טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חותר תחת היסודות

משברים כלכליים ואסונות טבע טומנים בחובם הזדמנויות רבות לאדריכלים - כך טוען בביקורו בארץ האדריכל היפאני שוהי שיגמאטסו, ראש הסניף הניו-יורקי במשרדו של רם קולהאס

תגובות

האדריכל היפאני שוהי שיגמאטסו נוהג לבחון את מסלול חייו אל מול המצב הכלכלי של מולדתו. הוא נולד ב-1973 בזמן משבר הנפט העולמי, החל ללמוד באוניברסיטה בתחילת שנות ה-90 לאחר התפוצצות "הבועה הכלכלית" ביפאן, ונהפך לשותף במשרד אדריכלים בינלאומי מיד לאחר המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008. בתקופה הזאת הצטמקה מאוד הפעילות הכלכלית ביפאן: מצמיחה ממוצעת של 5% לשנה לצמיחה שולית ואפילו שלילית כיום.

"הדור שלי נידון לחיות בתקופה של הרעה מתמשכת במצב הכלכלי ובתחושה מתמדת של שפיפות. משום כך תמיד התעניינתי בפוטנציאל של משברים כלכליים", הוא מספר. "ממשלות וארגונים נוהגים לחפש אחרי חזון מכונן בתקופות של שפע ופריחה. אני טוען שצריך לחפש חזון דווקא בתקופות של הצטמקות".

שיגמאטסו הוא אחד משבעה שותפים במשרד OMA של חתן פרס פריצקר רם קולהאס ומכהן כראש הסניף הניו-יורקי של החברה (מטה המשרד שוכן ברוטרדם מאז הקמתו, והחברה מעסיקה כ-250 אדריכלים ברחבי העולם). זה תפקיד בכיר ורב השפעה בעבור אדריכל שטרם מלאו לו 40. בעבר הוא שימש כאדריכל אחראי בפרויקטים כמו בניין הטלוויזיה הממלכתית של סין (CCTV) בבייג'ין, אחת מהאיקונות האדריכליות הבולטות בעשור הראשון של המילניום הנוכחי.

שיגמאטסו סבור שהגיע לעמדה זו בזכות עבודה קשה ובזכות מוצאו, המאפשר לו "להתבונן באופן נייטרלי ורענן באדריכלות באירופה ואמריקה". ב-15 השנים האחרונות הוא היגר מיפאן להולנד ומהולנד לארצות הברית, נע ונד בין מקומות שמספקים הזדמנויות בלתי רגילות לאדריכלים צעירים. "פליט כלכלי", כלשונו.

לדבריו, היתרון של OMA על פני משרדים בינלאומיים אחרים היא "ריבוי ומגוון". "המשרד שלנו עוסק במחקר לצד מלאכת התכנון. זה מאפשר לנו בו בזמן להפעיל תוכנית אקדמית בבית הספר סטרלקה במוסקווה (שקולהאס הוא אחד ממקימיו), להיות מעורבים בפרויקט תשתיות החשמל של האיחוד האירופי ולתכנן פרויקטים באסיה, אירופה ואמריקה". הוא מעיד שהוא וקולהאס מתייעצים "בשלבים קריטיים בתהליך התכנון".

בסוף השבוע הגיע שיגמאטסו לביקור ראשון בישראל כאורח של

המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. ביום חמישי השתתף בהגשות סוף השנה וביום שישי הרצה בפני סטודנטים ומורים במחלקה, יחד עם בלינדה טאטו ממשרד אקוסיסטמה אורבאנו במדריד והנרי אורבך, אוצר אדריכלות ועיצוב במוזיאון SFMOMA. ישראל לדבריו "מרשימה, מפתיעה ופתוחה מאוד". הוא היה מעוניין לתכנן כאן פרויקט אבל מודע ללחץ הפוליטי הכבד שעשוי להיווצר בשל כך על משרדו, שהיה מעורב בשנים האחרונות בפרויקטים בלוב, מצרים וסוריה.

