קונצרט

מוסיקה ישראלית בתל אביב והרצליה • שלישיית כלי פריטה, המועדון הקאמרי למוסיקה ישראלית, תזמורת הרצליה • ריקרדו מוטי מנצח על הפילהרמונית הישראלית

עשרה מלחינים ישראלים ומלחינה ישראלית אחת - זה היבול הרפרטוארי המזומן למי שידלג בין שלושה קונצרטים בתל אביב והרצליה בסוף השבוע הזה. האינטנסיוויות הישראלית מתחילה במועדון "לבונטין 7" בתל אביב (יום שישי, 20:30) עם "שלושה כלי פריטה" - הרכב שמשלב בווירטואוזיות ובקסם עתיק וחדיש, צעיר ומבוגר, ומזרח ומערב במנדולינה (אבי אביטל), גיטרה (יובל אביטל) וצ'מבלו (יזהר קרשון). השלושה יריצו יצירות של פאול בן חיים, חיים אלכסנדר, וצלב גנלין ומיכאל וולפה לקראת סיור שלהם בפיליפינים. גם שלישיית המועדון הקאמרי למוסיקה ישראלית מתמחה במלחינים שכותבים כאן ועכשיו, ובתוכניתם ישן וגם חדש: מוסיקה של הגר קדימה, מרק קופיטמן, גדעון לוינסון ואחרים (אודיטוריום ספריית בלומנטל בתל אביב, שבת, 17:00).

ומאוחר יותר, צפונה משם - מוסיקה ישראלית בדגש יהודי עם תזמורת הרצליה בניצוח הרווי בורדוביץ והמקהלה הנפלאה "לי-רון" בניצוח רונית שפירא בשחזור עוצר נשימה של טקס החינה התימני (היכל המוסיקה הרצליה, 20:30).

מי שרוצה לפתוח את סוף השבוע המקומי והצנוע הזה בנימה בינלאומית זוהרת יבקר בהיכל התרבות בתל אביב, שם ינצח ריקרדו מוטי - מנצח שהפך אגדה בחייו - על הפילהרמונית הישראלית וסולנים ביצירות מוצרט ושוברט (יום חמישי, 20:30).

בין טקס חינה לריקרדו מוטי.

נעם בן זאב

אלבום

"White" - איגור קרוטוגולוב • תופת פרופט/ אוריס מדיה

לאיגור קרוטוגולוב, אחד המוסיקאים המבריקים בישראל, יש אלבום חדש, שונה מאוד מיצירותיו הקודמות. בהרכבים שהוא מנהיג, "קרוזנשטרן ופרוחוד" ו"קרטה בנד", משלב קרוטוגולוב בצורה מעוררת התפעלות בין כליזמר לפאנק, בין שירי ילדים למטאל, ויוצר מוסיקה מהירה, תוקפנית, מלאה בשבירות וחיתוכים (אבל גם בהומור). האלבום החדש, "White", הוא סיפור אחר לגמרי: זאת יצירה אטית מאוד, נטולת מקצב, שמתקיימת בה זרימה צלילית מתמדת. אפשר לקרוא לזה אמביינט, או מוסיקה מינימליסטית, או "נופי צליל", אבל כדאי פשוט להקשיב.

יופיו של "White" נובע בין היתר מיכולתו של קרוטוגולוב ליצור חלל שנדמה כמעט פיסי, אשר בתוכו מתקיימת המוסיקה. עטיפת הדיסק הנהדרת, שקרוטוגולוב צייר בעצמו, עוזרת לדמיין איך החלל הזה נראה: מופיעים בה רישומים עדינים של עץ וסוס, שנבלעים בתוך מרחב לבן. בתוך המרחב הזה זורמת המוסיקה - לעתים בצורה ליניארית ולעתים במעגלים. היא נפתחת בצלילי אורגן מעורפלים, ואליהם מצטרפים בהדרגה פעמונים, מיתרים, קולות אנושיים מרוחקים ומעוותים, צלילי חריקה למיניהם, משרוקיות שמדמות קולות ציפורים וגשם בלתי פוסק. הטבע נוכח בכל צליל, אבל לא כפי שהוא נראה במציאות אלא כפי שהוא מופיע בהזיה או בחלום.

