טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות איורית מחודשת לקלאסיקות "עוג מלך הבשן" ו"ברמלי"

יצירות של נורית זרחי, "עוג מלך הבשן" מאת אלתרמן ו"ברמלי", קלאסיקה רוסית מאת צ'וקובסקי, זוכים לפרשנות איורית מחודשת ומעניינת בתערוכת הבוגרים של שנקר

תגובות

על גבעה מוצלת משחקים הילדים גד וימימה בכדור. הצל הוא צלו העצום של ברמלי, גיבור דמיוני מרושע, שהמציא הסופר הרוסי קורני צ'וקובסקי בשנות ה-20 של המאה הקודמת. לשפה הרוסית חדר שמו של ברמלי זה כשם נרדף לדמות מאיימת הטורפת ילדים.

ציור העטיפה ואיורים המלווים את עלילת "ברמלי" לכל אורכה הוכנו כעת מחדש בידי היוצר הצעיר מרט פקר, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. אפשר לראותם בימים אלה בבניין מפעל עלית לשעבר, בקצה רמת גן, במסגרת תערוכת הבוגרים של שנקר שתינעל ביום שישי הקרוב.

אולם פנימי בקומה השלישית של הבניין מוקדש לבוגרי מסלול האיור בראשותו של ירמי פינקוס. כמה מהסטודנטים בחרו להתמקד בספרי ילדים: ליאור ברוק גורן איירה אסופת שירים שבחרה מיצירתה העשירה של נורית זרחי; אביאל בסיל אייר את יצירתו של נתן אלתרמן "עוג מלך הבשן" (שראתה אור ב-1975 בהוצאת הקיבוץ המאוחד); מרט פקר, כאמור, בחר לאייר את הספר ברמלי לצ'וקובסקי.

ספרו של צ'וקובסקי, מלא חן והומור, תורגם לעברית לפני שנים רבות על ידי נתן אלתרמן ואויר בידי יהושע קוברסקי (הוצאת עם עובד). פקר, שעלה לארץ מאוקראינה כשהיה בן 16, השתאה מיכולתו של אלתרמן לשמר את רוחו של הסיפור שעליו גדל ובחר לנסות את כוחו בהארת היצירה.

צ'וקובסקי תיאר עולם של מבוגרים הבנוי איסורים שרירותיים. "ברמלי" נפתח באזהרה חמורה וכוללנית שלא לבקר באפריקה. האזהרה מופנית ישירות לילדים ("קטנטנות וקטנטנים, לא ולא, בשום פנים") והיא ברורה וישירה ("אל תלכו לאפריקה, הישמרו מאפריקה!"). כעת מגיעה תורה של ההנמקה ואין שיטה טובה יותר מאיומים והפחדות ("באפריקה השפיפונים... באפריקה התנינים... באפריקה נוהם... הפרא, המפלצת, ברמלי").

פקר בחר להציג את המניפסט המאיים הזה בתפאורה המתלווה לא פעם לאיומי סרק - סביבת מערכת החינוך. מול ילדי גן חייכנים ניצבת ספק מורה-גננת ספק סבתא מודאגת והיא מצביעה לעבר מפה אקזוטית של אפריקה ומונה את סכנותיה אחת לאחת.

פקר תיאר את התנין, הכריש, הגורילה וההיפופוטם. וברמלי? נוצותיו של הפרא מציצות מהבקתה שבה הוא מתגורר, אך מראהו נותר בינתיים עלום.

ההורים, לפי צ'וקובסקי, מדקלמים את האזהרות המקובלות, שבים ומתרים בילדיהם עד כמה נוראה היא אפריקה ומיד נרדמים. פקר מציג את הזוג הישן תחת עץ ואת הילדים, הממהרים לאפריקה על ספינה מעלת קיטור. גד וימימה מתוודעים אל חיי הטבע האקזוטיים ונטמעים בהוויה האפריקאית, אך סופם שהם נתקלים בברמלי. הפרא, מתברר, אמיתי ורוצה לטרוף אותם.

באיוריו של פקר מופיע ברמלי במקוטע כך שמצטיירת תמונה של ענק שקשה לתפוש את ממדיו. זהו יצור חייתי-פרוותי, העטוי קרעי בגדים וסמלים מאיימים. בהתאם לעלילה, סופו של ברמלי שהוא עצמו נטרף על ידי תנין, אך זוכה למחילה מצד הילדים ולהזדמנות שנייה. לאחר שעבר חיברות ותירבות פקר מציג תמונה מלאה של ברמלי, בתהלוכה עולצת במיוחד.

גיבוריו של צ'וקובסקי גילו אמנם על בשרם שיש משהו באזהרות המבוגרים וכי ערעור מוחלט על הסדר הקיים עלול להביא עמו גם תוצאות לא נעימות. המסקנות הללו נמוגות על רקע חגיגות סוף הספר. אומץ לבם, מרדנותם ועצמאותם של גד וימימה הם שזוכים להאדרה.

מאכילת החתולים המהודרת

ליאור ברוק גורן בחרה לאייר קובץ משיריה של נורית זרחי. את ספרה איירה בצבעי גואש ובעפרונות צבעוניים ועיצבה אותו בפורמט קטן ושובה לב. על העטיפה נראים חתולים המתקרבים אל מגפיה של דמות אנושית כלשהי - ככל הנראה מיטיבה הדואגת למחסורם. קובץ השירים מכונה "לקרוא לחתולים", כשמו של שיר בשם זה, המוקדש למאכילת חתולים טיפוסית: "היא באה לבושה שמלה וכובע, כמו אנשים רגילים, על זרועותיה שני סלים והיא הולכת לפינה בשעה בין אור לחושך, במקום שאנשים לא מסתכלים, והיא קוראת: הנה בואו חתולים, רזים, שחורים, חומים, חיוורים, שלמים, חולים, צולעים עיוורים...".

ברוק גורן מיטיבה ליצור מתח מובנה בין הטקסט לאיור, כשאינה נכנעת לסטריאוטיפ של מאכילת החתולים. הדמות שהיא מציירת היא אשה מכובדת בבגדים נאים, כובע לראשה וחתולים נכרכים סביב צווארה ומעל כובעה. את האוכל לחתולים לא הביאה בשקיות פלסטיק מרופטות אלא בשני סלים הנראים לקוחים מפיקניק אנגלי מוקפד.

ברוק גורן מספרת שנמשכה לריבוי הדמויות הנשיות ביצירתה של זרחי ולגיוון שמאפשר איור ספר שירים. לדבריה, בחרה להתרחק קצת מהישראליות בת ימינו (הנקשרת באופן טבעי ליצירתה של זרחי) והעדיפה לאפיין את הדמויות בספר כמי שנטועות בתחילתה של המאה ה-20.

החירות שנטלה לעצמה בבחירת השירים מכנסת יחד יצירות נונסנס ושירים עצובים. באיוריה לא חששה לערב בין הסוגות. כך למשל כשציירה את "האשה באבטיח", שיר העוסק בדמות שהתגוררה בפרי הבשל עד שנסתיימה העונה ואז נאלצה למצוא לה בית חדש ומרווח פחות. האיור העולץ עושה שימוש נהדר בניגודיות המובנית בין הירוק לאדום (צבעיו הטבעיים של האבטיח - שעד לתקופה המודרנית צירופם יחד ביצירת אמנות נחשב מזעזע במיוחד), כדי לברוא את עולמה הפנטסטי של גיבורת השיר. הבית בתוך האבטיח נראה אמנם רחב ידיים, אך בניגוד למשוררת שבנתה עולם שלם וסגור (כאבטיח) המאיירת שתלה בתוך בתמונה רמז לעולם שבחוץ. בין הרהיטים והאביזרים שבבית-האבטיח נראית גם תמונה של גבר המביט מהקיר. זוהי דמות אנושית שאינה מוזכרת בשיר והיא מעשירה את עולמה של הגיבורה ומרמזת לחיים הנטועים, ולו במידת מה, בקרקע המציאות.

הילד לא גמד

אביאל בסיל מציג פרשנות איורית משלו ליצירה "עוג מלך הבשן" לנתן אלתרמן (שאיירה בשעתה צילה בינדר, אהובתו של אלתרמן). המלך המקראי עוג, שפרשנויות שונות קשרו אותו לרפאים הענקיים והקדומים, מוצג אצל אלתרמן כתינוק מגודל. ממדי גופו הם לא רק סימן ההיכר של עוג האלתרמני אלא מהותו וכל ישותו ומעל הכל גם עיקר חולשתו.

בסיל עבד בטכניקה מעורבת, בין היתר בעפרונות צבעוניים ועיבוד במחשב. הוא בחר למקם בסביבה אפריקאית את סיפור המעשה ואת עוג כפרא אציל עצום ממדים. לבחירה הזאת כמה הסברים: האפריקאיות מייצגת עדיין קמאיות (ופרימיטיביות) סטריאוטיפית, וזאת נקשרת בדמות הפלאית של עוג כפי שאלתרמן מציג אותה; כמו כן היא מאפשרת למאייר להעביר את הדיון מהמתחם הגיאוגרפי האמיתי של הבשן הארץ-ישראלי אל עבר אזור אקזוטי ואחר.

כבר בפתח הספר שותל בסיל את הגיבור של אלתרמן במרחב הפתוח. השמים הכחולים והמרחבים הלבנים חוזרים שוב ושוב בציורים ומדגישים כי ממדיו של עוג אינם מאפשרים לו להצטמצם בסביבה צפופה ודחוסה. עוג של בסיל הוא יצור ענק בעל ראש זעיר ובכך הוא הולך בעקבות אלתרמן, שלא מציין את החוכמה כאחת ממעלותיו של הנפיל. לאחר שג'ירף "קטן" נושך את עוג כשהוא בן חמש, מבינים הוריו שהילד יוצא דופן ("ואב אל אם אמרו בלאט: הילד לא יהיה גמד"). בסיל מתאר את ההורים חבוקים, מחייכים זה אל זה בעידוד ומאחוריהם ניצבות רגליו העצומות של הבן. הרגליים הללו נראות כעמודי אבן ממצרים הפרעונית.

בסיל ממהר לשחוק ולהעצים גם יחד את דמותו ההרואית של עוג. הוא מצייר אותו שרוע על בטנו, משתטח על פני רחוב שלם בכפרו ומשכשך זרועו במי הנהר הסמוך. גופו של עוג, המתואר כאן בדו-ממד, נראה כאחד מאיתני הטבע אך אין הוא מאיים כלל על אנשי הכפר ובעלי החיים. אלתרמן התייחס אל עוג כתינוק מגודל, שהוריו מרבים לזעום עליו. בסיל מתמקד בתיאוריו הפיסיים הייחודיים ומציגו מציץ מבין העננים, מכופף גזע עץ ויושב על הר.

בהגיע תקופת מלכותו של עוג בסיפור העלילה מקצין אלתרמן עוד יותר את הנתק בין הענק לבין החברה האנושית שסביבו. המלך נשאר "בחוץ", שכן הוא לא יכול להיכנס לארמון המיועד לו. האיורים שהקדיש בסיל לתיאור הפער שבין חיי היום-יום של בני העם לבין בדידותו המזהרת של המלך יפים במיוחד. יש בהם דגש על התהליך שעובר כל שליט "ענק" ו"גדול מהחיים", אלוהי למחצה (אף שהגיבור של אלתרמן ללא ספק סופג קיתונות של לעג מסביבתו). באחד האיורים הללו נראה עוג כשהוא ניצב הרחק מהמחנה, מביט אל גרמי השמים הכבירים. נדמה כי לפחות בעיני קטני הקומה והרוח מקרב בני עמו נתפש המלך העצום עוג כחלק בלתי נפרד (ולכן בלתי רלוונטי) מהנוף.



איור של אביאל בסיל ל''עוג מלך הבשן''


איור של מרט פקר ל''ברמלי''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות