טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל טריטוריה אסורה

יובל יאירי במוזיאון תל אביב

תגובות

"עד עולם", תערוכתו של יובל יאירי במוזיאון תל אביב, היא תערוכה יפה, ועם זאת אי אפשר שלא לחוש בה כבתערוכת צילום של לוחות שנה או כרזות "אמנותיות". במשך שנתיים צילם יאירי בחלליו הנטושים של בית החולים למצורעים בירושלים. הבניין, בית החולים הממשלתי ע"ש הנסן, נבנה ב-1887 על ידי מיסיונרים גרמנים פרוטסטנטים. ניכר בו כל הקסם שאצור במבנים הירושלמיים הישנים, עם התערובת המושלמת של מזרח ומערב, והדר שאינו נובע מפאר אלא מהחללים עצמם. בבניין פועלת עדיין מרפאה, אך רובו התרוקן לפני שנים אחדות.

יאירי מצלם קומפוזיציות שמסתמכות, במודע או שלא, על תת-סוגות של טבע דומם כמו בקבוקים ליד חלון או תפנימים כמו כורסה או כיסא הניצבים במרכז החלל. הכל עשוי היטב, מואר באור היוצר תחושה דתית ומתקשר היטב לתיאורי אור כחסד באמנות הנוצרית והחילונית.

שם התערוכה, "עד עולם", לקוח מסיפור של ש"י עגנון המתרחש בבית המצורעים ומספר על היסטוריון שמתוך סקרנות בנוגע לכתב יד קדום נכנס לתוך הבית ונהפך לאורח קבע במקום, ששמו מסמן את הרגע שבו חברה מקיאה מתוכה את החלש והחולה ויוצרת מערכות קיום נפרדות.

התצלומים של יאירי מכניסים אותנו איפוא לטריטוריה אסורה, טריטוריית המחלה, וקשה שלא לחשוב בהקשר זה על סוזן סונטאג שכתבה רבות על ההגדרה של "בריא" על ידי הפרדתו ובידודו של ה"חולה".

הצד המעניין ביותר בתערוכה הוא אופן עשייתה. יאירי מרחיב את גבולות המניפולציה הצילומית, כלומר מרחיק עוד יותר בין המושגים "אמת" ו"צילום". ככתוב בטקסט הנלווה לתערוכה, יאירי צילם כל חדר מאות ולעתים אלפי פעמים במנגנון צילום הסטילס במצלמת וידיאו דיגיטלית. הוא צירף תמונה לתמונה ויצר נקודות ראות, ריבוי זוויות והצללות, תצרף שכמובן אינו קיים במציאות. הוא משתמש בטכניקה הזאת באופן מעודן, והמתבונן יכול לגלות בקלות את עקבותיה, את קווי החיבור בין פריים לפריים, אם רק יתבונן בתצלומים בשימת לב.

יאירי יוצר דימויים כמעט מונוכרומיים: ברובם הרושם המתקבל הוא כשל התבוננות בעדשה עגולה מעוותת, כזאת שמעגלת את החלל, הופכת אותו להזוי ובלתי אפשרי, ואותנו למעין מציצנים בחור מנעול. הקשתות הגדולות, רהיטי העץ הנזיריים, מזוודות מרוטות ומפעם לפעם צללית אנושית בונים אווירה תיאטרלית. לעתים יאירי

בונה דימוי שבא לחזק את התחושה של מציאות נפרדת. למשל, בתצלום שבו נראית דלת ארון פתוחה וסגורה באותה עת, והצופה רואה כביכול את זכר הפתיחה, רוח רפאים מוחשית של רגע שחלף.

למרות המיומנות והיופי נדמה כי יאירי עסוק יותר בניסיון לרצות, להיות מעודן ואנין טעם מכדי שהתערוכה תהיה בעלת משקל שהוא מעבר להנאה חולפת. בתחילה היא מזכירה עבודות של אמנים כמו בארי פרידלנדר שפורש דימויי מציאות, מנוף ועד תצלומי "פיצוציות" תל-אביביות, לזווית בלתי אפשריות. אך אם בדימויים שלו גוברת תחושת העיוות והסכנה שבה על משחק טכני כזה או אחר שמייצר דימוי מרהיב, הרי יום אחרי התערוכה של יאירי יזכרו הצופים את התצלומים היפים, אבל קשה לומר שיש בה רגעים שיישארו עמם הלאה.

"עד עולם" - יובל יאירי. אוצרת: נילי גורן. מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 27. שעות פתיחה: יום שני, רביעי ושבת 10:00-16:00, יום שלישי וחמישי 10:00-22:00, יום שישי 10:00-14:00



תצלום של יובל יאירי במוזיאון תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות