"היום אי אפשר למנוע פרסום", אומרת הנשיאה החדשה של מועצת העיתונות, דליה דורנר. "אם עיתון א' לא יפרסם חומר מסוים, אז זה יתפרסם בעיתון ב', ואם לא בעיתון ב' אז בטלוויזיה, ואם לא בטלוויזיה אז בבלוג באינטרנט". המשפט הזה של השופטת בדימוס דורנר נאמר בתשובה לשאלה הלא-היפותטית במציאות התקשורתית הישראלית, איך תנהג אם תגלה שמו"ל של עיתון מונע פרסום ידיעה מפני שזו נוגדת את האינטרסים הכלכליים שלו.

"יש פסק דין של בית הדין לעבודה שקבע שאדם שיש לו עיתון יכול לכתוב בו מה שהוא רוצה", אומרת דורנר. "בעיני זה פסק דין בעייתי. אני לא יכולה לחייב אדם להוציא דף כלכלי, אבל הוא לא יכול להוציא דף כזה ולהסתיר מידע. אם עיתון אינו שייך לנישה מסוימת אלא מתיימר להיות עיתון כללי, והוא מונע ידיעה בכוונה תחילה ובגלל זה מעביר מידע לא נכון - אז הדבר נוגד את תקנון האתיקה וצריך לומר זאת. אני אוהבת שאפשר לכפות, כלומר את חופש הביטוי. אני רוצה שיהיה לי איזה שוט למען חופש הביטוי".

אם היית נשיאת המועצה בזמן שבעלי המניות בזכיינית ערוץ 2 קשת ניסו למנוע את שידור תחקיר "עובדה" על ישראייר, היית משמיעה קול מחאה?

"מועצת העיתונות היתה צריכה להגיב אז. הרי הרעיון הוא להגן על חופש העיתונות בכל מקום שיש פגיעה בו".

דורנר, עד לפני שנתיים שופטת בית המשפט העליון, נבחרה לתפקיד נשיאת מועצת העיתונות לפני חודש. בראיון מקיף ראשון בתפקידה החדש היא שוטחת את משנתה התקשורתית ואת תוכניותיה להפיכת המועצה לגוף חי ובועט. היא נגד חקיקה בתחום העיתונות, היא חושבת שבתי המשפט מאשרים יותר מדי צווי איסור פרסום, היא מתכוונת לצרף למועצה את כלי התקשורת האלקטרוניים ותפעל לקיים השתלמויות מקצועיות לכתבים.

הם עוד יחזרו, אולי

ביום רביעי שעבר קיימה המועצה ישיבה ראשונה בראשותה של דורנר. הנשיאה החדשה, כך מתברר, לא התרשמה מהביקורת החריפה שהוטחה בכלי התקשורת, בעיקר בערוצי הטלוויזיה, על פעולתם בימי המלחמה. "לדעתי", אמרה דורנר לחברי המועצה, "בכפיפות לשמירה על תקנון האתיקה והחלטות הצנזורה, ראוי לה לתקשורת גם בתקופת חירום לנהל שיג ושיח חופשי ואף ביקורתי. כך בעיני מידע על הנעשה בעורף ועל תלונות חיילינו היה בעל חשיבות עליונה, הגם שניתן היה לטעון כי הוא מעודד ומשמח את אויבינו. יש לזכור כי תקשורת הנמנעת ממסירת מידע מציגה בפני הציבור מציאות מסולפת וממילא פוגעת במשטרנו הדמוקרטי, שתקשורת חופשית היא הכרחית לקיומו. היא גם משאירה את הבמה לתקשורת העולמית, המוסרת את המידע שהתקשורת שלנו נמנעה מלפרסם מנקודת מבט מנוכרת".

מהישיבה החגיגית בשבוע שעבר נעדרו נציגי "ידיעות אחרונות". העיתון הגדול במדינה סירב באופן עקרוני לאפשר לשופט לעמוד בראש המועצה, בנימוק ששופט יכול לפעול רק בצורה תבניתית-שיפוטית. כשסירבו שאר חברי המועצה ליישר קו ובחרו בדורנר לנשיאה ברוב קולות, החליטו אנשי "ידיעות אחרונות" לשבור את הכלים ופרשו מהמועצה. "אני מקווה שכאשר העיתון ואנשיו יבחנו את פעולתי", אומרת דורנר, "וייווכחו לדעת שגם הם מקבלים הגנה, אולי הם יצטרפו בחזרה. איך אומרים, 'טעם המרק באכילה'".

ואולי ב"ידיעות אחרונות" ראו בך אדם חזק ובלתי מתפשר, ולא התאים לקברניטי העיתון שדמות כזו תעמוד בראש המועצה?

"אני לא מצויה בנבכי העיתונות, בתוך המילייה וברכילות. אני מקבלת את הדברים שנאמרו כמו שהם".

איזו חשיבות יש לעובדה שאת מתכוונת להמשיך ולטפל בתלונות נגד "ידיעות אחרונות" אם אין למועצה שום סמכות כלפי העיתון?

"אני יכולה לקבוע שהתנהלות כזאת או אחרת של העיתון היתה לא בסדר. אז נכון שלא נוכל לפרסם החלטה כזו ב'ידיעות', כי הם לא חברים שלנו, אבל 'מעריב' ו'הארץ' כן יפרסמו אותה".

בכל מקרה, "ידיעות אחרונות" לא לבד. רוב כלי התקשורת בארץ, למשל האלקטרוניים, אינם חברים במועצה ולא נראה שזה חסר להם.

