הרעיון לכתוב מחזה על אלוהים המחפש מזור לסבלו עלה בראשה של ענת גוב בעיצומו של כתיבת מחזה אחר. הרעיון לא הרפה, "לא יכולתי לחשוב על משהו אחר", מעידה גוב, והיא נטשה הכל ושקעה במשך יותר משנה בתחקיר ובכתיבה של המחזה החדש.

"אני מנהלת דיאלוג עם אלוהים הרבה שנים", היא אומרת, "ומאוד רציתי לעשות עם זה משהו, אבל לא מצאתי את המפתח לזה. עד שצץ הרעיון שאלוהים מגיע לטיפול אצל פסיכולוגית. מצא חן בעיני שבמפגש שלו עם הפסיכולוגית היא יכולה להיות שוויונית אליו ואפילו מעט מעליו".

"אוי אלוהים", המחזה שכתבה, הוא השנון שבחמשת מחזותיה, ועל פי תגובת הקהל הנלהב בחזרה הגנרלית השבוע בתיאטרון הקאמרי, אפשר להניח שנכונו לו חיים ארוכים.

אלוהים של גוב (יוסי פולק-פסטרנק) מופיע במעיל שחור וכובע שחור, והוא דומה למרלון ברנדו, שתצלום ענקי שלו תלוי על קיר חדר העבודה של הפסיכולוגית (שירי גולן). הוא אמן יוצר וגם מבצע, כך הוא מציג עצמו, והוא גם רגיש ורכרוכי למדי. זה כנראה קשור לרקע המשפחתי שלו, שכן הוא גדל בלי אבא ואמא. "אני יתום מלידה", הוא מציג את עצמו בהצגה, שביימה עדנה מזי"א.

הפסיכולוגית, אלה, היא כבת 40 ואם למשפחה חד הורית. בנה ליאור (אביהוד תדהר) הוא אוטיסט, מנגן בצ'לו, מתקשה לתקשר ולדבר. אחר כך יתברר שהאוטיזם של ליאור מקביל לזה של אלוהים: גם הוא מתקשה לתקשר ולדבר.

כמה זמן אתה מרגיש ככה

במפגש ההזוי של הפסיכולוגית עם המטופל החדש שלה הוא מסרב תחילה למסור לה את שמו, אחר כך אומר שהוא אלוהים, והיא כמובן מתקשה להאמין לו. הוא מספר שהוא בדיכאון ושהוא רוצה לשים קץ הן לחייו והן למפעל חייו. "אני לא מרגיש כלום יותר. לא רוצה כלום. לא מצפה לכלום. לא מקווה לכלום. לא מעניין אותי כלום. לא אכפת לי כלום". "כמה זמן אתה מרגיש ככה?" שואלת הפסיכולוגית. "משהו כמו 2,000, 2,500 שנה פלוס מינוס". היא מסרבת לטפל בו, מגרשת אותו מביתה, אחר כך מתחננת שיישאר. הפינג-פונג המילולי המתפתח ביניהם מעלה שאלות על מהות האלוהות והאמונה.

את מאמינה באלוהים?

גוב: "האלוהים שאני מאמינה בו הוא לא האלוהים שאנשים דתיים מאמינים בו. אני מאמינה באיזו סמכות מוסרית שנמצאת מעלי וגורמת לי לשאוף למעלה. בדיאלוג שלי עם האלוהים הזה אין פחד או חרדה או ציפייה לתמורה, אלא באמת זה משהו מופשט, מין סמכות מוסרית שאני נותנת לה דין וחשבון ושבחרתי לעצמי".

אבל במחזה גוב אינה עוסקת באלוהים שלה אלא באלוהים של התנ"ך, "וכל הכיף שלי בעבודה על המחזה היה בהתעסקות עם התנ"ך". למה בחרה דווקא בו? "כי ההיסטוריה שלו היא ההיסטוריה שלנו, והניסיון להבין אותו הוא הניסיון להבין את עצמנו", היא משיבה.

זה עשור גוב לומדת ב"קולות", בית מדרש לחילונים שמלמד טקסטים יהודיים, בניסיון למצוא את הרלוונטיות שלהם לחיים המודרניים. ב"קולות" היא נשבתה בקסמו של התנ"ך ושם גילתה את אנושיותו של אלוהים. "זה בולט בעיקר בספרים הראשונים, 'בראשית' ו'שמות'", היא אומרת, "אלוהים מאוד אנושי שם, עושה טעויות, מתחרט וכועס. בחרתי להתעסק במחזה באדם הראשון שאלוהים ברא ובאדם האחרון שדיבר אתו, שהוא איוב. כשהבנתי שאחרי איוב אף אחד לא דיבר עוד עם אלוהים, זה היה גילוי בשבילי. הפרשנות הקתולית והיהודית אומרת שאיוב מבקש סליחה ואז מתחרט על שהעז לשאול את אלוהים למה עשה לו את כל זה. אבל הפרשנות שלי שונה. איוב אומר שאם זו דמותו של אלוהים, הוא מעדיף למות".

לא אוהבים אותי

במחזה גם אלוהים רוצה למות, כי הוא חש כישלון טוטאלי למראה היצירה שיצר. הוא מצטער שברא את האדם ואומר שלא היה מרוכז כשברא אותו. הפסיכולוגית מבחינה בנימה הקשה של האכזבה. והוא משיב לה באירוניה: "למה אכזבה? רק בגלל שנתתי לו את העולם על מגש של כסף ומאז הוא עסוק בלהשמיד אותו? אכזבה? אני? מה פתאום? למה? כי החבר החביב שלי הטביע את כל האדמה בדם, זיהם את כל הים בנפט וכימיקלים, מילא את האוויר בגזים ועשן, כיסה את השמים במטוסים, הציף את החלל בלוויינים, וכשאתה רואה נצנוץ בשמים אתה כבר לא יודע אם להביע משאלה או לרוץ למקלט הקרוב? את מבינה מה זה לראות את מפעל חייך יורד לטמיון? ובידי מי? בידי החבר הכי טוב שלך".

בסצינה יפה בודקת גוב מדוע בכלל יצר אלוהים את האדם. אולי הוא חיפש אהבה, הפסיכולוגית שואלת את אלוהים, "בסוף זה תמיד מגיע לזה, לא משנה מי ועם איזו בעיה הוא מגיע, בסוף כולם רוצים אל"ף ה"א בי"ת ה"א", היא אומרת. "אני פטור מהצורך הזה", משיב לה אלוהים, אבל היא מתעקשת: "בהרגשה שלי, אתה רוצה יותר מכולם". ועוד היא אומרת לו: "יש לך קאמבק מטורף. אין מקום להכניס סיכה. כולם רבים עליך. מתפללים אליך. מוכנים למות בשבילך, מעולם לא היית כל כך פופולרי".

אבל אלוהים אינו סבור כמוה שאוהבים אותו: "הם מאוהבים בישוע, משתגעים על מוחמד, מקדשים כל פירור שנופל מהפה של הרבנים שלהם, כל אחד אומר עלי משהו אחר עד שאפילו אני לא יודע מי אני, ואיכשהו בסוף זה תמיד נגמר במלחמה קטנה, או גדולה, על קידוש שמי כמובן, אנשים גוועים, חיות גוועות, בתים עולים בלהבות, ואני אשמח אם תסבירי לי איך מזה אני אמור להסיק שמישהו אוהב אותי?"

השתמשת באוטיזם של ליאור כמטאפורה לאלוהים?

"כן, כי אמו הפסיכולוגית יצרה משהו פגום כמו שאלוהים יצר עולם פגום. ומה שהיא מנסה ללמד אותו זה לקבל באהבה גם את מה שלא ציפית לו".

יוסי פולק ושירי גולן מתוך "אוי אלוהים". השנון שבחמשת מחזותיה של גוב


ענת גוב: "מצא חן בעיני שהפסיכולוגית יכולה להיות שוויונית לאלוהים"