יצירה ישראלית חדשה הוזמנה לפסטיבל ישראל, ותוגש הערב בביצוע בכורה בירושלים. לביצוע "שחורה אני ונאווה", מאת אלה מילך-שריף, חוברים הזמרת קרן הדר, שלישיית זמרים ולהקה בת תשעה נגנים. אורך היצירה כשעה ויישמעו בה פסוקים מ"שיר השירים", בתשע שפות.

"שחורה אני ונאווה" היא שרשרת של אריות (בפי קרן הדר), מדריגלים (שלושת הזמרים), וגם קטעים אינסטרומנטליים אחדים. אלה שריף הסבירה כי מה שיצא מתחת ידה מבטא את זיקתה לכל גוני הישראליות, לרבות מוסיקה מזרחית, תימנית, ערבית ומוסיקה קלה, מוסיקה קלאסית אירופית ואפילו מקצבי רוק עכשווי. שלוש חטיבות ביצירה: הראשונה עוסקת בנערה המאוהבת ובתיאור הארץ ונופה, וכאן נשמעים בעיקר צלילי מזרח; אחר כך עובר המוקד אל האהוב, שבחיו מושרים באנגלית, איטלקית, פורטוגלית, צרפתית וכמובן עברית; החטיבה השלישית היא הסוערת ומספרת על שברון הלב של הנערה שאהובה נעלם.

"אינני מתכוונת לחדש בסגנון, באפקטים או בצורה", כתבה שריף בתוכנייה. מטרתה, הסבירה, היתה לעצב את מגוון הרגשות האוניוורסליים הקשורים בחוויית האהבה. שריף, בעצמה זמרת, מדגישה כי התאמצה לנצל את סגולותיה הקוליות והתיאטרליות של קרן הדר, שבמיוחד בשבילה כתבה הפעם. הדר, אגב, היתה בעלת הרעיון, היא שבחרה את הפסוקים וקבעה את סדרם. שריף: "'שיר השירים', בפי קרן, היתה באה לעולם גם בלי קשר לפסטיבל. היוזמה להצמיד אותה לאירוע לא יצאה ממני".

הלחנת הפעם גם לשפות שאינך דוברת?

"נכון. אבל אלו שפות שצליליהן מוכרים לי, כגון ערבית ופורטוגזית, שנשמעת לי חושנית".

אבל לא כללת פולנית, אף שזו שפתם של הוריך ומובנת לך היטב?

"החלטתי במודע לא להשתמש בפולנית, כי אצלי האסוציאציות הקשורות בה רחוקות מאוד מאהבה. מאז ימי הילדות סימלה לי השפה הזאת את הגלות ואת השואה והתאמצתי להתרחק ממנה. גרמנית אני מדברת היטב, וגם כללתי אותה ביצירה, בקונטקסט של 'עזה כמוות אהבה'. השתמשתי בגרמנית לא בזיקה לתרבות הליד, אלא כדי להבליט רעיון מוסיקלי נוקשה וברוטלי, קטע נבדל ומובחן. בשאר החלקים נתתי לשפות להוביל אותי, 'הלכתי אתן' לאן שהן רוצות. יש ב'שיר השירים' אריות איטלקיות ושיר פורטוגלי, כביכול אותנטי, וגם שיר שנשמע ממש ערבי אף שאני הלחנתי אותו".

במגוון הסגנונות והאסכולות שנחשפת להם, מי הם המלחינים הישראלים שהשפיעו עליך ביותר?

"אני לא יכולה להצביע על מישהו מסוים חוץ מאשר בעלי נועם, מטבע הדברים. אבל גם הוא לא מתערב, מתקן, או עורך את המוסיקה שאני כותבת, אף שהוא הראשון שרואה את הפרטיטורה".

"שחורה אני ונאווה" תועלה הערב באולם הנרי קראון בירושלים בניצוחו של תמיר חסון.

אלה שריף (מימין) וקרן הדר. מיזם רב-לשוני משותף


עבודה של זאב רבן שתוקרן במופע