מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

"שקרים לבנים קטנים" של גיום קאנה | החבר'ה ואני

"שקרים לבנים קטנים" של גיום קאנה, שמתחיל בתאונת דרכים מטלטלת במיוחד ונמשך כמעין גרסה צרפתית של "החברים של אלכס", הוא הסרט שהבמאי וכוכב הקולנוע הצרפתי החליט ליצור אחרי שהבין שהחיים קצרים והחברים חשובים

לא מעט תאונות דרכים כבר נראו בקולנוע ובטלוויזיה, אך אינני זוכר עוד תאונת דרכים קולנועית כה מטלטלת כמו זו שמתרחשת בתחילת "שקרים לבנים קטנים", סרטו של כוכב הקולנוע והבמאי הצרפתי גיום קאנה, שעולה השבוע לאקרנים בישראל.

כוחה של הסצינה נובע מהפשטות שבה קאנה מביים אותה. מצלמתו עוקבת אחר לודו (ז'אן דיז'רדאן), אחד מגיבורי הסרט, ברוכבו על האופנוע שלו מוקדם בבוקר בכבישים הריקים של פאריס לאחר לילה של בילויים ושתייה במועדון פאריסאי. פתאום, בצומת, חודרת לתמונה משאית ופוגעת באופנוע. זה נגמר בתוך שנייה, אך ההפתעה וקולה הרועם והמהיר של ההתנגשות הופכים את הרגע הזה לרב-עוצמה.

קאנה זקוק לעוצמה הזאת, כי זהו הרגע שמניע את הרובד הרגשי של סרטו, שהיה ללהיט גדול במולדתו (צפו בו יותר מחמישה וחצי מיליון צופים מאז צאתו לאקרנים בחודש אוקטובר האחרון).

לאורך כל הצפייה בסרט הזה, שאורכו 154 דקות, הרגע הזה אמור להדהד בזיכרון והוא זה שמעבה את אירועי העלילה. מכיוון שהרגע הזה מבוים ביעילות כה רבה, זה פועל גם כאשר "שקרים לבנים קטנים" גולש לקטעיו השטחיים והמכניים יותר.

כמה יסודות בסרט תרמו להצלחתו הרבה. ראשית, הוא מציג את סיפורה של קבוצת חברים ותיקים, גברים ונשים, שהיחסים ביניהם הולכים ומסתבכים ככל שהעלילה מתפתחת. שנית, הוא מתרחש בזמן האירוע המכונן בכל שנה צרפתית, חופשת הקיץ, שכבר שימשה רקע להרבה סרטים צרפתיים מצליחים. שלישית, הסרט משלב בין יסודות מלודרמטיים ליסודות קומיים ובתוך כך מעלה שאלות של מוסר העוסקות ביושרה אישית ובנאמנות לזולת.

ורביעית, אף שקאנה עצמו, שהוא אחד מכוכבי הקולנוע הנערצים ביותר בצרפת כיום, אינו מופיע בסרט, הוא ליהק חבורה של שחקנים אהודים, בהם גם בת זוגו, השחקנית מריון קוטיאר (שב-2007 זכתה בפרס האוסקר על גילום דמותה של אדית פיאף בסרטו של אוליבייה דאהן "החיים בוורוד").

"שקרים לבנים קטנים" הוא מוצר קולנועי פופולרי כתוב ומבוים ביעילות, שגם אם אמירותיו אינן מעמיקות במיוחד ופה ושם התחבולות המניפולטיביות שלו שקופות מדי - קשה שלא להיענות לו.

בזמן הצפייה בסרט נזכרתי לא אחת ב"חברים של אלכס", סרטו של הבמאי האמריקאי לורנס קאסדן מ-1983, שהיה דומה לו הן בסיטואציה שבמרכז העלילה - מפגש בין חברים בעקבות אסון - והן במעלותיו כמו בחולשותיו. ל"שקרים לבנים קטנים" אין ההקשר ההיסטורי החברתי ואף הפוליטי שהיה ל"חברים של אלכס", שתיאר את האיחוד בין קבוצה של חברים מהקולג' שהיו פעם פעילים פוליטית והתברגנו, כך שמהבחינה הזאת הוא דל יותר; אבל הוא מכפר על כך בעיסוק בשאלה מהי חברות, שאלה שמתחחדת כיום בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות.

החברים שבסרט יוצאים בכל קיץ לחופשה משותפת בבית הקיץ המשתייך למקס (פרנסואה קלוזה), שהוא האמיד שביניהם. בעקבות פציעתו הקשה של לודו בתאונה, מהססים החברים אם לצאת השנה לחופשה, ומחליטים שכן. הם מרגיעים את מצפונם בעובדה שבית הקיץ של מקס ואשתו ורוניק (ואלרי בונטון) אינו מרוחק מפאריס, ואם יקרה משהו, הם תמיד יוכלו לחזור לעיר במהירות.

עלילת הסרט מתארת את המתרחש בזמן החופשה, שבמהלכה כמה מהדמויות עוברות משברים רומנטיים. המרכזי במשברים האלה הוא זה של וינסן (בנואה מאז'ימל), הנשוי לאיזבל (פסקאל ארביו) ובוחר בחופשה הזאת כדי לחשוף לפני מקס המזועזע שהוא מאוהב בו.

קבוצת החברים כוללת גם את אריק (ז'יל ללוש), שחברתו לאה (לואיז מונו) החליטה לנתק את יחסיה עמו; את אנטואן (לוראן לאפיט), שאהבתו לאשה ושמה ז'ולייט (אן מאריוואן) גובלת באובססיה; ואת מארי, אשה משוחררת ועצמאית אך לא שמחה בחלקה, בגילומה של קוטיאר. דמויות נוספות מצטרפות לחבורה הזאת, נכנסות ויוצאות מהסרט, ובהן פרנק (מקסים נוצ'י), נגן גיטרה שרמנטי שמארי פוגשת.

בינואר השנה, בכינוס של ארגון-הגג של תעשיית הקולנוע הצרפתית "יוניפראנס" בפאריס, התקיים מפגש עם גיום קאנה ובו דיבר הבמאי על סרטו. קאנה, בן 38, נאה ורב חן, החל את המפגש בהתנצלות: בגלל סדר הזמנים העמוס שלו, והעובדה שכיכב באותם ימים בסרט שאינו מצולם בפאריס, הוא לא יכול לקיים ראיונות עם עיתונאים יחידים ונאלץ לקיים פגישה רבת משתתפים עם העיתונאים שבאו ממדינות אירופה וכן מישראל.

ובכל זאת, היה לאירוע אופי אינטימי, אולי בזכות אישיותו הנעימה והנינוחה של קאנה, שבשבוע שבו התקיים המפגש התפרסם בצרפת שהוא ומריון קוטיאר מצפים לילדם הראשון (לפני קוטיאר היה קאנה נשוי לשחקנית דיאן קרוגר).

קאנה, בנם של מגדלי סוסים, רצה תחילה להמשיך בדרכם של הוריו ואף שאף לעסוק ברכיבה ספורטיבית, אך תאונת רכיבה קטעה את תוכניתו. הוא החל את הקריירה שלו בתיאטרון, עבר לטלוויזיה וממנה לקולנוע. בין השאר הופיע בסרטים "החוף" של דני בויל (לצד ליאונרדו דיקפריו), "חג שמח"

של כריסטיאן קאריון, "הגיהנום" של דאניס טאנוביץ' ו"פרשת פיירוול", אף הוא של קאריון.

ב-2002 ביים את סרטו העלילתי הארוך הראשון, "האליל שלי", שבו גם כיכב לצדה של דיאן קרוגר, וב-2006 את סרטו השני, "אל תגלה", שהתבסס על ספר המתח של הרלן קובן. הסרט, שהיה ללהיט, זיכה את קאנה בפרס סזאר לבמאי הטוב ביותר.

