הסרט שמרגיז את תומכיו ואת מתנגדיו של ראש ממשלת איטליה, סליביו ברלוסקוני

שיגעון הגדלות, השערוריות המיניות והמאבקים הפוליטיים. יוצרי "סילביו לנצח", שמנסה לשפוך אור על דמותו מעוררת המחלוקת של סילביו ברלוסקוני, מדברים

בתחילת שנות ה-20 לחייו נסע סילביו ברלוסקוני, אז סטודנט למשפטים באוניברסיטת מילאנו, לבלות סמסטר אחד באוניברסיטת סורבון שבפאריס. ימיו בפאריס היו בלתי נשכחים, ולא רק בזכות יופיה של העיר. זו היתה הפעם הראשונה שברלוסקוני נקלע לצרה בעקבות חיבתו לנשים יפות, שכן בזמן שיטוט ברחובות העיר פגש חשפנית ורקדנית ששמה ז'וסיאן. ברלוסקוני המאוהב מיהר לעבור לגור אתה, אבל כשהדבר התגלה לאביו הוא נסע מיד לפאריס כדי להחזיר את בנו הסורר הביתה.

הסיפור הזה, האקטואלי במיוחד בימים אלה שבהם ברלוסקוני עומד לדין בשל קשריו, לכאורה, עם זונה קטינה, מככב לצד סיפורים רבים נוספים בסרט "סילביו לנצח" שעלה לאקרנים בשבוע שעבר באיטליה. הסרט, שהופק בתקציב דל יחסית (כ-700 אלף יורו ממימון פרטי בלבד) עורר מהומה גדולה עוד לפני שעלה לאקרנים, כפי הנראה בשל זהותם של ארבעת יוצריו: העיתונאים החוקרים ג'אן אנטוניו סטלה וסרג'ו ריצו (מחברי רב המכר "הקסטה" שבו נחשפה הביצה הפוליטית האיטלקית במערומיה), הבמאי רוברטו פאאנצה, אחד הבמאים החריפים במדינה, ובמאי הסרטים התיעודיים פיליפו מאצ'לוני.

הקדימון לסרט, שבו מופיעה אמו המנוחה של ראש הממשלה, רוזי בוסי ברלוסוקני, כשהיא אומרת בראיון: "סילביו הוא טוב ונדיב, אף פעם לא יראו תמונות של סילביו מסתובב עם נשים ודברים אחרים", צונזר מיד בידי הטלוויזיה הממלכתית בטענה שהוא פוגעני. גם בערוצים הפרטיים, שרובם בשליטת משפחת ברלוסקוני, בחרו להתעלם מהסרט.

"סילביו לנצח" מוגדר בידי ארבעת יוצריו כאוטוביוגרפיה, שכן הוא מורכב אך ורק מדבריו של ברלוסקוני כפי שצולמו או הוקלטו בעצרות, ראיונות ושיחות. האירוניה והביקורת כלפי כוכב הסרט ברורה לכל צופה מהאופן שבו ערכו היוצרים את חומרי הגלם, אבל מיד לאחר שיצא לאקרנים התברר כי זעמם של תומכי ברלוסקוני לנוכח הסרט הוא כאין וכאפס לעומת זעמם של אנשי שמאל באיטליה. מבקרים אחדים תקפו את הבחירה ליצור סרט מרומז ומשועשע וטענו כי זו החמצת הזדמנות להביא בפני הקהל יצירה חזקה ותוקפנית בהרבה כלפי האיש השנוי ביותר במחלוקת באיטליה.

"זה סרט שכל אחד יפרש כפי שהוא רוצה", מבהיר פאאנצה, "ברלוסקוני, לטוב ולרע, הוא כוכב במדינה הזאת והיה צורך לספר אותו ולספר עליו, וזו בעינינו הדרך המעניינת ביותר לעשות את זה. אני זוכר תמיד את הסיפור של תומס מאן שהגיע לאיטליה בשנות ה-20 וכתב את הנובלה ?מריו והקוסם', על קוסם שהיפנט אנשים וכשהם התעוררו מההיפנוט הם מצאו לצדם מפלצת. יש אנשים במדינה הזאת שחושבים שברלוסקוני הוא הקוסם מהנובלה ואחרים שלא. אני לא מאמין שהוא הקוסם, אני חושב שהוא מייצג חלק מהמדינה ואת החלק הזה אני מכבד. עקרונית אין שום חומר ?חדש' בסרט הזה, מכיוון שכל אלה מרכיבי ארכיון, הייחוד הוא בהרכבה של הדברים ובסיפור שנוצר. לא היה אפשר להרכיב סרט שכזה על אף אדם אחר, מכיוון שברלוסקוני הוא לא פוליטיקאי הוא גם איש במה, הוא מהשואו ביזנס. איזה עוד מנהיג עולמי יושב בארוחות הרשמיות בפרלמנט האירופי בבריסל ושר? אני לא חושב שזה התפקיד שלנו ליצור סרט שקורע לגזרים את ברלוסקוני, את זה יעשו או לא יעשו הבוחרים כשילכו להצביע".

היוצרים התחילו לעבוד על הסרט לפני כשלוש שנים, לאחר שהבינו כי הדבר היחיד היציב בנוף הכאוטי של הפוליטיקה האיטלקית הוא למעשה סילביו ברלוסקוני עצמו. "מסביבו הכל סובב, הוא דמות", אומר ג'אן אנטוניו סטלה, מתסריטאי הסרט, "מספיק לראות כמה זמן ומקום מקדישים לו אמצעי התקשורת, גם לצדדים הפרדוקסליים שלו, כמובן. הפוליטיקה היא צד חשוב אצלו אבל זה לא ההיבט היחיד שלו. אנחנו רצינו לנסות להבין בסרט גם למה כבר 16 או 17 שנה מתקיים דיון קבוע סביב האיש הזה, שכנראה יותר מכל אדם אחר הצליח לגעת בנקודות האינטימיות ביותר של כל המדינה הזאת".

ואכן נדמה כי באיטליה ברלוסקוני הוא כבר מזמן לא רק שם משפחה אלא פועל ושם תואר המעורר תגובות קיצוניות של אהדה ואיבה מציבור שלם. אין כיום איש שמצליח לפרוט כך על העצבים החשופים של מדינה שלמה יותר מאשר הפוליטיקאי המיליארדר בן ה-74. אי אפשר לערער על קסמו האישי של ברלוסקוני ועל השם שיצא לו כאיש עסקים מוכשר ופוליטיקאי ממולח, אך שם זה מוכתם דרך קבע בשערוריות מכוערות שבהן הוא מקפיד להסתבך לפחות פעם בחודש, עד כי נדמה כי צריך כמה ספרים עבי כרס ולא רק סרט בן 80 דקות כדי למנות אותן.

ובכל זאת, גם היום, לאחר שעיתונים ברחבי העולם כינו אותו ליצן, ואשתו, ורוניקה לאריו, המתגרשת ממנו בימים אלה, כינתה אותו מכור למין שמתרועע עם קטינות, ולאחר שהצליח להעליב מנהיגים פוליטים באיטליה ומחוצה לה, בין השאר את אנגלה מרקל וברק אובמה ולהיחקר שוב ושוב באשמת שוחד, שחיתות וקשרים עם המאפיה, רחוק ברלוסקוני מלוותר על כיסא ראש הממשלה.

ריח הקדושה

ברלוסקוני נולד במילאנו ב-1936, בן ללואיג'י ורוזה ברלוסקוני, הבכור מבין שלושה ילדים. כילד עזר לכלכלת המשפחה כשיצא לחלוב את פרותיהם של השכנים וקיבל תשלום בחלב. בהמשך נהג ברלוסקוני, שהיה תלמיד מצטיין, להכין את שיעורי הבית של חבריו לכיתה תמורת תשלום בביצים וחלב, תוך כדי הסכמה שאם אחד מהם יקבל ציון נמוך ברלוסקוני יחזיר את התשלום.

ברלוסקוני למד בפקולטה למשפטים במילאנו, אבל לאחר לימודיו פנה לדרך שונה והיה ליזם בתחום הנדל"ן. בתוך זמן קצר נהפך לאחד מאנשי העסקים הבולטים באזור והיה מעורב בהקמתם של פרויקטים גדולים מחוץ למילאנו. הצלחתו קנתה לו מעריצים רבים אך גם מבקרים רבים שתהו, אז וגם היום, איך הצליח בחור צעיר כל כך לגייס את הכספים הדרושים כדי להתחיל פרויקט נדל"ן רחב היקף.

ברלוסקוני הרחיב את עסקיו לתחום התקשורת והקים אימפריה השולטת גם היום על רוב אמצעי התקשורת באיטליה, וכוללת, בין השאר, את רוב ערוצי הטלוויזיה הפרטיים, המנוהלים כיום בידי בנו פייר סילביו, את אחת ההוצאות הגדולות במדינה, המנוהלת בידי בתו מרינה, ואת אחד העיתונים הנפוצים במדינה, המופקד בידיו של אחיו פאולו. במקביל נהפך ברלסוקוני לבעלים של קבוצת הכדורגל מילאן ושל מגוון חברות חשובות בתחום הפיננסי במדינה. על פי הערכות המגזין "פורבס", הונו האישי של ברלוסקוני שילש את עצמו מאז שהוא נכנס לפוליטיקה ב-1994. כיום הוא ממוקם במקום ה-74 ברשימת האנשים בעשירים בעולם, עם הון אישי שנאמד ב-9 מיליארד דולר.

מגיל צעיר התעניין ברלוסקוני בפוליטיקה, וכבר כשהיה בן 11 וחצי יצא לתלות שלטי רחוב מטעם מפלגת "הדמוקרטיה הנוצרית". באחד הראיונות, המופיע גם בסרט, סיפר ברלוסקוני על המפגש הראשון שלו עם הקומוניסטים, חברי מפלגת השמאל, שראו אותו עומד על סולם ותולה מודעות והחלו לטלטל את הסולם בפראות כדי להפיל אותו. המונח קומוניסטים נותר עד היום אחת ממלות הגנאי החריפות שברלוסקוני מטיח במבקריו.

סיפורו של ברלוקסוני, באופן בלתי נמנע, הוא גם סיפורה של המדינה כולה, אומר פאאנצה. "המדינה נוכחת בסרט בעיקר דרך תמונות של ההמון, וההמון הוא חלק מהמדינה. אי אפשר למחוק חלק מהמדינה שמעריץ את המנהיג שלו. הסצינה, מקפיאת הדם, בעיני, שבה ביום שאחרי שסגרו את הטלוויזיה הפרטית של ברלוסקוני המונים יצאו לרחובות להפגין וצועקים אנחנו רוצים את ערוץ 5! זה לא המדינה? זו גם המדינה. לכן אני חושב שהסרט הזה יפריע בעיקר לאנשים מהשמאל, כי הם מצפים מאתנו להתקפה נגד ברלוסקוני ובעיני הרבה יותר חכם לעשות סרט שכזה, שבמקום לתקוף אותו פשוט מייצג ומציג אותו. וכן, מייצג גם חלק מהפנים של המדינה".

סילביו ברלוסקוני שעולה מן הסרט הוא דמות מרתקת, משעשעת מאוד, לעתים מביכה, לעתים מטרידה, תמיד מעניינת. "אחד הדברים הכי מעניינים בסרט הוא השפה, לדוגמה", אומר פאאנצה. "זה סרט גם על איך השלטון מדבר. כי אם תשימי לב ברלוסקוני לא מדבר את שפת הפוליטיקאים, הוא מדבר מהבטן, שפה פשוטה מאוד. אני חושב שאם נסרוק את הסרט כולו לא נמצא שם אוצר מלים של יותר מ-100 מלים, אבל זה מה שמגיע ללב הציבור".

"ברלוסקוני הוא טיפוס, הוא לא בנאלי, הוא ממש דמות מהקומדיה דל ארטה", מוסיף ריצו. קטעים רבים בסרט מחזקים קביעה זו. בקטע אחד מושיט ברלוסקוני את ידו למנחה טלוויזיה מוכר ומעודד אותו, ספק בצחוק ספק ברצינות, שיריח את ריח הקדושה העולה ממנו. בקטע אחר מספר ברלוסקוני בגאווה כיצד בזמן מפגש עם האפיפיור הלה בירך אותו, אבל בטון של מישהו שיודע שלברלוסקוני אין צורך בכך. בקטע נוסף מגלים הצופים את המאוזוליאום שבנה לעצמו ברלוסקוני, מעין גרסה מודרנית של קאפלה מדיצ'י, שבמרכזה מונח הסרקופג שבו מעוניין ברלוסקוני להיקבר.

קטע אחר, שנלקח מתוך ראיון טלוויזיוני מפורסם מאוקטובר 2009, מוגדר כפליטת הפה המביכה ביותר של ברלוסקוני, שכן כאשר נשאל בעת ראיון כיצד הוא מתמודד עם החקירות הקבועות התלונן ברלוסקוני שהמאבקים המשפטיים עולים לו כסף רב ושהוא נאלץ לשלם הרבה לשופטים, אופס, סליחה, לעורכי דין.

החלום האיטלקי

קשה להתעלם גם משירי ההלל לברלוסקוני, חלקם ממסע הבחירות שלו, המשובצים בסרט, ובמיוחד מהשיר "גדול גדול!" המסתיים במלים: "אנחנו כאן בשבילך, נפש ולב, בקול אחד נאמר - סילביו הוא גדול גדול!".

