אפשר להיות קטנוני ולומר שהיו כמה סולואים מייבשים בהופעה של צ'יק קוריאה ו"Return to Forever" שלשום באמפי קיסריה. אפשר להלין על כך שהגיטריסט פרק גמבלה (ע"ע סולואים מייבשים) היה די מיותר. אפשר לטעון שהמתופף לני וייט לא היה מרשים במיוחד. ואפשר להצטער על כך שהצלילי האוורירי, המרחף, הממכר, של האלבומים הראשונים של "RTF", הצליל שמתגלם בשמו של האלבום השני של ההרכב, "קל כמו נוצה", נעדר לחלוטין מההופעה והומר (לפחות בחלק מהזמן) בסאונד פיוז'ניסטי בלתי נוצתי בעליל של תופים רוקיסטיים, בס פאנקי-כוחני וגיטרה חשמלית מתרוצצת.

אפשר להלין על כל הדברים האלה, וזה לא יהיה בלתי מוצדק, אבל האמת היא שאין סיבה לעשות את זה. והכל בגלל הלוחם הרומנטי בספרד של הרנסנס. או ליתר דיוק: הרנסנס של הלוחם הרומנטי בספרד.

* "רנסנס" - הקטע הזה, פרי עטו של הכנר ז'אן לוק פונטי, נוגן כחצי שעה אחרי שההופעה התחילה והיה הקטע המעולה הראשון שקוריאה ושותפיו ניגנו. קוריאה עבר מהקלידים לפסנתר האקוסטי, סטנלי קלארק החליף את הבס החשמלי בקונטרבס, פונטי כינר את המלודיה הנהדרת, ועשר הדקות הבאות המחישו מה נגנים כל-יכולים מסוגלים לעשות כשהם נכנסים לתוך המהות הפנימית של המוסיקה ולא עסוקים במפגני ראווה. קוריאה הוא פסנתרן אדיר. יש לו חוש קצב נפלא, צליל בהיר ומענג ומאחורי כל משפט מוסיקלי שלו מסתתרים היגיון מוצק ותחושה של מטרה. הוא אף פעם לא מחנטרש סתם. קלארק הפך את הקונטרבס למעין גיטרה גדולה והפיק ממנו מפלי צליל קלים וגמישים, כשמדי פעם הוא חותך מהרגיסטר הגבוה אל האזור הנמוך ומרעיד את האמפי עם צלילי בס שמנים ומהדהדים. תענוג.

* "לוחם רומנטי" - כשהתחיל הקטע הזה, שהעניק לאלבום השישי של "RTF" את שמו, שכני להופעה שיחרר אנחת עונג ואמר במבטא רוסי "אההה... 1976. אני גדלתי על המוסיקה הזאת". גם בקטע הזה קוריאה ושותפיו הניחו לכלים החשמליים ועברו לכלים אקוסטיים, גם הפעם האלתור הקבוצתי שלהם היה מעולה, וגם הפעם האוזן נמשכה אל קוריאה וקלארק ואל הדיאלוג שנוצר ביניהם. לקראת סוף הקטע המאוד ארוך הזה התביית קלארק על גרוב מוכר, אך לא מזוהה באופן מיידי, ופונטי ניגן את המלודיה הצמודה שהבהירה מאיפה שאוב הציטוט. זה "סניור בלוז" של הוראס סילבר, הג'זיסט הכי פאנקי ביקום. עכשיו היה תורי לשחרר אנחת עונג.

* "ספרד" - הקטע הנפלא הזה, שמי שמסוגל לשיר את המנגינה המסחררת שלו בשלמותה חונן בכישרון מוסיקלי יוצא דופן, הוא הלהיט הכי גדול של קוריאה ו"RTF", והיה ברור שזה יהיה הקטע שיפתח את ההדרן. הביצוע שלו לא חרג מגדר הרגיל, אבל יש קטעים שבהם גם רגיל זה מצוין. בשלב מסוים קוריאה פצח במשחק עם הקהל, שבו הוא מנגן פראזה והאנשים חוזרים עליה. נשמע מייגע? לא הפעם. הפעם זה היה כיף.

מי שישב בשורות העליונות של האמפי נהנה מנגינתה המדויקת של החברה השישית בלהקה - הבריזה שבאה מהים. באורח טלפתי היא נשבה רק בקטעים הטובים. בזמן מפגני הראווה היא נעלמה מהאמפי, והיא הופיעה בקרירותה הטובה רק כשהלוחם הרומנטי הגיע לספרד של הרנסנס.

"Return to Forever". אמפי קיסריה, 1.8

''Return to Forever''


צ'יק קוריאה. גם רגיל זה מצוין