טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל כך רצינו לאהוב את המסעדה של סלאח כורדי, אבל לא ממש הצלחנו

במסעדת אל עאשי של השף סלאח כורדי ממש רוצים שתצאו מרוצים, אבל 99 שקלים על ארוחה עסקית שכוללת כרע עוף וסלט סלקים זה קצת מוגזם

תגובות
מסעדת אל עאשי
תומר אפלבאום

רציתי לפרגן לאל עאשי, המסעדה של השף סלאח כורדי. למרות התמחור המעט גבוה של העסקית, למרות ההמתנה הארוכה הרבה יותר מדי בין הראשונות לעיקריות, למרות קבב דגים בטעם של נציב מלח. רציתי. ואני אפילו לא יודע למה. אולי ההשתדלות המופגנת, אולי הניסיון לייצר משהו קצת אחר. אולי סתם עניין של מצב רוח. אבל היה קשה. ממש קשה.  

הדיל: עסקית הכוללת לחם ומטבלים ומנה ראשונה (טאבולה, קוביות חציל מטוגנות, פילה אנשובי ועוד) במחיר העיקרית. עיקריות במחירים של 79 שקל (חזה עוף, סרדין במילוי עשבי תיבול, שוש ברק טבעוני), 89 שקל (קבב דגים, סינייה כבש) ו-99 שקל (מסחאן, ספיחה במילוי דניס).

האוכל: לא הספקתם לחוות את שביתת עובדי העירייה בירושלים בשבוע שעבר? שוק הפשפשים מציע כמה שכיות חמדה המספקות חוויה דומה. אחת מהן נשקפת מהוויטרינה של אל אעשי. בלי הריח, אבל מספיק קרוב.

תפריט העסקיות לא זול במיוחד, אבל מסתתר בו אלמנט אחד אטרקטיבי למדי: שליש בירה מהחבית בחמישה שקלים. דיל קרוקודיל. אלא שבעת ההזמנה התבשרנו שאין בכלל בירה מהחבית. נגמרה החבית. באמצע היום. לא הצלחתם להחליף חבית מאמש או שמישהו השתכר על הבוקר? בדקנו לגבי בירות בבקבוק. תהינו אם הן כלולות במבצע. למלצרית לא היתה תשובה לזה, אז היא ניגשה למנהל המשמרת, והם החלו לדון בסוגיה. בשלב מסוים זה נהפך לדיון חשבונאי: מה יוקלד בהזמנה. איכשהו הם הצליחו להתגבר על העניין והציעו לנו בירה בבקבוק ב-12 שקל. קנינו.

עוד לפני סאגת הבירה הגיע לחם חביב. הנה, סוף סוף מסעדה ששמה על השולחן לחם מיד עם ההושבה (הייתם מוציאים גם קנקנן מים ובכלל היינו יוצאים מגדרנו). המטבלים היו סבירים: טחינה (ציפינו ליותר איכותית), פלפלים חריפים מוחמצים (לא מספיק חריפים), זיתים (בינוניים פלוס) ושמן זית עם בלסמי (שיהיה). נאחזנו במהירות ההגשה.

בתפריט תמצאו מנות עם שמות אקזוטיים למדי. ״ג׳וז שמנדר״ למשל, שהמלצרית הצליחה למכור לנו כמנה ראשונה. בפועל, מדובר בסלק עם גבינת עזים מקורמלת וכמה פיסטוקים. אבל כשהמלצרית אמרה ״ג׳וז שמנדר״, במבטא חצי צרפתי, זה נשמעו כמו משהו שאי אפשר לעמוד בפניו. והאמת, אפשר. גם כי התפריט הבטיח סלקים צבעוניים, אבל היה שם סלק בצבע אחד (מה אתם יודעים, בצבע של סלק) וגם כי אף אחד לא באמת רוצה לאכול גבינה מקורמלת. לא רק בגלל גושי הסוכר שנתקעים בין השיניים. ניסינו להתנחם בפיסטוקים, אבל לא היה הרבה מהם.

סלטים סלקים באל עאשי
עומר שוברט

פסיך עג׳מי, הראשונה הנוספת עם השם האקזוטי לא פחות, היתה טובה יותר. הרבה יותר. פילה אנשובי מוצלח וארטישוק יעיל, שהוגשו על רוטב הולנדז עם עגבניות שרי צלויות. והרי כל דבר שתשימו על רוטב הולנדז יהיה טעים. שתי הראשונות הוגשו בצלחות קטנות שהגיעו על צלחות גדולות יותר. לא הצלחתי להחליט אם זה נותן תחושה שהמנה גדולה יותר או דווקא עושה את ההפך. בסוף הבנתי שהצלחות יפות והמנות בגודל בינוני.

פילה אנשובי מוצלח וארטישוק ירושלמי יעיל, שהוגשו על רוטב הולנדז עם עגבניות שרי צלויות
עומר שוברט

העיקריות שהתעכבו כאמור, גם לא יצאו יחד. אולי המלצרית החליטה שאנחנו בקטע של שרינג, אולי סתם עניין של תזמון לא מוצלח במטבח. בכל מקרה, קבבוני הדגים הונחו במרכז השולחן. אז אכלנו אותם יחד. ועשינו יחד פרצוף של אנשים שבולעים מים בים. רק שלא היה ים ולא היו מים. רק קבב דגים סופר מלוח. תקלות קורות, אבל אף אחד לא טרח לטעום את התערובת הזאת? מיהרנו להרחיק את הצלחת לקצה השולחן.

המלצרית, שהגיעה עם העיקרית הנוספת - מסחאן פארוז׳ -  זיהתה את המצוקה, ומיד הציעה להחליף את המנה. אלא שזמן ההמתנה הארוך מדי לעיקריות יצר בעיית לו״ז פוטנציאלית, כך שהחלטנו לוותר ולהסתפק במסחאן, שהתבררה כמנה הכי טובה בארוחה הזאת. אולי כי מדובר במנה נטולת פעלולים שלא מתרחקת יתר על המידה מהמטבח הערבי: עוף שיצא מהטאבון עם רכות מקסימלית, בתיבול עדין (כולל איפוק ראוי בגזרת הסומק), והוגש על פיתה דרוזית שספגה היטב את שניגר ממנו. מנת צהריים כיפית, שכשלה רק בפחמימה המורכבת שהגיעה לצדה: התפריט הבטיח תפוחי אדמה מטוגנים, אלה שקיבלנו הרגישו יותר תפוחי אדמה שלא נאפו מספיק.

מסאחן פארוז'
עומר שוברט

בזמן ההתענגות על העוף, הגיע מנהל המשמרת. הוא היה נחוש שנאכל עיקרית נוספת, והמליץ על מנה שיוצאת מהר: ״תעשימה אל ג׳מילה״ - דניס בבצק ספיחה, שזה בעצם סמבוסק במילוי דניס. אני אוהב דניס. אני אוהב סמבוסק, אבל אני לא בטוח שאמשיך לאכול אותם יחד. לא שזו היתה מנה רעה: הדניס היה בשרני ורך, הספיחה היה במרקם המדויק שבין רך לקריספי, אבל החיבור ביניהם לא הוליד משהו שעולה על חלקיו. 

סמבוסק דגים במסעדת אל עאשי
עומר שוברט

רצו 39 שקל על כנאפה. קצת יותר מדי עבור קינוח בעסקית צהריים. גם אם קוראים לזה ״כנאפה עוש אל בולבול״ וגם אם המלצרית מתחייבת שזו ״כנאפה עם טוויסט״. הלכנו על קטאייף במילוי פיצוחים ברוטב אנגלייז, שמופיע בתפריט הקינוחים ב-30 שקל (אבל משום מה חויבנו עליו ב-35 שקל). עם בצק מטוגן ספוג בסירופ מתוק קשה ליפול. בפעם הבאה נזכור לבדוק את החשבון לפני היציאה מהמסעדה.

עם בצק מטוגן ספוג בסירופ מתוק קשה ליפול, הקטאייף של אל עאשי
עומר שוברט

שירות ומהירות: תועפות של רצון טוב כמעט והצליחו לחפות על הפקשושים הקולינריים והתפעוליים. זה ומגש של קפה, תה ועוגיות, שיצא על חשבון הבית.

תמורה לכסף: העסקית באל עאשי לא זולה. עם כל הרצון הטוב, כרע עוף וסלט סלק עם גבינה לא מצדיקים 99 שקל.

בקיצור: מלח גס.

חשבון:

קבב דגים - 89 שקל

מסחאן - 99 שקל

קטאייף - 35 שקל

בירה X2 - 24 שקל

טיפ - 37 שקל

סה״כ - 284 שקל

אל עאשי, עולי ציון 4 יפו, 03-6485748, תפריט העסקיות מוגש בימים שני עד חמישי בין 12:30 ל-17:30



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות