ז'אן אבוטרן לא הותירה את חותמה על תולדות האמנות. אבוטרן, בת זוגו של הצייר האיטלקי אמדיאו מודיליאני, המודל שלו ואמנית בעצמה, התאבדה בינואר 1920, יום אחרי מותו. היא קפצה מגג הבניין שבו התגוררו הוריה, ומאז - במשך יותר מ-80 שנה - נשכחה. לכן מפתיע לגלות שאבוטרן עומדת זה כמה שנים במרכז פרשה סבוכה, שעלתה לכותרות באחרונה, כשהשופט-החוקר אנרי פונס הורה להעמיד לדין היסטוריון אמנות שהואשם בזיוף יצירותיה.

ההיסטוריון, כריסטיאן פאריסו, מומחה מוכר ליצירות מודיליאני, מואשם כי היה מעורב בזיוף 77 ציורים של ז'אן אבוטרן. הוא עצמו דוחה את ההאשמה וטוען כי הציורים מקוריים וכי נפל קרבן לעלילה; הרי ליצירותיה של אבוטרן אין כל ערך בשוק האמנות.

מהיכן צצו ציורים חדשים

הכל התחיל בראשית העשור. עורך הדין לוק פרונה, נין אחיה של ז'אן אבוטרן, אנדרה אבוטרן, עיין בקטלוג של תערוכה שנדדה ברחבי ספרד וגילה שם סדרת ציורים של הדודה-רבתא שלו. פרונה הכיר היטב אחדים מהציורים: שנה קודם לכן הוא השאיל אותם לפאריסו, לצורך תערוכה שהתקיימה בוונציה. השניים הסתכסכו ופרונה סירב להמשיך להשאילן לפאריסו. לכן הוא הופתע למדי כשגילה אותן בקטלוג הספרדי, ועוד יותר הופתע מכך שבקטלוג היו ציורים נוספים של אבוטרן. פרונה נרעש. אבוטרן מתה בת 21, ולמיטב ידיעתו לא מכרה מעולם ציורים משלה. גם הוא עצמו, כך טען בהמשך, לא מסר ולו יצירה אחת שלה.

ביוני 2000 הגיש פרונה תלונה במשטרה. באוגוסט באותה שנה הוחרמו הציורים, שהוצגו באותה עת בסגוביה, ונפתחה חקירה - החוקרים ניסו לקבוע אם הציורים מקוריים או מזויפים.

בדיקת מומחים ראשונה הסתיימה בקביעה כי אי אפשר לקבוע בוודאות את גילם של הציורים, אך ישנם סימנים לכך שהם העתקים. תוצאות הבדיקה השנייה היו נחרצות בהרבה: "לפנינו תערובת של אלמנטים הלקוחים מיצירת אבוטרן וגם מיצירותיהם של מודיליאני, ברנקוזי, פיקאסו וקרלו קארה... יד אחת ציירה את הציורים האלה, אבל לא היתה זו ידה של ז'אן אבוטרן".

משקבעו החוקרים כי לפניהם זיופים, היה עליהם להתמודד עם עוד שאלה: האם פאריסו פעל בתום לב? פאריסו, איטלקי למרות שמו הצרפתי, הוא טיפוס חידתי. "הוא תערובת של אמן ושל פרופסור מפוזר ומוזר", מתמצת עורך דינו, ז'ן פרנסואה מרשי. פאריסו מסר תחילה לשוטרים את שמותיהם של כמה סוחרי עתיקות ושל מודל לשעבר של מודיליאני, אבל הסוחרים הכחישו קשר לעניין, והמודל מתה בינתיים. בשלב זה הציג פאריסו אליבי חדש - עדות של אספן אמנות שלכאורה תיווך במכירה. אבל האספן טען בחקירתו שפאריסו הפיל אותו בפח.

מה נמצא בפינוי האטלייה

בנובמבר 2002 צץ פתאום פרט חדש בפרשה: ז'ן קאור, מרצה לתקשורת, התייצב במשטרה והציג סדרת ציורים של אבוטרן. הוא טען שקנה אותם בסכום צנוע מסוחר עתיקות בשוק הפשפשים של סנט אואן שבצפון פאריס, ניקה אותם בעצמו ואחר כך הראה אותם לפאריסו. זה זיהה אותם כיצירות של אבוטרן והחל להציגם בתערוכות ברחבי אירופה. כדי לתמוך בסיפורו הציג קאור קבלה שהעידה כי קנה את הציורים בדצמבר 2001.