הפגישה עמו מתקיימת בלובי של מלון דן פנורמה בתל אביב. חלונות בגובה כפול ממסגרים את הסביבה האדריכלית: מרכז הטקסטיל ובית גיבור שנבנו כחלק מתוכנית "מנשיה" הלא ממומשת להקמת מרכז עסקים חדש על חוף הים של תל אביב. הוא מביט בעניין רב בבניינים הסובבים ומשבח את היותם מתועשים, מורכבים ומקוריים בו בזמן. מהלובי ה"מעוצב" בחיפוי עץ, תאורה דקורטיבית, טקסטיל מגוון ועציצי נוי, הוא מתלהב פחות. "זה מעורר הרגשה שמישהו השתעמם בתכנון", כדבריו.

שיגמאטסו עוסק בעבודתו בקשרים הישירים והעקיפים שבין כלכלה לבין אדריכלות. יש לכך ביטוי כמעט בכל אחד מהפרויקטים שעוברים תחת ידיו. לפני כחודש שב מביקור באזורים שנפגעו ברעידת האדמה ההרסנית שפקדה את יפאן במארס. הוא הוזמן לשם על ידי יזמים פרטיים שביקשו ממנו להציע חזון ארוך טווח ולא קונבנציונלי לשיקום האזור. "מעולם לא ראיתי הרס נרחב כל כך. במקומות רבים אי אפשר עוד להבדיל בין כבישים לבניינים ותשתיות, הכל זרוע חורבן בלתי נגמר".

לדעתו, יפאן צריכה להתמקד בצמצום של היישובים הקיימים ולא בהכרח בבנייה מלאה של כולם. "ברבים מהכפרים ההרוסים התגוררו אנשים מעל גיל 60 או 70. אין כבר דור צעיר במקומות האלה מכיוון שהאוכלוסייה ביפאן מצטמצמת. אני חושב שצריך לבחון מחדש את הצורך שלהם. השיקום הממשלתי צריך לשדרג את איכות החיים של התושבים, לא להחזיר אותם ליישובים שצפויים להתרוקן בכל מקרה".

האם המשבר הכלכלי ורעידת האדמה טומנים בחובם הזדמנות לאדריכלים ביפאן? "בוודאי, תקופות של מיתון מביאות עמן המצאות חדשות כמו מנוע הסילון, האינטרנט, האייפוד, וגם בעולם האדריכלות המצב דומה. כשלאדריכלים אין עבודה, יש להם זמן לכתוב מניפסטים וספרים טובים". מהו המניפסט של האדריכלות העכשווית? "קשה לתת תשובה אחת אבל לדעתי מדובר בעיסוק מחודש במרחב הציבורי ועניין אדיר בקיימות ובבנייה ירוקה".

שיגמאטסו שייך לדור הצעיר של אדריכלי יפאן שגדלו בצל תהילתה העולמית של האדריכלות היפאנית והתחנכו על עבודותיהם של טדאו אנדו, קנזו טנגה, קישו קורוקוואה ואחרים. המורכבות האקסטרווגנטית והאנרגטית שאיפיינה את האדריכלות במולדתו בשנות ה-70 וה-80 פינתה בהדרגה את הדרך למסורות של צמצום ואיפוק. זכייתם של קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה בפרס פריצקר בשנה שעברה משקפת את רגע השיא של המינימליזם היפאני, לטוב ולרע. "סג'ימה עושה אולי אדריכלות ?פשוטה' אבל שום דבר לא פשוט באדריכלות שלה", אומר שיגמאטסו. "היא משקיעה מאמץ אדיר בפרטים ובקירות דקיקים. אנשים לא מבינים שהעבודה מגיעה ממקום מאוד אישי, זה לא חלק מהמינימליזם היפאני".

שיגמאטסו מביע מורת רוח מאופנת הצמצום. לדעתו, יש לכך קשר הדוק למשבר הכלכלי המתמשך במולדתו. "המיתון גורם לאיבוד הפרטים", הוא אומר, בזמן שהוא עובר על תמונות של בניינים חדשים בטוקיו, חסרי פירוט או מורכבות תלת-ממדית. הוא מציג בית לדוגמה של חברת מוג'י (חברת מוצרי צריכה יפאנית שמתהדרת במדיניות "ללא לוגו") ולצדו תצלום של מכונת כביסה ומקרר. הדמיון ביניהם מדהים ומטריד.

מגדלים באוויר

בעבודה שלו ב-OMA הוא עוסק דווקא במקסימליזם, ברוחו של מייסד המשרד רם קולהאס. המשבר הכלכלי העולמי אמנם גרם למשרדו לאבד פרויקטים מסחריים אבל איפשר לו לפתח שיתופי פעולה בתחום האמנות. בימים אלה הוא מתכנן בית ספר חדש לאמנות בצפון מדינת ניו יורק בשיתוף אמנית המיצג מרינה אברמוביץ'. הם התבקשו לתכנן בעבורה גם גלריה חדשה בארץ הולדתה, מונטנגרו. באוניברסיטת קורנל נשלמת בנייתו של אגף חדש לבית הספר לאמנות, אדריכלות ותכנון. הבניין החדש הוא קופסה מתוחכמת שמחברת בין שני בניינים קיימים ויוצרת מרחב חדש לפעילות ציבורית.

קופסאות מתוחכמות אפשר לראות גם בשני פרויקטים בארצות הברית ובקנדה שנמצאים בימים אלה על שולחן השרטוט. בג'רזי סיטי, שמשקיפה על ניו יורק מצדה המזרחי, מתכנן שיגמאטסו מגדל מעורב שימושים שכולל מסחר, מגורים, משרדים ומלון. הוא "כלא" כל אחד מהשימושים בקופסה בהתאם לגודל האופטימלי שלה והציב אותן זו על גבי זו בהסטה של 90 מעלות. בזכות ההסטה הוא הצליח ליצור גרסה משודרגת למגדל וליצור שטחי חוץ נרחבים על הגג של כל אחת מהקופסאות.

הקופסה היתה גם הרעיון המכונן של המוזיאון הקנדי הלאומי לאמנות יפה שעתיד להיבנות בקוויבק (קבק). התכנון של OMA העניק פתרון פשוט לסיטואציה עירונית מורכבת: חיבור של כנסייה היסטורית, פארק עירוני וחללי תצוגה. הפארק "עולה" על המוזיאון ואילו המוזיאון יוצר כיכר עירונית חדשה בצדה של הכנסייה.

שיגמאטסו מסביר כי הקופסה היא מעשה "אנטי-איקוני" בעידן שבו אדריכלי-על כמו זאהה חדיד ופרנק גרי מתבקשים לבנות בניינים בעלי נוכחות צורנית מרהיבה. מוזיאון גוגנהיים בבילבאו (בתכנונו של גרי), שנהפך לסמל של עידן אדריכלות הראווה, הוא "כמו דוב פנדה שנועד למשוך אנשים לגן החיות", כהגדרתו. "הפרויקטים האחרונים שלנו יוצרים מצע עשיר למפגשים בין אנשים. אנחנו מקווים שהפרויקטים האלה יצרו מקום איקוני ולא אדריכלות איקונית".

למרות ההצהרה החדה הזאת, גם הבניינים של OMA אינם נעדרים מאמץ אדריכלי, אלא שהוא פשוט נראה אחרת. בפרויקטים האחרונים ניכרת חיבה מיוחדת לתלייה של בניינים באוויר תוך קריאת תיגר על כוח המשיכה. את היזמים והלקוחות מרחבי העולם זה מצליח בינתיים לרצות.



מגדל מעורב שימושים - משרדים, מגורים ומלון - בג'רזי סיטי, בתכנון שיגמאטסו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות