"שמתי לב שככל שאני מנסה להתקרב לדמות, כך מה שמעניין אותי נהפך לבלתי נגיש, למלכודת. ניסיתי כמה פעמים לצלם דמעה אמיתית, אבל אני מפחד מהדמעות האמיתיות הללו, אני לא יודע אם יש לי זכות לצלם אותן". כך, לאחר שנים ארוכות של יצירת סרטי תעודה, הסביר בשעתו הבמאי הפולני קז'ישטוף קישלובסקי את החלטתו לנטוש את הקולנוע התיעודי, שבו התמקד בתחילת הקריירה הקולנועית שלו, לטובת יצירת סרטי עלילה.

הפסטיבל הבינלאומי העשירי לקולנוע תיעודי, "דוקאביב", שייפתח בעוד שבועיים בסינמטק תל אביב, יאפשר השנה לקהל המקומי להכיר את יצירתם של שני יוצרי תעודה בולטים שפעלו באירופה בעשורים האחרונים. הראשון מביניהם הוא קישלובסקי, שהתפרסם בעיקר בזכות סרטיו העלילתיים - ובהם "חייה הכפולים של ורוניק", "עשרת הדיברות" ("דקלוג") ושלושת סרטי טרילוגיית הצבעים, "כחול", "לבן" ו"אדום".

המחווה לקישלובסקי ב"דוקאביב" (שתתקיים במסגרת רטרוספקטיווה רחבה יותר של סרטיו שתהיה באפריל ומאי בסינמטקים ברחבי הארץ) תאפשר להתוודע לפן פחות מוכר ביצירתו של הבמאי עטור הפרסים, שמת ב-1996. בפסטיבל יוצגו שבעה מסרטיו התיעודיים, שנוצרו בשנים 1969-1980 - כולם סרטים קצרים (10-17 דקות), שנועדו להקרנה בבתי הקולנוע לפני סרטים ארוכים. הסרטים מתארים את שגרת החיים בפולין הקומוניסטית, ובין היתר מציגים ביורוקרטיה בבית הלוויות עירוני, פעולות של שומר במפעל, חיילים שהתעוורו במלחמה ומשאל רחוב שבו שואל הבמאי את מרואייניו: "מה היית רוצה שיהיה?"

היוצר האירופי השני ש"דוקאביב" ייחד לו מחווה השנה הוא ניקולא פיליבר הצרפתי, שיהיה אורח הפסטיבל ויקיים בו כיתת אמן. פיליבר, בן 57, הוא מבמאי התעודה המובילים בצרפת וזכה לפרסום עולמי בזכות סרטו "פעלים למתחילים" (2002), שתיאר בית ספר קטנטן בכפר צרפתי ובו מורה אחד מלמד את כל מקצועות הלימוד. הסרט הוקרן בהקרנות מסחריות במדינות רבות, ובהן ישראל, ונחל הצלחה מפתיעה (על פי האתר Box Office Mojo, הכנסותיו ברחבי העולם היו כ-16 מיליון דולר).

עוד יוקרנו בפסטיבל סרטיו של פיליבר "כל דבר קטן" (1996), העוקב אחר דייריו של מוסד פסיכיאטרי בעמק הלואר; "בארץ החירשים" (1992), שבו מציץ הבמאי לעולמם של חירשים; ו"הלובר - העיר התחתית" (1990), שבו תיעד פיליבר את המוזיאון הפאריסאי כשהיה סגור לקהל עקב עבודות שיפוצים.

כמו כן, מי שהחמיצו בפסטיבל חיפה את סרטו האחרון, "בחזרה לנורמנדי", ואת הסרט שאליו הוא מתייחס, "אני פייר ריבייר, שחטתי את אמי, אחותי ואחי", יוכלו עכשיו להשלים את החסר. בסרט "בחזרה לנורמנדי" (2007) חוזר פיליבר לאחר 30 שנה אל גיבורי הסרט "אני פייר ריבייר", שביים אנה אליו והביא את סיפורו של טבח שהתרחש בנורמנדי במאה ה-19. פיליבר, שעבד כעוזרו של אליו בסרט זה, חוזר לנורמנדי כדי לפגוש שוב את תושבי הכפרים ששיחקו בתפקידים הראשיים בסרטו של אליו.

התחרות הישראלית

גבולות מתרחבים

קשה להצביע על מכנה משותף ל-12 הסרטים שישתתפו השנה בתחרות הישראלית של "דוקאביב". יש ביניהם סרטים אישיים וגם כאלה הבוחנים סוגיות חברתיות ופוליטיות, סרטים המתעמתים עם פערים בין-דוריים וכאלה המנסים לשרטט מציאות מקומית עכשווית תוך כדי התבוננות בעבר. יש גם סרט שיוצא לבחון תופעה אנושית אוניוורסלית, סרט שבו אדם מוכן לסכן את האישי - את חייו - למען הפוליטי, ואפילו סיפור אמיתי על ילד ישראלי שמגלה כי ביכולתו להיהפך למלך של מדינה אפריקאית.

גם הגישות הקולנועיות שהנחו את היוצרים מגוונות: חלק מהסרטים כוללים סצינות מבוימות ואחרים מנסים להימנע מכך ככל האפשר, יש במאים שלא חששו להתערב במציאות שהם מתעדים ויש שהעדיפו את גישת "הזבוב על הקיר", יש שהוסיפו קריינות אישית לסרט ויש שהעדיפו לתת לתמונות לספר את הסיפור בכוחות עצמן. הפסטיבל התיעודי המרכזי בישראל יחגוג השנה עשור לקיומו, ונראה כי המגוון הרחב של סגנונות ונושאים שיוצגו בו משקף מציאות של יצירה תיעודית שגבולותיה הולכים ומתרחבים, ושיוצריה נוטלים לעצמם חופש ומעיזים לנסות.

בסרט "המלך לאטי הראשון" חוזר הבמאי אורי בר-און ("52/50") אל מהגרי העבודה בישראל ועוקב אחר ילד ישראלי שאביו היגר מסנגל וחולם על כס מלוכה אפריקאי; "כלות המדבר", שביימה עדה אושפיז, מביא אל המסך את מצוקתן של נשים החיות בכפרים הבדואיים בנגב ונאבקות לשרוד במציאות פוליגמית; פימה שליק וגנאדי קוצ'וק מתבוננים בסרטם "יידישע מאמא" על קשייה של מהגרת מברית המועצות לשעבר להשלים עם החלטת בנה לשאת לאשה עולה מאתיופיה, וב"המלחמה הראשונה שלי" יוצא יריב מוזר למלחמת לבנון השנייה חמוש במצלמה.

"אובססיה" של אוהד מילשטיין מנסה לקשר בין העידן שבו אנו חיים לבין ריבוי האובססיות האנושיות, "אדמה" בבימוי יפתח שבח עוקב אחר הפערים הנוצרים בין ותיקי נהלל לבין דור ההמשך, ו"מיתה משונה" שביים שחר מגן מתאר את היחס המורכב בין תושבי זכרון יעקב לבין משפחת אהרונסון וארגון ניל"י. אוהד אופז עוקב בסרטו "הנערים מלבנון" אחר פליטי צד"ל שחיים בישראל, "שהידה" שביימה נטלי אסולין (וזכה בפרס בפסטיבל ברלין האחרון) עוקב אחר אסירות ביטחוניות בבית הסוהר, ו"שש קומות לגיהנום" בבימוי יונתן בן אפשר הולך בעקבות סרטו המוערך של עידו הר "מלון תשעה כוכבים" ומביא את סיפורם של פועלים פלשתינאים המסתננים לעבודה בישראל.

גיל קרני ביים את "בהבה הכבשה יוצאת להביא אהבה לעולם", ובו הוא עוקב אחר בחור שעוזב את הכפר שבו גדל לטובת העיר תל אביב, ופסל קטן של כבשה מסייע לו להסתגל למציאות החדשה. וישי אוריין ביים את "החיפושית", סרט הפתיחה של הפסטיבל, שהוא שיר אהבה למכוניתו הישנה והמקרטעת; הוא משרטט לה אילן יוחסין ויוצא למסע בעקבות בעליה הקודמים.

את חגיגת הסגנונות השונים ומגוון הנושאים הרחב מקלקלת מעט העובדה שמתוך 12 סרטי התחרות, רק שניים בוימו בידי נשים. יצירותיהן של הבמאיות נטלי אסולין ועדה אושפיז מתמקדות בקבוצות של נשים - אסירות ביטחונית ותושבות כפרים בלתי מוכרים בנגב, בהתאמה - אך לעומתם, כל יתר הסרטים, לא רק שנוצרו על ידי גברים, אלא גם מציבים במרכזם גיבורים גברים (למעט "יידישע מאמא"). לפחות בנקודה זו, הפלורליזם של "דוקאביב" עוד לא שלם.

הסרטים מחו"ל

צלקות מהמלחמה

מבין הסרטים מחו"ל, בולט השנה מבחר של סרטים שנוצרו במזרח הרחוק. תוכנית מיוחדת מקדיש הפסטיבל לקולנוע מדרום קוריאה, ומאפשר טעימה מהיצירה התיעודית של המדינה, שהקולנוע שלה פורח ומשגשג בשנים האחרונות. בין היתר יוצג "דמעות", בבימוי מון ג'ונג יון, שהוקרן בפסטיבל ברלין האחרון. הסרט מציג את בני משפחתו של הבמאי, שחיים בכפר קטן בדרום קוריאה וחושפים לפני המצלמה את הצלקות שהותירה בהם המלחמה בין שתי הקוריאות.

במסגרת התחרות הבינלאומית יוקרן "במעלה היאנגצה", סרטו של הבמאי הסיני יונג צ'אנג, שהוקרן בין היתר בפסטיבלים של טורונטו, סאנדנס והפסטיבל התיעודי באמסטרדם. הסרט עוקב אחר משפחה סינית ענייה שחיה על גדת הנהר הגדול ועדה לסכר הענק שמוקם בו, לעליית מפלס המים המסכנת כפרים רבים ולאוניות הפאר שמפליגות בו אל מול העוני המשווע שמסביב.

סרט אחר המתייחס לאותו סכר ולסכנת ההצפה שהוא יוצר הוא "דונג - הסכר שנפרץ", שזכה בשני פרסים בפסטיבל ונציה האחרון. הבמאי הסיני עטור הפרסים ז'אנג קה ז'יאה עוקב אחר צייר שיוצא לעיר רפאים ליד הנהר, העומדת לפני הצפה, ומצייר בה פועלים ששוקדים על הריסת בתיה. סרט נוסף של אותו במאי הוא "שם המותג - מיותר", שיוקרן במסגרת התחרות הבינלאומית; זהו מסע היכרות עם תעשיית הטקסטיל הסינית, הקורסת אל מול הקפיטליזם הדורסני.

"Shine a Light", סרטו המדובר של מרטין סקורסזי, יוקרן אף הוא ב"דוקאביב". בסתיו 2006 תיעד הבמאי זוכה האוסקר שתי הופעות שקיימו הרולינג סטונס בניו יורק, והתוצאה נבחרה להיות סרט הפתיחה של פסטיבל ברלין האחרון.

עוד יוקרנו "ג'ימי קרטר", סרטו של ג'ונתן דמי שזכה בשלושה פרסים בפסטיבל ונציה האחרון ועוקב אחר הנשיא האמריקאי לשעבר במסע לקידום ספרו, שבו הוא טוען כי הכיבוש הישראלי גורם אפרטהייד; "שיקאגו 10" בבימוי ברט מורגן, המשלב אנימציה וקטעי ארכיון וחוזר אל ההפגנות הסוערות שהתקיימו ב-1968 בארצות הברית נגד מלחמת וייטנאם; "אנני ליבוביץ - חיים דרך העדשה" שבו משרטטת ברברה ליבוביץ את דמותה של אחותה, הצלמת המפורסמת; ו"60 - שישה בני שישים", הפרק השלישי בסדרה בבימויה של ענת זלצר לקראת שנת ה-60 למדינת ישראל.

"המלך לאטי הראשון" של אורי בר-און. חלומות של מהגרי עבודה


מלמעלה: מתוך "שם המותג - מיותר"; הבמאי ניקולא פיליבר; מתוך "שהידה"