התאריך הזה לא היה נטול משמעות. בדצמבר 2001 פונה האטלייה של אנדרה אבוטרן - אחיה של ז'אן אבוטרן ואבי סבו של לוק פרונה - שהיה צייר גם הוא. האם בעקבות פינוי האטלייה התגלגלו הציורים לידי סוחר העתיקות? פרונה היה נחרץ גם הפעם. אלו זיופים, טען, שום תמונה מקורית של ז'אן אבוטרן לא נמצאה בתכולה שפונתה מן האטלייה. סוחר העתיקות אישר את גרסתו - הוא מסר לשוטרים כי לא מצא שום תמונה או ציור חתומים בתכולה המפונה. גם הציורים שקנה קאור הוחרמו, ולמרבה ההפתעה בבדיקת מומחים נקבע כי התמונות מקוריות.

התפנית הזאת בעלילה לא הועילה לפאריסו. באוקטובר 2004 קבע השופט-החוקר פונס כי הוא חשוד בפלילים. פאריסו ניסה להציג נתונים חדשים שיסתרו את מסקנותיהן של שתי בדיקות המומחים ודרש לפתוח את החקירה מחדש. "כל דרישותינו נדחו", אומר עורך דינו. "הפרשה כולה מיועדת לפגוע בשמו של פאריסו כדי לפנות את השטח למומחה אחר של מודיליאני, אבל זה עבד על השופטים".

בעיני השופט פונס, התמונה ברורה. "מר פאריסו רצה להשיג במרמה ציורים במטרה להעלות את שוויה של ז'אן אבוטרן, עד אז שם לא מוכר בעולם האמנות. הוא ניצל את המוניטין שלו כמומחה למודיליאני", כתב פונס בהחלטתו להעמיד את פאריסו לדין. "אף אחת משלוש גרסאותיו לא נמצאה מדויקת... סביר יותר להניח שפאריסו העתיק או ביקש מאחר להעתיק את הציורים שהשאיל לו לוק פרונה לתערוכה בוונציה, ולשם כך שמר את תשלילי התמונות שצולמו לקטלוג. יתרה מכך, הוא יצר תמונות מזויפות שיוחסו לז'אן אבוטרן ולאסכולת פאריס".

סכסוכי ירושה

איך בכלל נהפכה ז'אן אבוטרן לדמות המרכזית בפרשה המוזרה? היא נשכחה וליצירותיה לא היה ביקוש. דומה כי מאחורי כל זה מסתתרים מניעים רגשיים ופיננסיים. כשאבוטרן התאבדה היא היתה בחודש השמיני להריונה והותירה תינוקת בת שנה שגם היא נקראה ז'אן. מודיליאני לא הכיר בתינוקת, וכך גם משפחת אבוטרן, שהתנגדה נחרצות לקשר של ז'אן עם הצייר האלכוהוליסט והיהודי. רק ב-1923 זכתה התינוקת, שהתייתמה באחת משני הוריה, בהכרה מלאה.

כמה עשורים אחר כך היתה ז'אן מודיליאני למומחית ליצירת אביה, אבל לא נהנתה מהירושה; תמונותיו של אביה נדדו בין סוחרים, ויצירות אמה נשמרו אצל דודה אנדרה אבוטרן.

ז'אן מודיליאני מתה ב-1984, אבל הקרב נמשך גם בדור הבא. ב-2003 אחת מבנותיה, לור, תבעה מיורשיו של אנדרה (משפחת פרונה) להחזיר לידיה את יצירות סבתה.

בקרב הזה לכל מחנה יש מומחה משלו: משפחת מודיליאני קשרה את גורלה עם פאריסו האיטלקי מאז שנות ה-70, ומשפחת פרונה מקורבת להיסטוריון האמנות הצרפתי מארק רסטליני. פאריסו העלה תערוכות רבות, הפיק קטלוג שלם של מודיליאני והחזיק בארכיונים שהפקידה בידיו ז'אן מודיליאני. רסטליני, שגם מכהן כמנהל מוזיאון הפינאקוטק של פאריס, אירגן רטרוספקטיווה גדולה של מודיליאני במוזיאון לוקסמבורג בעיר והכין קטלוג מקיף חדש. שני המומחים מתעבים זה את זה וכבר התעמתו בבית המשפט בתביעת דיבה. עתה, אם פאריסו אכן יורשע בבית המשפט בזיוף, ינחל רסטליני ניצחון כולל ויהיה לאוטוריטה העליונה בענייני מודיליאני.

ז'אן אבוטרן בציור של מודיליאני