האגף הדרומי של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק נפתח מחדש ב-1954, אז כמסעדה עם נברשות ומזרקה מרכזית. האדריכל קווין רוש, בן 85, זוכר שסעד שם בשבוע הראשון: "ארוחה נחמדה", הוא אומר, "זה כל מה שאני זוכר". מאוחר יותר עמד האגף בראש מעייניו של רוש, משום שהתבקש להסב אותו שוב לכמה חללי תצוגה שיועדו לאוספים הרומיים והיווניים של המוזיאון. האגף המחודש נפתח לקהל באחרונה.

שיפוץ האולמות והשטחים הסמוכים להם נמשך 15 שנה ועלה 220 מיליון דולר. כעת יוכל המוזיאון להציג כ-5,300 פריטים, שמחציתם נותרו במשך שנים במחסנים. מטרתו העיקרית של רוש, אדריכל הבית של המוזיאון זה 40 שנה, היתה להחיות את הארכיטקטורה הקיימת, אבל בו בזמן גם להוסיף לה פרספקטיווה חדשה. כבר ב-1967 התבקשה החברה שלו להכין תוכנית אב חדשה למוזיאון. לפרויקט הנוכחי הגיע כשבאמתחתו ניסיון רב. "הוא מכיר את הבניין לפני ולפנים", אומר פיליפה דה מונטבלו, מנהל המטרופוליטן, "מיקום הצנרת, מערכות מיזוג האוויר ועובי הקירות".

במרכז החללים החדשים נמצא האולם המרכזי המקורה עם פתחי תאורה טבעית בתקרה. האולם נקרא כעת חצר ליאון לוי ושלבי וייט, על שמם של שני אספנים ניו-יורקים שסייעו במימון השיפוץ. ב-1926, כאשר נבנתה לראשונה, זו היתה חצר עמודים בעלת קומה אחת המוקפת עמודים דוריים. החצר החדשה היא בעלת שתי קומות של עמודים יוניים, כך שגובה החלל הוכפל.

בקומת הביניים מוצגים כעת כ-3,500 פריטים ולצדם מסכי מגע אלקטרוניים. בחללים הסמוכים מוצגות יצירות אמנות וארכיטקטורה ומטבעות מהתקופה ההלניסטית, אמנות רומית מתקופת אוגוסטוס, אמנות רומית אימפריאלית ואמנות מתקופת האימפריה הרומית המאוחרת.

האולמות מסודרים כרונולוגית מהתקופה ההלניסטית (המאות השלישית עד הראשונה לפנה"ס) ועד תקופת האימפריה הרומית המאוחרת (המאה השלישית אחרי הספירה); אבל אין שביל שמוביל את המבקרים דרך המוצגים. "אני לא מאמין בתוכניות נוקשות, אני מאמין בשיטוט", אומר מונטבלו, "ראשו של הקיסר קונסטנטין כבר רומז לך שאתה מתקרב לסוף".