"אנחנו פועלים לצירוף חברת החדשות של ערוץ 10, עם חברת החדשות של ערוץ 2 כבר כמעט סגרנו ועם ערוץ 1 אנחנו בדיון. אנחנו במגעים גם עם 'גלובס' וצירפנו גם את 'ישראלי'".

השתלמויות לעיתונאים

בחירתה של דורנר אמורה להפיח רוח חיים במועצה. בשנתיים וחצי האחרונות, מאז פרש הנשיא הקודם מרדכי קרמניצר, סבלה המועצה משיתוק כמעט מלא. הסיבה לכך היתה חוסר יכולתם של שלושת

המשך בעמ' 10

הגופים המרכיבים אותה - נציגי הציבור, המו"לים והעורכים, ונציגי אגודות העיתונאים - להסכים ביניהם על מינוי נשיא חדש. לפני שבוע וחצי, בדיון של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הגדיר שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר את המועצה כ"פגר". זמיר כיהן בעבר כנשיא המועצה. דורנר מסרבת להתרגש מההבחנה הפתולוגית: "כנראה היה לו ניסיון מאוד לא טוב, אני מקווה שנחייה את המועצה".

המועצה נחשבת כבר זמן ארוך לגוף חסר שיניים.

"אנחנו לא יכולים להטיל שום סנקציות חוץ מפרסום עבירות שנעשו. אבל לאור המלחמה העזה שניהלו כלי התקשורת נגד פרסום כזה, נראה שזו סנקציה אפקטיווית מאוד".

בקרב רוב העיתונאים נחשבת המועצה לגוף ארכאי. מה את מתכוונת לעשות כדי להפוך אותה לרלוונטית?

"זה רק נדמה לך. קראתי לא מזמן עבודת דוקטורט של העיתונאי יחיאל לימור על מועצות עיתונות ברחבי העולם. מהמחקר המשווה שלו עולה שזה תלוי מאוד ביו"ר, מה שכמובן מטיל עלי תפקיד קשה מאוד. אני מקווה שאני אוכל להועיל, קודם כל לעורר את המועצה ולהוביל אותה לתודעת הציבור. חשוב שיידעו שהגוף קיים, שומע ובודק. אנחנו נארגן גם השתלמויות טובות לכתבים בתחומים שונים. לא מספיק לגבש כללי אתיקה, צריך גם ללמד אותם ולשמוע את הכתבים".

את באמת חושבת שהשתלמויות לעיתונאים יגרמו להעלאת קרנה של המועצה בעיניהם?

"כן. בזמנו הרציתי לכתבי משפט בהשתלמות שלהם והיה מעניין מאוד. הם סיפרו לי על המצוקות שלהם, ואני אמרתי להם מה אני מצפה מהם כאדם, כאזרחית וכשופטת. צריך לזכור שאנשים מצטרפים למקצוע הזה בלי הכשרה, כי אין רגולציה. הם שומעים מחברים למקצוע ולומדים מהניסיון, ולכן ההשתלמויות יהיו מועילות מאוד ויזכו לביקוש. אין לי ספק בכך".

יש מספיק חוקים

דורנר מתכוונת לעמוד על המשמר ולפעול למניעת חקיקה שתסדיר את פעילות העיתונות, למשל בענייני אתיקה. "אני חושבת שטוב שכלי התקשורת יטפלו בעניינים האלו בעצמם", היא אומרת. "אני מאמינה, כפי שמקובל בעולם המערבי, שאנחנו לא צריכים תחיקה שתגביל את חופש העיתונות. גם ככה יש לנו מספיק חוקים שמגבילים את החופש הזה - הצנזורה, צנזורה על סרטים והתקנות לשעות חירום".

את מתכוונת להילחם בתופעה של ריבוי צווי איסור פרסום, שהמשטרה מבקשת ובתי המשפט מאשרים בדרך כלל ביד קלה?

"כשופטת לא נתקלתי בתופעה הזאת, לא בשבתי בבית המשפט המחוזי ולא בבית המשפט העליון, כי בדרך כלל העניין מתחיל ונגמר בבית משפט השלום. צריך לקחת צו איסור אחד, שחושבים שהוא לגמרי לא מוצדק, ולגלגל אותו עד לבית המשפט העליון, גם אם בינתיים תוקפו יתבטל, כדי שייקבעו נורמות מחייבות בעניין. אם יהיה קייס טוב כזה, מועצת העיתונות בהחלט תצטרף לדיון כבעלת עניין".

את מתכוונת להידרש לעוד תופעות מטרידות בתקשורת, כמו למשל תנאי ההעסקה של חלק גדול מהעיתונאים שעובדים על פי חוזים אישיים דרקוניים?

"אני לא יכולה לענות לך על השאלה, אני צריכה לבדוק את העניין. אל תשכח שבמועצה יושבים גם המו"לים, המעבידים. אני לא בטוחה שהמועצה יכולה להתעסק בזה, על כל פנים זה לא בכללים שלה. אני יכולה להגיד שמועצות עיתונות בעולם לא עוסקות בזה. בשביל זה יש ארגונים של עיתונאים. מה שנכון, קרה תהליך במדינת ישראל שהעובדים חדלו להתארגן וחשבו שיהיה להם יותר טוב עם חוזים אישיים. בתיאוריה צריך להתארגן".

בפרקטיקה זה לא עובד.

"אם העיתונאי לא מגן על עצמו, זה עסק ביש. תשמע, אם המועצה תשמור על חופש הביטוי וכללי האתיקה ותכין השתלמויות ובזה אני אגמור את הקדנציה, אני חושבת שאמלא את הציפיות שלי מעצמי".

דורנר: "אנחנו לא צריכים תחיקה שתגביל את חופש העיתונות"