"ברלוסקוני הוא אדם שמחובר באופן ישיר לבטן של המדינה הזאת כמו שאיש לא מחובר אליה. הוא זוכה בבחירות בדיוק בגלל זה, מפני שהוא בנה לעצמו כבר בימי הטלוויזיה שלו ציבור של צופים, שנהפך לציבור של בוחרים, עד כדי כך שהוא עצמו מבלבל בין צופים לבוחרים כשהוא מדבר", אומר סטלה.

הבלבול לעתים מטריד, ובמיוחד בקטעים, המובאים בסרט, שבהם מנחי תוכניות טלוויזיה פופולריות בערוצים הפרטיים ממליצים לצופים להצביע בשביל ברלוסקוני. הגדילה לעשות מנחת תוכנית טלוויזיה לילדים שציינה בקול מתוק, בתוכנית ששודרה מעט לפני הבחירות, שאלוהים מאוד מאוד מאוד אהב את הנאום שנשא ברלוסקוני.

הפרשיות והחקירות שבהן מעורב ברלוסקוני נהפכו כבר לבדיחה קבועה באיטליה, אך גם כאן נזהרו יוצרי הסרט שלא לשוות גוון "שמאלני" לעבודתם. כל הציטוטים המתייחסים להאשמות נגד ברלוסקוני הובאו מעיתונים בעלי אוריינטציה ימנית וביניהם אפילו הבטאון של המפלגה הימנית הבדלנית "הליגה הצפונית". אבל למרות המאמצים לשוות לסרט אופי כלל איטלקי זכה הפרויקט לקבלת הפנים הצפויה מצד התקשורת במדינה.

"העבודה על הסרט לא היתה נטולת קשיים, זה לא רק צנזור הקדימון. לטלוויזיה הממלכתית בכלל היתה בעיה עם הסרט הזה", אומר פאאנצה. "עיתונאית מערוץ 3 (ערוץ ממלכתי שנחשב למאוזן מבין השלושה) אמרה לנו שהמנהלת שלה אינה מעוניינת לשדר כתבה על הסרט הזה. הסרט מוחרם גם בערוצים אחרים. אנחנו מתבססים בעיקר על תמיכה עצמאית מהרחוב ושמועות. גם לא ממש רצו לשחרר לנו חומרים מהארכיון כשעשינו את הסרט, אבל גם שם יש אנשים אמיצים שעזרו לנו. זה סימן טוב".

למרות ההתעלמות מצד כלי התקשורת הרשמיים הסרט עורר עניין גדול. הוא נרכש להקרנה ב-100 בתי קולנוע ברחבי המדינה ויוקרן גם בפסטיבל קאן הקרוב. חלק גדול מהפרסום והתמיכה לפרויקט מגיע מהאינטרנט. כצפוי, הותקפו יוצרי הסרט על הבחירה להפיץ אותו בדיוק בימים רגישים אלה, מעט לפני תחילת המשפט בפרשת "בונגה בונגה" והזונה הקטינה רובי, שייפתח בתחילת החודש. אבל סטלה מבהיר כי התאריך הוא מקרי. "כל תאריך היה נתקל בתגובות חריפות, לא משנה מתי היינו מוציאים את הסרט היו אומרים אההההה! ידענו!! הם חיכו בדיוק למועד הזה, כדי לנגח את ברלוסקוני. תגידי לי את, מתי לא קורה משהו באיטליה?"

"למעשה אני חושב שבחו"ל הסרט דווקא יתקבל טוב יותר מאשר באיטליה", מוסיף פאאנצה, "כי כפי שראית היום (בהקרנה המוקדמת לעיתונאים) רבים היו רוצים סרט אלים יותר, תוקפני יותר, ודווקא בחו"ל יכולים לראות את ברלוסקוני כפי שהוא, כפי שרצינו להציג אותו. פשוט כתופעה, כי הוא תופעה".

העבודה על הסרט סייעה לפאאנצה להבין מעט יותר את מה שהוא מכנה "התופעה", גם אם עדיין לא הצליח לפענח אותה במלואה. "אני חושב שאני מבין יותר טוב עכשיו למה ברלוסקוני זוכה לכזאת הצלחה. אולי משום שהוא מבטא ומתרגם למלים ומעשים חלק מהמדינה הזאת. אפילו העניין עם הנשים, יש רבים שממש מרוצים מזה שלברלוסקוני יש כל כך הרבה נשים. הם רואים בו מודל". אז ברלוסקוני הוא החלום האיטלקי, הגרסה המקומית לחלום האמריקאי? "לא... אני חושב שלחלום האמריקאי יש הרבה יותר אידיאלים...", צוחק פאאנצה. *



ברלוסקוני. מחובר לבטן של המדינה. למטה: עם אשתו ורוניקה המתגרשת ממנו בימים אלו. טענה שהתרועע עם קטינות


הבמאי רוברטו פאאנצה

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