מספיק שתרים עיניים מהשולחן, וכבר מופנה אליך מבט שתוהה אם אתה צריך משהו. די שתניח את הסכו"ם במקביל, וכבר יפנו אליך בשאלה אם אתה רוצה שיפנו לך.

מסעדה טורקיז 1
דודו בכר

בקיצור, זו אחת המסעדות שהכי בטוח ונוח ללכת אליהן (אם אתה יכול להרשות לעצמך, כמובן, כי לכל אלה יש מחיר. ואם כבר מחיר: באמת מוכרחים לגבות 20 שקל על לחם?). ואז שמעתי את סיפור הסוס ונבהלתי: "הופ, הלכה עוד אחת". כי זה סיפור שלא אמור להתרחש במסעדה דוגמת "טורקיז". ובכל זאת, רחוש התרחש.

מה לא בסדר עם "הכל בסדר"?

אחרי שסיימנו את המנות הראשונות, ואחרי שהתברר שבאמת שום דבר מהותי לא השתנה ב"טורקיז", ניסיתי לברר מה בדיוק קרה. ואתם יודעים מה? גם להתנצל צריך לדעת. מה שקרה – לדבריהם - היה שלמנת פאייה הוספו נתחי נקניק הרץ הונגרי. נקניק הונגרי אמיתי, כידוע, מכיל בשר סוס. מבחינה קולינרית, זו לא טעות. אולי אפילו הברקה: הספרדים (בעיקר באזור ולנסיה) נוהגים להוסיף לפאייה קוביות בשר מומלח ומיובש שנקרא ססניה (Cecnia), שלעתים, הוא אכן בשר סוס. להחליף ססניה בהרץ נשמע מעניין.

ואכן, כשביקשתי הסבר על מה שקרה – לא בדיוק הסבר: ציינתי, בצער, שנראה שהפאייה חסרה ממנות היום - נאמר לי שהמסעדה לא חושבת שהיא טעתה קולינרית. בסך הכל, בניגוד להנחיות, מלצר לא עדכן סועדים שהנקניק מכיל בשר סוס, וסועדים – תמיד ובכל מצב – צריכים לדעת בדיוק מה הם מזמינים. וכך צריך: למסעדה מותר להשתמש בנקניק הונגרי, סועדים חייבים לדעת מה זה אומר. זה הכל.

ואתם יודעים מה: אני מאמין לגרסה שלהם. למה? ובכן: אחת המנות שאכלנו ב"טורקיז" היתה אינטיאס ברוטב אסיאתי עם ברוקולי. המנה הפתיעה באיכותה. בדרך כלל, דגים טריים עדיף לאכול עם כמה שפחות קשקושים. אבל כאן, תוספת הרוטב והברוקולי שיפרה את טעם הדג. איכשהו, היא הדגישה וחיזקה אותו. ברוטב היה רכיב שלא זיהיתי. פניתי למלצרית וביקשתי שתברר מה מכיל הרוטב. להפתעתי, היא לא היתה צריכה לפנות למטבח: "סויה, מירין, למון גראס, גלנגל, כוסברה, בצל ירוק וקשיו", היא ענתה. ואם מלצרית יודעת, כך מיד, לציין את כל רכיבי הרוטב, אני מאמין שהצוות ידע, וידע שצריך לעדכן גם מה מכילה הפאייה.

מסעדה טורקיז 1
דודו בכר

למען האמת, הביקורת היחידה שיש לי על השירות כאן נובעת מכך שאפילו ב"טורקיז" עדיין לא פתרו את שגרת ה"הכל בסדר?". כי כשמלצרית שואלת אם "הכל בסדר", כדאי שתעיף עין מה מצב הסועד: מכיוון שקצת קשה לענות על השאלה הזו בנימוס כשמהפה משתלשלת חסה מסולסלת. מצד שני, אפילו עם החסה המסולסלת באמת שהכל היה בסדר. היא הגיעה כחלק מסלט שנוסף למנה מצוינת של איילת ים על ריזוטו חמצמץ. ריזוטו הוא תוספת נפלאה לאיילת ים: האיילת מוצקה ובשרית, וקרמיות הריזוטו מדגישה את הבשריות המענגת הזו.

נבוט הקינוחים

וכך, גם במנה הזו, בדיוק כמו באינטיאס, ניכר המאפיין של הבישול ב"טורקיז": מנות שבהן התוספת לאיכותם של חומרי הגלם מינורית, ובכל זאת, בעלת ערך. דברים דומים אמורים גם בשתי המנות הראשונות: קבב לוקוס עם מטבוחה וטורטליני תרד וגבינת טולום על קרם עגבניות צהובות. קבב הלוקוס היה קבב הדגים הטוב ביותר שאכלתי בשנים האחרונות: אוורירי, מלא טעם, ניכר בו טעם בשר הלוקוס, והמטבוחה החמימה במידה, פיקנטית במידה וחמצמצה במידה היטיבה להדגיש את הטעמים האלה. מנת נחת.

הטורטליני, מצדם, הדגימו שהמטבח מסוגל להצטיין גם בלי סנפיר וקשקשת. טעם גבינת הטולום – פלא נוסף מהמטבח הטורקי – בלט במנה בלי להשתלט עליה, וקרם העגבניות הצהובות, מעבר ליופיו, עזר בחמיצות העדינה ובמרקם החלק, להבליט את איכות הטורטליני. בקיצור, מנות שמצליחות להיות בישול עילי מעולה בלי לצווח בראש חוצות שהן בישול עילי מעולה. על רקע זה תובן אולי האכזבה ממבחר המנות האחרונות. הן נראו כאילו הגיעו ממנעד אחד, כבד ומיושן בהרבה. מנות דוגמת "פאי סניקרס. בצק עלים פריך ממולא קרמל בוטנים וגנאש שוקולד בלגי עשיר", או "קוקילידה. גלידת מוקה ריבת חלב בין עוגיות שוקולד צ'יפס ורוטב שוקולד" הן קצת כמו נבוט בראש אחרי האלגנטיות הקלילה שקדמה להן.

ניסינו מיל פיי, קרם פטיסייר עם קרעי בצק עלים ופירות יער, שהיה בסדר, אבל כבד וחסר ייחוד. ייתכן שנושא המנות האחרונות שווה עוד מחשבה כדי שאלה תיישרנה קו. סך הכל, אם כך, הרי שאם, כמוני, חששתם שמשהו קרה ל"טורקיז", אתם יכולים להסיר דאגה מלבכם. הכל בסדר. דיו.

“טורקיז”, הרצל רוזנבלום 6, 
תל אביב. טל. 0369963036

חשבון בבקשה:

לחם - 20 שקל
טורטליני תרד וטולום - 68 שקל
קבב לוקוס - 82 שקל
אינטיאס ברוטב אסיאתי עם ברוקולי - 125 שקל
איילת ים על ריזוטו ירוקים - 120 שקל
מיל פיי - 48 שקל
סן פלגרינו גדול - 30 שקל
טיפ - 67 שקל
סה"כ: 560 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות