אחד החברים החשובים בקבוצת הרכיבה "איזי-ריידר" הוא מכונאי ובעל חנות לחלקי חילוף למכוניות: "אתו אין דבר כזה להיתקע בשטח", מסביר ויקטור זאנה, מייסד הקבוצה. "הוא יודע להתמודד עם כל בעיה טכנית, מוצא כל פתרון, מאלתר בצורה בלתי רגילה". מלבדו, מספר זאנה, "יש בקבוצה כמה עורכי דין, אז האחרים מתייעצים אתם חופשי. יש ברוקרים ואנשי כספים, אז אנחנו מתייעצים אתם על השקעות, ויש בינינו פרופסור מהדסה ששואלים אותו על ענייני רפואה".

"איזי-ריידר" היא רק אחת מקבוצות רכיבה לא מעטות, שנהפכו לגורם בולט בנוף הפעילות על אופניים. אף על פי שנדמה כי לא צריך יותר מאשר זוג אופניים וקצת זמן פנוי בשביל לרכוב דרך קבע, מעטים הרוכבים שנוהגים כך. יש קבוצות קטנות של כמה חברים שיוצאים לרכוב יחד באופן קבוע, יש קבוצות של כמה עשרות ויש המונות יותר מ-200.

למרות הדימוי הספורטיווי של הענף, קבוצות נינוחות באופיין תופסות נתח נכבד מכלל הפעילות. "איזי-ריידר" היא קבוצה כזאת, המטיילת בנחת ברחבי הארץ. זאנה, בן 57 מכפר יונה, עובד היי-טק ב-ECI ורוכב שטח, הקים אותה לפני חמש שנים. "כשהתחלתי לרכוב חברתי לכל מיני קבוצות לטיולים, אבל בכולן התמקדו יותר בזמנים ובמרחקים ופחות בטיול ובנוף", הוא מספר. "שמתי הודעה בפורום 'גרופי' על הקמת קבוצה רגועה, ולמפגש הראשון כבר הגיעו יותר מ-30 רוכבים".

בקוטב האחר ישנן קבוצות שמטרתן להצטיין בהישגים. למשל, קבוצת "רוכבי אשכולות", המונה כ-50 רוכבי כביש. גם היא נוסדה לפני חמש שנים, כשחמישה חברים מאזור בנימינה החליטו לאחד כוחות בשביל לרכוב מהר יותר וטוב יותר. עם הזמן אנשים הצטרפו והקבוצה גדלה, ולפני שנתיים החלו לממן רכב ליווי עם נהג (שירות קריטי לרוכבי כביש) ונרשמו באיגוד האופניים כקבוצה תחרותית. כעת יש בה קרוב ל-40 רוכבים תחרותיים וגם מאמן צמוד.

הקבוצה מתאמנת בשבתות, ברכיבה של 100 ק"מ בארבע שעות, "בלי עצירות מיותרות לקפה או שיחות", אומר המנכ"ל שלה, גיא באומן מפרדס חנה. בימי שלישי מתאמנים במסלול שאפשר לעשות בו הקפות במהירויות שונות לפי סוג האימון, ובימי שני וחמישי רוכבים בבוקר במקומות שונים. לקבוצה יש סמנכ"ל כספים, יש אחראי לוגיסטיקה, יש אחראי רכבים וצוות שמחליט איפה יישנו חבריה בטיול דו-יומי.

מתחילים ברכיבת רכילות

גם קבוצת הנשים xteam מגדירה עצמה תחרותית, וגם בה חשובים ההישגים. רחל גלעד-וולנר, בת 53 מתל אביב, היתה ממקימות הקבוצה. "לנשים יש רתיעה מרכיבת כביש, כי היא טכנית מאוד, כי מרחקי הרכיבה ארוכים, כי צריך רכב ליווי והרכיבה מהירה וספורטיווית", היא אומרת. "בקבוצה גברית כל אלה מתעצמים ונהיה קשה יותר, אז החלטנו להיות נשים בלבד". עם זאת, משהתבססה הקבוצה והצליחה הצטרפו אליה גברים, המונים היום כמעט שליש מחבריה. "אבל אלה גברים עם אינטליגנציה רגשית", מדגישה וולנר-גלעד.

ל-xteam יש מאמן, ושגרת האימונים היא שלוש פעמים בשבוע רכיבת 50 ק"מ בהקפות בפארק הירקון, ובשבתות רכיבה ארוכה מחוץ לעיר, עם רכב ליווי. גם פה יש תפקידים ברורים: "אני הייתי מפיקה במקצועי, אז אני המארגנת", אומרת וולנר. "יש מי שמעירה בבוקר, כי היא ממילא קמה מוקדם. יש מי שמביאה עוגות, ויש מי שמוצאת לנו את המקומות הכי זולים לקניית ציוד וחלפים".

באימון של xteam ביום שישי בבוקר בפארק, בשבע וחצי, הרוכבות מתחילות להתקבץ בחניון הפארק. כל מי שיוצאת מהאוטו מתקבלת בחיבוק ובמטר של שאלות עוד לפני שהיא מספיקה לפרוק את האופניים מהמתלה. הרוכבות מבררות מי תבוא לרכיבה של שבת, למה זו החסירה אימון ולמה אחרת החליפה אופניים. הן עוברות לדבר על העבודה, על הדייט - "צילצל או לא צילצל", שואלת וולנר את חברתה - ועל ההתקדמות בדיאטה, שמאחדת את רובן. אחרי 20 דקות והרבה הפצרות מהמאמן, הן מתארגנות ויוצאות לדרך.

אבל גם אז אין שקט. "רכיבת החימום" - חצי השעה הראשונה של הרכיבה - מכונה בקרב הקבוצה "רכיבת רכילות". רק כשנגמר האוויר בריאות והמאמץ גובר, כל אחת מתכנסת בתוך עצמה כדי להצליח לקיים את דרישות המאמן, שמכתיב קצב, מהירות ודופק. כשנגמר האימון נפגשים על הדשא לשחרור, ושם ממשיכים הדיבורים והצחוקים. אם יש יום הולדת, סיום דוקטורט, יום נישואים או כל סיבה אחרת, "פותחים שולחן" במקום. אם אין, ממשיכים משם לבית קפה ומשלימים מידע וחוויות.

קבוצה אחת שלבטח מגיעה לבית קפה אחרי כל רכיבה היא זו המתכנה "קפוצ'ינו צ'אלנג'", כי גם חיבה לקפה, מתברר, יכולה ליצור מסגרת. קבוצות אחרות מתהדרות בשמות כמו "מעורב ירושלמי", "טבע הרכיבה", "גלגלי המושבות", "ילדודס" ו"הצמיגטרון".

משפחה חדשה

החברות בקבוצה מייצרת משפחה חדשה, אומרת עופרה פרחי, מנכ"ל איגוד האופניים. "הרוכבים מקדישים המון זמן פנוי לתחביב שלהם, בעיקר בסופי השבוע. החברים המקוריים לא ממש שותפים לעולם החדש של הרוכב, ולכן הוא מוצא בחברי הקבוצה מעגל משפחתי-חברתי חדש. זו קהילה לכל דבר. קבוצות רבות חוגגות אירועים ביחד, מתכננות רכיבות מיוחדות בחגים, מבלות סופי שבוע ביחד".

וולנר אומרת ש"בחיים הרגילים החברים שלך הם בני גילך או אנשים ממקום העבודה. בקבוצת רכיבה החברים הם אנשים בגילים, במקצועות ובמצבים משפחתיים מגוונים, שמאוחדים יחד באהבה משותפת לתחביב החשוב שלהם. כך רווקות צעירות ונשים מבוגרות מוצאות שפה משותפת בלי שהנסיבות האחרות של חייהן ישפיעו".

כדי להתגבר על טענות המשפחה שנזנחת בסופי שבוע, קמו גם קבוצות רכיבה שמשלבות בני זוג וילדים בטיולים של סוף שבוע. אילן שחם, מתכנת בן 36 ממודיעין, אב לשניים, היה בין מקימי קבוצת "הורים וילדים". "הרעיון מאחורי הקבוצה היה לבלות עם המשפחה במקום לנטוש אותה בשביל הרכיבה. הקבוצה יוצאת לטיולי סוף שבוע דו-יומיים בכל שבועיים-שלושה. אנחנו רוכבים במקומות יפים, ישנים באוהלים בשטח, עושים ארוחת שישי ומטיילים שוב משבת בבוקר. היינו בכל מקום שאפשר - במדבר, בהרים, בערבה".

הילדים שמשתתפים ברכיבות הם בני שנה עד 15 בדרך כלל. יש שרוכבים על כיסא מאחורי ההורים, יש שמחוברים לאופני הוריהם בנגררים מסוגים שונים ויש שרוכבים לבד. "ההורים בקבוצה הם רוכבים ברמה טובה, הטיולים לא קלים, ואין הנחות בזכות זה שהילדים הצטרפו", אומר שחם. אחת החברות בקבוצה יוזמת הפעלות ומשחקים לילדים, וחבר אחר אחראי על ארוחות ליל שבת.

תפקיד לכל רוכב

כל קבוצה היא מיקרוקוסמוס של תפקידים והגדרות, אומר איל הרשטיק, רכז הפעילות העממית באיגוד האופניים. "חלק מהתפקידים נחוצים, חלקם וולונטריים, אבל תמיד יהיה מי שימלא אותם".

המוביל: רוכב שמכיר היטב את האזור שבו ירכבו ואת המסלולים. הוא גם יתכנן את המסלול ויוביל את הרכיבה.

המאסף: זה שלא אכפת לו להגיע אחרון ונהנה לחכות למי שנתקע מאחור, לעודד אותו וללוות.

איש טכני: זה שקופץ לעזור עם כל פנצ'ר וגם עוזר עם הילוכים שצריך לכוון.

איש העוגות: שם כללי למי שכולם מתים על חטיף התמרים שלו, או על עוגיות הגרנולה הביתיות, וכבר מצפים ממנו להתמיד בהרגל.

ראש הקבוצה: זה שאוהב לנהל. שולח מיילים לכולם עם פרטי המסלול וכל המידע על הרכיבה, ולחלופין הודעות ביטול אם יש גשם.

ההישגי: זה שמאיץ בכולם, מסביר כל הזמן על טווח דופק רצוי, על חיזוק שרירים ספציפיים שיעזרו במאמצים מסוימים, ותמיד ידווח באיזה דופק היה ומתי.

איש הגאדג'טים: מכונה בדרך כלל "הטייס", כי על הכידון שלו יש אין-ספור מכשירים אלקטרוניים משוכללים, ביניהם שעונים, GPS, מדי דופק, פאלם שמראה בכל רגע איפה נמצאים, נייד שעושה הכל ומכשירי קשר.

איש האופנה: כמעט כולם. יש הרבה סגנונות של בגדי רכיבה, הרבה מותגים, וכמעט כולם איכשהו לובשים מותגים.

הבדחן: זה שמספר בדיחות, מקניט את חבריו וחוזר על אותם סיפורים שוב ושוב, כי בכל רכיבה יש גם אנשים חדשים, שהם בשבילו קהל טרי.

רוכבי אופניים בפארק הירקון. כדי להתגבר על טענות המשפחה שנזנחת בסופי שבוע, קמו קבוצות רכיבה שמשלבות בטיולים בני זוג וילדים