ואגב חלום. נדמה ששקיעה בשינה היא המשך טבעי להאזנה ל"White". זה יכול לקרות גם תוך כדי ההאזנה, ובאופן מוזר זה לא מעיד על כך שזאת יצירה משעממת. להיפך, במיטב המסורת של האמביינט, זאת יכולה להיחשב עוד עדות ליופיה המהפנט.

גשם בלתי פוסק.

בן שלו

טבע

חגיגות החלב • יום שישי בכפר הירוק, שבת בכפר הנוער בן שמן

במשך עשרה ימים יפתחו המחלבות את שעריהן לרגל "חגיגות החלב", ויקיימו סיורים, טיולים בטבע, סדנאות, התנסות בחליבה ועוד. החגיגות ייפתחו ביום שישי בהפנינג בכפר הירוק, בהשתתפות מחלבות בוטיק, יצרני שמן זית ויקבי בוטיק. המבקרים יוכלו לסייר בכפר בימי החגיגות ולבקר ברפת האקולוגית. במקום יהיו גם תחרויות ספורט, מתקני ג'ימבורי, סדנאות טאי-צ'י, הרצאות על תזונה ובית קפה. המחיר: 20 שקל למבקר. טל' לתיאום 3860007-052.

בכפר הנוער בן שמן, המציין 80 שנה להיווסדו, יתקיימו בשבת סיורים במכוני החליבה ובמוזיאון של הכפר, צפייה בסרט על ראשית ההתיישבות החקלאות, סיור על גבי טרקטור, ועוד. הכניסה חופשית והפעילות ללא תשלום. זמני הפעילות: 10:00-15:00. טל' לתיאום 3503792-052.

בוא אלי פרפר נחמד.

עירית רוזנבלום

	מקהלת "לי-רון". שחזור עוצר נשימה

ספר

"יונים בדשא" - וולפגנג קפן • מגרמנית: גדי גולדברג. הוצאת כרמל בסיוע המפעל לתרגום ספרות מופת. 275 עמ'

לא כל יום רואה כאן אור ספר כזה: רומן בלי עלילה אחת אבל עם כמה עלילות משנה, המורכב מכ-100 פרקים קצרים שמתנייעים במהירות כמו סצינות בסרט וכ-30 דמויות שוליים מעורפלות למדי, שהמונטאז' הכמו-קולנועי של הסופר עושה מהן יצירה ספרותית ייחודית.

הספר נכתב בגרמניה וראה שם אור בשנת 1951, שש שנים אחרי החורבן הגדול. עלילותיו מתרחשות במשך יום אחד בארץ שלא מכבר היתה כובשת והורסת ועתה היא כבושה והרוסה, מרוקנת מבחינה חומרית, אנושית ומוסרית, מקום שיכול להיות כל מקום בעולם - בהקשר זה קשה שלא לחשוב גם על ישראל - שבו חיים אנשים חלולים את חיי הקיום הבסיסי בשממה הרגשית שהותירו אחריהם המשטר הנאצי והמלחמה.

אלו הן דמויות א-פסיכולוגיות, חפות ממניעים רגשיים, משוחררות מהסברים להתנהגותן הפוסט-אסונית: נשים וגברים פשוטים המתנועעים כמו זומבים במקום שנשמתו נעקרה (או שנמכרה לשטן זה מכבר), שאוכלים, שותים (בעיקר בירה), הולכים בעקבות הליבידו שלהם - בלי רגשות, "כמו יונים בדשא".

בגאונותו הספרותית מאזן קפן את תחושת ההיפר-ניכור וההשלמה הדטרמיניסטית עם הגורל בשזירת חוטים למיתולוגיה היוונית, להיסטוריה ולתרבות הגרמנית והאירופית. שם, במעמקי העולמות האלה שנרמסו ונרצחו בידי הנאציזם, אפשר אולי למצוא נקודות אחיזה והתייחסות לשאלות הקיומיות העכשוויות, המיידיות, שההווה אינו יכול להסביר.

בנוסף, קפן מכניס את אמריקה ותרבותה התמימה, הקלילה והלא-מרוסנת אל תוך לבה של מינכן הכבושה: תייר אמריקאי שחור ששמו ואשינגטון שובר שם לבבות של גרמניות מבועתות ונמשכות בה-בעת, מעבר אחת מהן וחושף עד כמה מפעפעת עדיין תורת הגזע במעמקי הנפש, ולמרות הכל הוא מאמין שיבוא "עתיד שבו אין אדם, יהיה מי שיהיה, ויהיה אורח חייו אשר יהיה, שלא יהיה רצוי". התייר מייצג כאן את קורבן הגזענות האוניוורסלי.

דמות מעניינת במיוחד היא פיליפ, סופר שאינו מסוגל עוד לכתוב. הרומן הזה הוא בעצם הספר שחלם לכתוב. לספר הזה, המתורגם היטב, נלווית אחרית דבר משכילה ומעניינת מאת יעקב הסינג על וולפגנג קפן, חייו ויצירתו.

30 דמויות שנשמתן נעקרה.

ראובן מירן

הצגת ילדים

	מתוך "מקל המכשפות שלי". חושף התמודדויות לא קלות בדרך מלאת הומור

"מקל המכשפות שלי" מאת חגית בודנקין • בימוי: אסנת זיביל; תפאורה ותלבושות: רז שמרת וענת שטג; משחק: עדנה קדר וקסניה רבינוביץ'. שבת ב-11:30, צוותא 2, תל אביב

האולם הזעיר, האפלולי, של צוותא 2 היה מלא עד גדותיו בילדים שצחקו עד דמעות, אך גם השתאו אל מול דמעות הכאב שזלגו על לחייהן של שתי השחקניות בהצגה "מקל המכשפות שלי". התפאורה שעל הבמה הקטנה, הקרובה מרחק נגיעה מהקהל, שגרתית למדי, אף שהעיצוב זכה בפרס בפסטיבל חיפה להצגות ילדים לפני שבע שנים (באותו פסטיבל זכתה גם ההצגה בפרס, וכך גם שתי השחקניות והמחזה מאת חגית בודנקין).

התפאורה כוללת שתי מיטות, ארגז תחפושות וארון בגדים, כבחדר ילדים לא יפה במיוחד. אולם בתוך החלל הזה, השגרתי, הצפוף, מתרחש מעין פלא: שתי השחקניות, שלפחות אחת מהן (קסניה רבינוביץ') צריך לחטוף לתיאטרון רפרטוארי, יוצרות עולם מסויט, רדוף פחדים, אך גם מצחיק ואמיתי כל כך.

לילה. אסתר (עדנה קדר) נעה במיטתה חסרת מנוחה, מבועתת, כשאנה (רבינוביץ'), בת הדודה שזה עתה הגיעה מרוסיה, נכנסת לחדר. אנה דוברת עברית בשגיאות חינניות ("באתי עם אמא תמרה שלי", היא אומרת, "טסנו איזה ארבע שנות"), ואסתר - במין ייצוג של ישראליות גסת רוח - מקבלת את פניה בתוקפנות ובהתבדחויות על חשבונה. אולם בה בעת הדמות הישראלית הזאת גם חזקה, עצמאית ומסתירה פחדים רבים, כמו שדמות מורכבת צריכה להיות.

המפגש הזה בין אסתר העדינה, הבוגרת, הריאליסטית - "מה יעשה לך ג'וק כזה קטן... אין דבר כזה מכשפות" - אינו רק מפגש בין תרבויות. הוא גם מפגש בין פחדים וכאבים, בין המכשפות שקבורות בארון של אסתר לבין גירושי הוריה של אנה, שרק בגללה קרו, היא מאמינה.

רוב רובה של ההצגה חושף התמודדויות לא קלות בדרך מקסימה ומלאת הומור. רק לקראת סופה משהו קצת משתבש ונהפך היסטרי ומלא "בכי אמיתי", כמו שאמרו ילדים בקהל. היה אפשר לוותר על ההיסטריה, אבל גם אתה - זו עדיין אחת ההצגות המוצלחות ביותר לילדים. לבני 5 ומעלה.

אין דבר כזה מכשפות.

רונית רוקאס

משק יעקבס. מחלבות יפתחו את שעריהן לרגל "חגיגות החלב"


איגור קרוטוגולוב. יופי מהפנט