כשהחזן דניאל חלפון היה ילד, בלונדון של סוף שנות ה-50, לקח אותו אביו בכל שבת לבית כנסת אחר. האב אהב לשמוע את נוסחי התפילה ורצה שבנו יתוודע אל המגוון העשיר שלהם. אבל באחת השבתות חלפון ביקש מאביו שייקח אותו שוב אל בית הכנסת שבו היו בשבת הקודמת. זה היה בית הכנסת של הקהילה הפורטוגלית. "השירה ששמעתי שם עשתה לי איזה רזוננס בפנים, הרגשתי שזה המקום שלי", הוא נזכר.

הוא היה בסך הכל בן 4. אבל כעת, כמעט 50 שנה לאחר מכן, חלפון הוא שומר הגחלת העיקרי, ואולי היחיד, של המוסיקה הליטורגית של הקהילות הפורטוגליות - קהילות שנוצרו במאה ה-17 באמסטרדם, ניו יורק ולונדון על ידי יהודים אנוסים שברחו מחצי האי האיברי מפחד הגל השני של האינקוויזיציה וחזרו אל חיק היהדות.

בניגוד לנוסחים אחרים, השגורים בפיהם של מבוגרים וצעירים כאחד, הנוסח הפורטוגלי נמצא בסכנת הכחדה: הוא נותר בעיקר נחלתם של זקנים ועלול להיעלם עם מותם. קשה לעצור את התהליך הטבעי הזה, אבל לאחרונה הונח בידי אלה המבקשים לשמר את המסורת מכשיר שיסייע להם במאבק: "קמתי להלל", דיסק כפול המתעד את המסורת המוסיקלית הפורטוגלית, בהוצאת המרכז למוסיקה יהודית ע"ש פהר בבית התפוצות ובכיכובו של חלפון. "רציתי לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי", אומר חלפון, "והשאיפה שלי היא שחברי הקהילות ישמעו את הדיסקים ויגידו, ?ואו, זה שלנו? אז יש לנו משהו ששווה לשמור עליו'".

מדוע הנוסח הפורטוגלי הולך ונעלם? "כל קהילה והסיפור שלה", אומר חלפון. "הקהילה באמסטרדם הושמדה ברובה בשואה, ורוב חברי הקהילה היום הם אנשים שבאו מישראל והביאו את המנהגים שלהם. בלונדון המנהג השתמר עד שנות ה-70 בזכות החזן אליעזר אבינון, אבל עכשיו הנוסח השולט הוא זה שהביאו אתם היהודים העיראקים שהיגרו ללונדון. הסימן הכי ברור לשינוי הזה הוא מה שקרה עם ?עת שערי רצון'. זה פיוט מרכזי שמושר בראש השנה. שנה בלעדיו היא לא שנה. באחד הביקורים האחרונים שלי נוכחתי ששרים אותו עכשיו בסגנון העיראקי, ומבחינתי זה סימן לא טוב.

"בניו יורק המצב יותר טוב", ממשיך חלפון, "אבל מאחר שרוב חברי הקהילה הם אשכנזים, הם אולי אוהבים לשמוע את הנוסח הפורטוגלי, אבל הם לא יכולים להשתתף". ומה קורה בישראל? אנשי הקהילות הפורטוגליות כמעט לא עלו לארץ, ובישראל אין אפילו בית כנסת אחד שבו שרים לפי הנוסח הפורטוגלי. חלפון משמש חזן בבית כנסת ירושלמי שבו מתפללים בעיקר יוצאי עיראק וצפון אפריקה.

התבוננות של חוקר

את ההשתלמות שלו בשירה בנוסח הפורטוגלי החל חלפון בגיל 11, אצל הרב אבינון. "באתי אליו כל שבוע עם טייפ, והוא היה שר, מספר סיפורים, מראה לי איך לעמוד כחזן. אחר כך, בבית, הייתי משמיע את ההקלטה ומתאמן", הוא מספר. בסוף שנות ה-70 הוזמן חלפון להיות החזן השני בבית הכנסת הפורטוגלי בניו יורק. מהחזן הראשי, הרב אברהם לופז קרדוזו, למד את הנוסח שהיה נהוג באמסטרדם, ומרב זקן אחר למד את הדקויות של הנוסח שהיה נהוג בקהילה היהודית-הפורטוגלית בגיברלטר.

לדברי יובל שקד, מנהל המרכז לחקר מוסיקה יהודית בבית התפוצות, "השליטה של דניאל בכל הווריאנטים של הנוסח הפורטוגלי היא פנומנלית. בדרך כלל פוגשים אנשים שמכירים טוב מאוד את מה שהם גדלו עליו. דניאל יכול להתחיל לשיר, ואז ברבע השני של התיבה השלישית לעצור ולומר: בלונדון שרים את זה כך, באמסטרדם עושים את זה קצת אחרת, ובגיברלטר יש גרסה שלישית. יש לו התבוננות של חוקר".

הרעיון להקליט דיסק שיתעד את המסורת המוסיקלית של הקהילות הפורטוגליות נולד לפני כעשר שנים. חלפון לא היה צריך להתאמץ כדי לשכנע את המנהל הקודם של המרכז לחקר מוסיקה יהודית, אבנר בהט, ואת המנהל הנוכחי שקד בחשיבות הפרויקט. הנוסח הפורטוגלי הוא בעל מאפיינים ייחודיים: הוא משלב השפעות מצפון אפריקה ומאירופה המערבית ויש בו מזיגה של מוסיקה ליטורגית ומוסיקה קלאסית מתקופת הבארוק.

מנגינות לא עושות דיסק

"המוסיקה הזאת מרתקת מפני שזאת מסורת שנוצרה כמעט מאפס", אומר שקד. "אחרי 100 שנה כנוצרים, האנוסים לא הכירו את המנהגים היהודיים. הם רצו להתחבר ליהדות, כמו שהיינו אומרים היום, אבל הם לא ידעו איך. אז הם הזמינו חכמים מצפון אפריקה ומסלוניקי, שלימדו אותם איך שרים ואיך מתפללים. במנגינות הישנות יותר אפשר באמת לשמוע את השורשים האנדלוסיים, אבל ככל שהזמן עבר התחילו לחלחל השפעות של מוסיקה קלאסית מערבית. מנגינות מינוריות נהפכו למז'וריות, רבעי הטונים נעלמו.

"בנוסף לחשיבות ההיסטורית, אלו מנגינות יפהפיות", אומר שקד. "אבל כבר בשלב מוקדם של הפרויקט הבנו שמנגינות לא עושות דיסק. נכון שבבית הכנסת שרו א-קפלה, אבל זה לא אומר שגם אנחנו מחויבים לא-קפלה. רצינו להציג את המסורת בצורה מודרנית, לגרום לה לצלצל כמה שיותר עשירה וחיה". לפיכך, המנגינות זכו לעיבודים חדשים של ריימונד גולדשטיין, ובהקלטות השתתפו מקהלה של שישה זמרים וכן אנסמבל של עשרה נגנים, בניצוחו של עזי שוורץ. "בסופו של דבר, זה צריך להיות מוצר מושך ולשחק במגרש של דויטשה גרמופון", מסביר שקד.

הדיסק הכפול, שיצא לפני כמה חודשים, נמכר עד כה ביותר מ-1,500 עותקים, וזהו האלבום הנמכר ביותר מתוך הקטלוג של המרכז לחקר מוסיקה יהודית בבית התפוצות. בקרוב, מקווה חלפון, תודפס מהדורה שנייה, והוא בודק כעת אפשרות לקיים קונצרט שבו יבוצעו חלק מהקטעים הנכללים בדיסקים. אבל המכירות הן לא המדד היחיד להצלחה בעיני חלפון: "אחרי יום כיפור קיבלתי אי-מיילים מאנשים באמסטרדם שכתבו, ?שמענו את הדיסקים לפני החג, וזה עשה לנו את האווירה'. כשקראתי את זה הרגשתי שהצלחתי עם הפרויקט".

דניאל חלפון: "השאיפה שלי היא שחברי הקהילות ישמעו את הדיסקים ויגידו, ?ואו, זה שלנו? אז יש לנו משהו ששווה לשמור עליו'"