זו אהבה שאינה תלויה בדבר, בין ילד לצבו. מה צב כבר יודע לעשות? לא מכשכש בזנב, לא מהמהם או מגרגר ברוך. לא בר-ליטוף. אפרורי שכזה ובשום פנים ואופן לא מחזיר אהבה. צב יודע רק להיות צב. אבל תומר פז ושיר מישל, בני 12 ממבשרת ציון, חושבים שהם "חמודים כאלה", הצבים. ביום חמישי שעבר בחצר בית ספרם, השלום, הם קימטו מצח ולא הצליחו להסביר למה. כל אחד מהם בתורו סיפר שהוא מגדל בגינת ביתו זוג - צב וצבה. צדוק ובתיה של תומר, ששון ויפה של שיר.

לא מדובר בילדים שמחזיקים צב בקופסת נעליים עד להיעלמותו המסתורית או לשוך ההתלהבות. הם מאכילים אותם, מטפחים את סביבתם, עוקבים אחריהם ומלטפים את השריון באצבע בזהירות. הצבים, מצדם, שומרים לבעליהם אמונים כבר שנתיים. בתקופה האחרונה, בצו עליון, הם הפסיקו לתפקד כחיית מחמד והתחפרו בגינה לשנת החורף שלהם.

תומר ושיר מרוצים מכך שהצבים מחופרים. כשיתעוררו ויצוצו בגינה מחדש, הם ייאלצו לוותר עליהם לטובת החממה בבית ספרם. הם כבר התחייבו על כך לבני כיתתם. אחרי הכל, הם משתתפים בפרויקט להצלה וחקר של צבים בבית ספרם, וצריכים לשמש דוגמה.

בבית הספר השלום במבשרת ציון לומדים "חקר בעלי החיים" ו"חקר הסביבה". שמות עכשוויים המחליפים את מקצוע הטבע הישן, אך גם רומזים לגישה אחרת, פעילה יותר, שנהוגה כאן. הרעיון הוא לחקור את הסביבה הטבעית של הילדים ובית הספר. בכל שכבת גיל חוקרים משהו אחר. כך, למשל, בכיתות א' לומדים על ציפורי הבר בסביבת בית הספר, מכינים תיבות קינון ופינת אכילה ושתייה לציפורים. בכיתה ב' משקמים צמחים מהסביבה, ובכיתה ג' שיקמו את בריכות החורף בנחל חלילים שליד בית הספר, כדי להחזיר לתוכן קרפדות. כך החלה גם היוזמה של הצלת הצבים בכיתה ו'.

עמית אלמוג, המורה האחראי על הפעילות הסביבתית בבית הספר מטעם קרן קרב, שמלמד בבית הספר זו השנה השלישית, מספר שמשיחות עם הילדים הבין שרבים מהם מגדלים צבים. "רוב הילדים ביישוב גרים בבית צמוד קרקע", הוא אומר. "ויש משהו טבעי שמחבר מיד בין ילד לצב".

פעם חיו צבים רבים בטבע, אבל כיום אוכלוסיית הצבים בישראל בסכנת הכחדה - לרוב בגלל בנייה שמשתלטת על אזורי המחיה שלהם, אבל גם משום שהם נלקחים מסביבתם הטבעית. גידול צבים בגינה פרטית אסור, כי הצב הוא בעל חיים מוגן. "בגינה הצבים הקטנים לא שורדים, כי הם נטרפים על ידי עורבים וחתולים. קורה גם שפשוט דורכים עליהם". גם התזונה שמספקים הילדים, ירקות, לא ממש מתאימה להם.

אלמוג ו"נאמני הטבע" של בית הספר, ילדים מכל הכיתות שמתנדבים לעזור בפעילויות הטבע, נכנסו לכיתות ושאלו מי מגדל צבים. הסקר העלה ש-40 צבים נמצאים בגינות של תלמידים. הילדים הבטיחו להעביר את הצבים שלהם למשמורת בית הספר. אלמוג ביקר בבתי הספר האחרים ביישוב, וגם שם הילדים הבטיחו להביא צבים.

למרות ההתלהבות מהתוכנית, רק צבים ספורים נמצאים בינתיים בחממה של בית הספר. "זה דורש תהליך", אומר אלמוג. "כי הילדים רוצים להחזיק אותם". שיר ותום הודו שהם יתקשו להיפרד. חלק מהילדים אמרו שהם לא מוצאים את הצבים. מן הסתם הם מתחפרים. "בסוף החורף נצא למסע שכנוע נוסף בין הילדים", אמר אלמוג.

שישה מהצבים הגיעו ממתחם ההפעלה הענק לילדים "קיפצובה" בקיבוץ צובה, שם מצאו אותם עובדי המקום. כמה משפחות ממושבים ויישובים אחרים בסביבה שמעו על תוכנית הצלת הצבים, פנו לאלמוג ותרמו את הצבים שלהם. בסך הכל עשרה צבים נמצאים בבית הספר. "המטרה שלנו היא להרבות את הצבים", מסביר אלמוג. "נגדל אותם בתנאים נוחים, ניתן לצבים הקטנים להתחזק ואחר כך נשחרר אותם בטבע".

בינתיים הילדים חוקרים אותם. כל שלושה ימים שוקלים אותם ילדים אחרים, לפי תור. במבט ראשון זה נראה קל להרים את הצב שראשו שמוט ולשקול אותו במאזניים, אבל צריך לדקדק בשקילה. מדובר בגרמים ספורים וכבר יש מסקנות; צבים אולי לא חולמים בשנת החורף שלהם, אבל בהחלט משמינים.

צבים בבית ספר השלום במבשרת ציון. "יש משהו טבעי שמחבר מיד בין ילד לצב", אומר המורה עמית אלמוג