במפגש עמו אמר קאנה שהרעיון ליצירתו של "שקרים לבנים קטנים" - סרטו הראשון שאת התסריט שלו כתב לבדו - נבע מההכרה ההולכת וגוברת שלו שהחיים קצרים, הם חולפים במהירות, וצריך להקדיש יותר תשומת לב וזמן לאנשים שאתה אוהב; חשוב לומר להם שאתה אוהב אותם לפני שיהיה מאוחר מדי.

הדמויות בסרטו, אומר קאנה, אינם אנשים רעים. הרופא המטפל בחברם, לודו, אומר להם שמצבו יציב, אז הם רוצים להאמין שזה כך. הם מאמינים שאינם יכולים לעשות כרגע שום דבר בשבילו, כי נוח להם לחשוב כך.

קאנה מספר שהוא עבר חוויה דומה לזו המתוארת בסרט כאשר חבר שלו היה מאושפז. "עבדתי כל יום באותה תקופה", הוא מספר, "וביקרתי את החבר שלי בבית החולים, אבל לא מספיק. אמרתי לעצמי שהוא יהיה בסדר; שהוא יחלים; הייתי אגואיסט. חשבתי בראש ובראשונה על עצמי ועל העבודה שלי. כיום הייתי מתנהג אחרת. איבדתי בחיי הרבה אנשים שהיו קרובים לי והרגשתי שלא ביליתי אתם מספיק זמן, לא אמרתי להם כל מה שהייתי צריך".

קאנה מוסיף שהרצון ליצור את הסרט נבע מההכרה שאנחנו נוהגים כל הזמן לשקר לעצמנו ולשקר לזולתנו. "אנחנו משקרים לעצמנו כדי לא להבין מה לא בסדר בעצמנו או באנשים שעמם אנחנו חולקים את חיינו. יותר נוח לנו לא לדעת, לא להבין. אנחנו חיים בתקופה שבה הכל מהיר; אנחנו חווים דברים בלי שאנחנו ממש מעכלים אותם וכך אנחנו מחמיצים הרבה מאוד. רוב הקשר האנושי כיום מתקיים בטלפון הסלולרי או במחשב, ואיננו לוקחים לעצמנו את הזמן להתיישב עם החברים שלנו ופשוט לשוחח עמם.

"הרעיון לעשות את הסרט בא לי אחרי שביליתי חופשה של שבועיים עם קבוצה של חברים קרובים שלי. החופשה התקיימה באותו מקום שבו צילמתי את הסרט. במשך השבועיים האלה כמעט שלא שוחחנו זה עם זה. החיים עוברים כל כך מהר שאין לנו הזמן לעצור ולשאול את עצמנו אם אנחנו עושים את הבחירות הנכונות בחיינו; האם העבודה שאני עושה נכונה לי? האם אני חי עם האדם הנכון לי? מי אני בעצם ומהי בעצם זהותי המינית? אתה מתחיל לשאול את השאלות האלה רק כשמשהו קיצוני קורה בחייך ומערער אותם, כמו אותה תאונה שמתרחשת בתחילת הסרט; או כאשר אתה בדיכאון.

"הנושא של סרטי הוא האינטימיות, שמתקיימת לא רק בין בני זוג אלא גם בין חברים. הדמויות בסרט בטוחות שמתקיימת ביניהן אינטימיות, אבל החיים כירסמו בה והקהו אותה. במשך הסרט הם חייבים ללמוד כיצד לעצב אותה מחדש, ונדרש אירוע שיטלטל אותם כדי שזה יקרה. זה אולי עצוב שרק כך זה יכול לקרות, אבל ככה זה".

במקור נקרא הסרט "Les petits mouchoirs", שפירושו "המטפחות הקטנות" (גם באנגלית שונה שמו המקורי של הסרט ל"שקרים לבנים קטנים"). "זהו ביטוי שהכרתי כילד", מסביר קאנה. "הכוונה היא שאתה מכסה במטפחת את האבק כדי שלא יראו אותו. זה כמו הביטוי שאומר לטאטא משהו אל מתחת לשטיח. אבל בסוף מצטבר מתחת למטפחת או מתחת לשטיח כל כך הרבה לכלוך, שכבר אינך יכול להסתיר אותו. על זה בדיוק רציתי לדבר בסרט".

פסקול סרטו של קאנה עתיר שירים פופולריים בביצועם של ג'ניס ג'ופלין, דייוויד בואי, איגי פופ, "The Band", "קלירנס קלירווטר ריווייוול" ואחרים. סופו מלווה בגרסתה המבריקה של נינה סימון ל"My Way". השירים הרבים תורמים לכך שהסרט סוחף כל כך.

"המוסיקה ממלאת תמיד תפקיד מרכזי בסרטי", אומר קאנה, "כי היא ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך הכתיבה שלהם. אני מקשיב למוסיקה כשאני כותב, ולעתים קרובות שיר שאני שומע נותן לי רעיון לסצינה, או שאני שואב ממנו השראה כיצד לעצב סצינה מבחינת הסגנון והקצב שלה. לעתים קרובות אני משמיע את השיר לשחקנים ולצוות הטכני כדי להסביר להם מה אני רוצה להשיג בדיוק בסצינה מסוימת. במקרה של 'שקרים לבנים קטנים' לא רציתי שתיכתב לסרט מוסיקה מקורית, אלא שהפסקול יהיה גדוש בשירים שונים, כפי שהסרט עצמו מאוכלס במספר רב של דמויות".

על השאלה, מדוע כל השירים בסרט הם באנגלית, קאנה עונה שזה כדי שייווצר מרחק בין השירים למה שקורה על המסך בזמן שהם נשמעים בפסקול. "לא רציתי שהמוסיקה תתרגם את מה שאנחנו רואים; בסרטים צרפתיים רבים אנחנו רואים מישהו עצוב הולך ברחוב והשיר המושמע בפסקול מדבר על איש עצוב ההולך ברחוב; זה עלוב בעיני. אם הייתי רוצה שהצופים ישמעו משהו ויראו משהו שתואם את מלות השיר הייתי מביים וידאו-קליפים ואין לי שום כוונה לעשות זאת".

מדוע בחרת להכניס לסרט את הנושא של ההומוסקסואליות?

"כי אני חושב שאנשים משקרים כל הזמן בנוגע למיניות שלהם כדי לא לפגוע באחרים. יש לי חבר שהתחתן והיה לאבא והבין שזו לא הדרך שבה הוא רוצה לחיות את חייו, והסיפור שלו נגע ללבי, כי אנשים מחמיצים כל כך הרבה כאשר הם לא חיים בנוחות עם המיניות שלהם. אתה חייב להגיע למקום שבו אתה שלם עם הבחירות שעשית, אחרת תהיה מתוסכל כל חייך. זו הסיבה שהכנסתי את הסיפור הזה לסרט".

בשלב מסוים בזמן המפגש נשאלה השאלה הבלתי נמנעת, אם גיום קאנה מעדיף לשחק או לביים. "אינני מתכוון להפסיק לשחק", הוא עונה, "אבל יותר ויותר אינני רוצה עוד להיות זה שמקבל הוראות וחייב לבצע אותן. אני רוצה להיות זה שיש לו המלה האחרונה על בימת הצילומים.

"גמרתי עכשיו לכתוב תסריט של מותחן עם הבמאי האמריקאי ג'יימס גריי (יוצר הסרטים 'הלילה הוא שלנו' ו'שתי אהבות', בין השאר; א"ק). זו תהיה הפקה צרפתית שתצולם בארצות הברית ואני אפיק את הסרט. העובדה שנהפכתי גם לבמאי שינתה את עבודתי כשחקן. כיום, כאשר אני רק משחק, העובדה שאני במאי משפיעה על מידת הצורך שיש לי להישען על במאי. וכאשר אני מביים, העובדה שאני שחקן מסייעת לי לעבוד עם השחקנים המופיעים בסרטי, כי אני יודע למה שחקנים זקוקים". *



מתוך שקרים לבנים קטנים. משברים רומנטיים בחופשת הקיץ


גיום קאנה ומריון קוטיאר, השחקנית זוכת האוסקר ובת זוגו, באתר הצילומים. סרט על אינטימיות




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים