טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שדרן גלי צה"ל עדי טלמור שם קץ לחייו

טלמור חלה באחרונה בסרטן וביקש להימנע מהייסורים. את הידיעה על מותו ניסח בעצמו וכתב: "נהניתי כמעט מכל רגע בחיי"

תגובות

שדרן גלי צה"ל, עדי טלמור, שם קץ לחייו ביום שישי האחרון לאחר שהתברר לו שחלה בסרטן. טלמור, בן 58, עבד בתחנה כעורך ומגיש מבזקי החדשות ב-33 השנים האחרונות. איש בתחנה ומחוצה לה לא ידע על דבר מחלתו. במכתב שהשאיר אחריו מסר: "נהניתי כמעט מכל רגע בחיי הלא קצרים ואני מודה לכל מי שהרעיפו עליי חיבה ואהבה, והיו לא מעט כאלה, כמו הרבים סביבי שחיבבתי ואהבתי עד מאוד. תודה לכם על הכל".

טלמור בחר לסיים את חייו בסיוע ארגון דיגניטאס השווייצי, המסייע לחולים חשוכי מרפא לסיים את חייהם. ביום חמישי האחרון טס לציריך, למה שתיאר למנהליו בתחנה כ"חופשה". על פי ההנחיות שהשאיר אחריו, גופתו נשרפה ואפרו פוזר בשווייץ.

מותו של טלמור, אחד מסמליה של גלי צה"ל וחלק בלתי נפרד ממנה, בא בהפתעה מוחלטת לאנשי תחנת השידור הצבאית. מעט אחרי אחת ושלושים בצהריים הועברה הודעת טקסט קבוצתית של רס"ר התחנה לטלפונים הניידים של אנשיה, שבישרה להם את הידיעה. דקות אחר כך יעל דן, מגישת "עושים צהריים", קטעה את השידור ומסרה את ההודעה על מותו, כשדמעות בעיניה. יצחק מנור, אחיו של טלמור, סיפר לה בשידור חי כי גם הוא ובני משפחתו לא ידעו דבר עד אתמול בבוקר.

"הוא רמז לפני שנים שזה מה שיקרה", אמר אחיו. הוא שמע על אנשים שנאבקים בייסורים הקשים של מחלות ממאירות ואמר: 'אני לא אגיע לזה. ברגע שאני ארגיש שזמני הגיע אני אפרד מהעולם באחת'". הוא הוסיף כי "גלי צה"ל היה הבית היחיד שלו. עדי טלמור שווה גלי צה"ל. הוא התמסר לעבודה שלו באופן אולטימטיבי, באופן שאני בחיי לא ראיתי".

טלמור, יליד רמת גן, נולד בשם יהודה ראובן נובמבר ועברת את שמו. אביו מת בגיל 65 מסרטן ואמו, לאה נובמבר, זכתה לפינה בתוכנית "קשה בבוקר", שהגיש בזמנו בתחנה ארז טל. לתחנה הצבאית לא התקבל טלמור כחייל, והחל לעבוד בה רק בגיל 27 כאזרח עובד צה"ל. אז כבר נודע כאישיות יוצאת דופן וססגונית בתחנה.

"עדי טלמור לא היה טיפוס רגיל", אמר יעקב אילון. "תמיד התבדחנו אתו על השאלה האם נטרפה עליו דעתו בגלל כל השנים שהוא משדר מבזקים, או שהוא משדר מבזקים כי מלכתחילה נטרפה עליו דעתו".

טלמור בחר לא רק כיצד ומתי לסיים את חייו, הוא גם ניצח לפני מותו על העתיד לבוא. הוא הותיר אחריו שקית, שעליה התנוסס הכיתוב "תודה ולהתראות", ובה מעטפות לבני משפחתו, לאנשי גלי צה"ל ולכלי התקשורת. את השקית הפקיד אצל שכן עד לאחר מותו, אז נמסרה ההודעה למשפחתו. טלמור ניסח בעצמו את הידיעה על מותו. הוא צירף גם רשימת שירים שאותה ביקש להשמיע בשבת הקרובה בגלגלצ. אחד השירים, "לראות את האור" של אפרת גוש, הושמע מיד לאחר פרסום הידיעה.

באחרונה, מבינים בדיעבד בתחנה, פיזר רמזים. הוא תלה שתי תמונות שלו בדסק החדשות, מאחורי כסא העורך, עליו ישב אין ספור שעות. גם את הרקע במחשבי הדסק שינה לתמונתו, כסוג של מחוות פרידה, שאף אחד לא ממש הבין עד אתמול. טלמור אף אמר פעם ליושבי הדסק כי בבוא היום ירצה לסיים את חייו בשווייץ, בהמתת חסד, אך איש לא שיער כי המועד קרוב כל כך. אפילו ערב לפני ששם קץ לחייו, עוד שלח מיילים לכמה מאנשי התחנה. אתמול, האזינו שם שוב ושוב לפספוסים בשידור, שמהם נחלץ תמיד בחן רב.

טלמור השאיר מכתב פרידה מאנשי התחנה, בסגנונו הייחודי. "אני אוהב את החיים והחיים אהבו אותי, אבל בקרוב אצטרך להוציא את עצמי להורג. כלומר להתאבד, בשפה מובנת יותר. 58 שנים התנהלו חיי על מי מנוחות ובנעימים, עד שכאבים עזים בצלע החזה אותתו. לא נשלם אך תם", כתב.

"מה לי כי אלין? נהניתי כמעט מכל רגע בחיי הלא קצרים ואני מודה לכל מי שהרעיפו עליי חיבה ואהבה והיו לא מעט, כמו הרבים סביבי שאהבתי וחיבבתי עד מאוד. היה נעים אם זה היה נמשך עד אין סוף, אבל טיפשים ממני כבר קבעו שלכל דבר טוב יש סוף. אז עכשיו הסוף של הטוב שלי. מילא. מי קבע שצריך לחיות עד גיל 90?", שאל.

טלמור אף ביקש שלא לשנות את הנוסח המקורי של הידיעה, "ובוודאי שלא לשנות את הביטוי סרטן בביטויים אחרים כמו 'מחלה קשה' ודומיהם. סרטן הוא סרטן הוא סרטן, נקודה. תודה, עדי".

לאוהביו, הציע דרך להוקיר את זכרו. "הטיילת של תל אביב העניקה לי שעות רבות של אושר והנאה בימי חיי, יותר מכל מקום אחר... נהגתי בעיקר לשבת על ספסל האבן המחופה בעץ חום, מול החלק הדרומי של מלון 'דן' ומסעדת רפאל, להתבונן בים היפהפה, להתעמל, לרכוב הלוך ושוב על אופניים ולשוחח עם תיירים. אני מזמין אתכם להיפרד ממני שם, לקראת שקיעה. גופי לא יהיה עוד שם, אבל אולי נשמתי".



עדי טלמור בצעירותו. ''מי קבע שצריך לחיות עד גיל 90?'', שאל במכתב


מכתב הפרידה שהשאיר אחריו טלמור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות