אוי ראובן אתה עדיין בעניין של אלוהים? - גלריה - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

אוי ראובן אתה עדיין בעניין של אלוהים?

* "המוסיקה של 'זוויות' היתה הרבה יותר קומוניקטיווית ממה שאני עושה היום", אומר הקלרניתן הרולד רובין. הרכב הג'ז החדשני בהנהגתו, שפעל בישראל בשנות ה-80, יתאחד הערב להופעה בתל אביב

  • פורסם לראשונה: 26.02.2008
  • 23:00
  • עודכן ב: 27.02.2008
  • 23:00

כמה זמן נדרש למוסיקאים שלא ניגנו יחד 20 שנה כדי לשחזר את ההבנה המוסיקלית העמוקה ששררה ביניהם בעבר? לא יותר מרבע שעה, אם ללמוד מהדוגמה של להקת "זוויות", אחד מהרכבי הג'ז החדשניים שפעלו בישראל בשנות ה-80, שיקיים הערב ב-21:00 הופעת איחוד במועדון "לבונטין 7" בתל אביב.

שלושה ימים לפני ההופעה הם נפגשו לחזרה ראשונה באולפן קטן בהוד השרון - שלושה מהחברים המקוריים של ההרכב (הקלרניתן הרולד רובין, הבסיסט מארק סמוליאן והמתופף ראובן הוך) והגיטריסט הצעיר ארל'ה ליברמן, שנולד כשהלהקה היתה פעילה. הוך, שיזם את הופעת האיחוד ובא במיוחד מפלורידה, נחת כמה שעות קודם לכן אבל נראה רענן ונלהב, מוכן לטרוף את התופים. "אוי ראובן, אתה עדיין בעניין של אלוהים?" זרק לעברו רובין, אתאיסט מושבע, כשהבחין בכיפה על ראשו.

כשהארבעה התחילו לנגן הם עשו בעיקר רעש ("אוננות", הגדיר זאת סמוליאן מאוחר יותר), אבל בתוך זמן קצר מאוד אפשר היה להבחין בחוט דק של היגיון בתוך המוסיקה. סמוליאן ניגן מהלך בס מעגלי ויפה, רובין ניגן קו מלודי מקביל בקלרינט, הוך סיפק פעימה יציבה, אבל לא יציבה מדי. היה ברור שהם יצטרכו עוד שעות רבות של חזרות כדי להישמע טוב, אבל כשרובין התחיל לנגן סולו תזזיתי וסמוליאן צעק לעברו "Play your horn little white man", לא היה ספק שהסקרנות, ההומור, האנרגיה וההרפתקנות שאיפיינו את "זוויות" לא אבדו.

לפני אחד הקטעים רובין אמר למוסיקאים שהוא רוצה תחושה של ריקוד סטפס. כשהגיטריסט הצעיר ליברמן לא ביטא את התחושה הזאת, הקלרניתן, שמבוגר ממנו ביותר מ-50 שנה, עצר אותו ואמר, בתערובת של אנגלית ועברית, "בי לייק א מפגר. תנגן מה שבא לך, בלי לחשוב".

כמה שיותר ריק

"כשמנגנים מוסיקה חופשית, חשוב להיות לפעמים ניאנדרתל", אמר רובין יום קודם לכן בביתו בתל אביב. "אתה בונה שפה, אבל אתה צריך להיזהר שהשפה לא תשתלט עליך ותגרום לך להפסיק לחפש. החוכמה היא לנגן בלי לדעת בדיוק מה אתה עושה. לבוא כמה שיותר ריק, להתחיל עם איזה צליל שמדליק אותך ולבנות ממנו משהו".

המחויבות ארוכת השנים של רובין לצורת החשיבה הזאת, והעובדה שהנחיל אותה לדור של מוסיקאי ג'ז חופשי בישראל, שרובם יכולים להיות נכדיו, עמדו בבסיס ההחלטה להעניק לו השנה את פרס מפעל הפיס ע"ש לנדאו, שזיכה אותו ב-50 אלף שקל. "ז'אנר זה (הג'ז החופשי, ב"ש) אינו מן הפופולריים, אך רובין התעקש לא לעשות פשרות, לעמוד על שלו ולעמת את הקהל הישראלי עם חשיבה מסוג שונה", נימקה ועדת הפרס את החלטתה, שפורסמה לפני כשבועיים.

רובין נולד בדרום אפריקה ב-1932 ושני דברים משכו אותו לג'ז כנער. האחד היה הנגינה של בני גודמן, שגרמה לו לבחור בקלרינט, והשני היה הריקודים הסוערים שהיו חלק בלתי נפרד ממוסיקת הסווינג. מי שראה את רובין מופיע יודע שבגילו המתקדם, 76, הוא עדיין מוסיקאי פיסי מאוד. התנועה שלו על הבמה היא כמעט סוג של ריקוד. "רק דרך האנרגיה הפיסית אני יכול להגיע לאנרגיה הפנימית", הוא אומר. "זאת הדרך היחידה שאני יכול להשתמש בעצמי בכל מילימטר, כל חצי מילימטר".

בשנות ה-50 הוא הפגין נגד שלטון האפרטהייד וניגן עם מוסיקאי ג'ז שחורים, אבל הסתבך עם השלטונות בעקבות ציור שהציג ובו נראה ישו הצלוב ולצדו המשפט "סלחו לו כי לא ידע מה הוא עושה" - היפוך של המשפט שמופיע בברית החדשה, ובו אומר ישו לאלוהים על בני האדם "סלח להם כי לא ידעו מה הם עושים". "הם טענו שלא בצדק שבציור שלי היתה לישו זקפה", אומר רובין. הוא הועמד לדין, בתום משפט של חמישה שבועות זוכה מאשמת חילול השם, אך החליט לעזוב בכל זאת את דרום אפריקה.

הוא בא לישראל ב-1963 ביום של שרב קיצוני, והתאהב ב"שמים הצהובים" כדבריו. "אבל תמיד הרגשתי זר, בכל מקום, וגם כאן אני מרגיש זר. זה לא רע. מאחר שאין מקום אחד שהוא הבית שלי, כל מקום שאני נמצא בו הוא הבית שלי".

הוא הרגיש זר גם כשניסה להשתלב בסצינת הג'ז הצעירה של ישראל. "היו כאן מוסיקאים מעולים, דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה, אהרל'ה קמינסקי, אבל אני חיפשתי משהו אחר, לא רציתי לנגן סטנדרטים, ולצערי לא מצאתי אנשים שרצו לעשות אתי ניסיונות", הוא אומר. הוא הפסיק לנגן, עבד כאדריכל במשרד של אריה ואלדר שרון, לימד רישום בבצלאל, ורק בתחילת שנות ה-80 חזר לנגן ברצינות. כשחיפש בסיסט מישהו המליץ לו על סמוליאן וכך נולדה "זוויות".

רובין בא מדרום אפריקה, סמוליאן מאנגליה, הוך מארצות הברית והגיטריסט טוני ברמן מקנדה. הם ניגנו במועדון קטן בתל אביב, בתחילה דווקא בלוז וסטנדרטים, אבל בהדרגה פיתחו קול עצמאי, שהיו בו אלמנטים של ג'ז, גרוב ורוק. "לא היינו מכאן, לא הכרנו אף קליקה, אז פשוט עשינו את מה שרצינו", אומר סמוליאן. "אני לא בטוח שהיינו כל כך טובים, אבל בישראל זה היה משהו חדש. אף אחד כאן לא עשה דבר דומה".

הצלחה מפתיעה

ביחס להרכב ג'ז לא קונוונציונלי הם זכו להצלחה מפתיעה: הופיעו בקביעות, הוציאו דיסקים וקיימו סיבובי הופעות ארוכים בגרמניה. "המוסיקה של 'זוויות' היתה הרבה יותר קומוניקטיווית ממה שאני עושה היום, עם קצב מאוד חזק", אומר רובין. לסמוליאן יש הסבר נוסף להצלחה בגרמניה: "לא חשבנו על זה באותה תקופה, אבל לאוזן הגרמנית נשמענו כמו 'יזראלי ג'ואיש ג'ז בנד', וזה כנראה עשה את שלו".

ב-1989 טוני ברמן חזר לקנדה אחרי שהופעל עליו לחץ משפחתי. "אני זוכר שהוא בא לבית שלי עם אבא שלו ששאל: 'ככה אתה רוצה לחיות, כמו אלטע זאכן? כמו האיש הזה?" צוחק רובין. בלי הגיטריסט עוד אפשר היה להסתדר, אבל כשהוך החליט לחזור לארצות הברית "זוויות" התפרקה. רובין היה אז כמעט בן 60, אבל ב-20 השנים הבאות הוא לא הפסיק ליצור ולהתחדש.

מאז שנות ה-90 החלו לבקש את קרבתו מוסיקאים צעירים שמנגנים ג'ז לא קונוונציונלי: הסקסופוניסטים אריאל שיבולת ואסיף צחר, הפסנתרן דניאל שריד, ובשנים האחרונות הפסנתרנית מאיה דוניץ והקלרניתן יוני סילבר, שאתם הוציא לפני כחודש את הדיסק "A Mono Musical Suite for 3 Manic Musicians". רובין נהפך למעין דמות אב בעבור המוסיקאים האלה, אבל לדבריו "אני לומד מהם המון, ואני לא אומר את זה מצניעות. כשאני מנגן אתם אני מבין דברים על קצב, על שמירה של מומנטום בנגינה, והכי חשוב: אני מקבל מהם סטימולציה.

"כשאני קם בבוקר אני מרגיש חי", ממשיך רובין. "זה כמו נס גדול. חשוב לי לא לבזבז את החיים. אז אני עושה דברים, בעיקר בשביל עצמי. מאוד אנוכי באיזה מקום. אני לא לוקח את עצמי ברצינות, אבל בעצם אני רציני מאוד. המוסיקה והציור הם החיים שלי. בלעדיהם לא אהיה שפוי".



מימין: מארק סמוליאן, הרולד רובין וראובן הוך. "כשמנגנים מוסיקה חופשית, חשוב להיות לפעמים ניאנדרתל", אומר רובין


מארק סמוליאן (מימין) והרולד רובין בחזרות




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים