המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

באה מנוחה ליגע

"הוא לא סלח לי שהפסקתי לשיר", אומרת רימונה פרנסיס, אלמנתו של סטו הכהן, מחלוצי הג'ז בישראל, שהופיעה בין השאר עם דיזי גילספי. מחרתיים יתקיים בתל אביב ג'ם סשן לזכרו בהשתתפות עמיתיו ותלמידיו

  • פורסם לראשונה: 07.08.2007
  • 00:00
  • עודכן ב: 08.08.2007
  • 00:00

הדבר הראשון שתופס את העין כשנכנסים לביתה של רימונה פרנסיס הוא עשרות הציורים שממלאים את הסלון. מוסיקאי הג'ז סטו הכהן, בעלה של פרנסיס שמת לפני שנה והוא בן 77, צייר אותם בשנה האחרונה לחייו, בבולמוס אופייני שאחז בו אחרי שהמחלה שממנה סבל הקשתה עליו לנגן. הנה דיוקן של ג'ון קולטריין, והנה הסקסופוניסט סוני סטיט, והנה דיזי גילספי, ידידו של הכהן, מנגן בחצוצרה העקומה המפורסמת שלו, שממנה יוצאות ציפורים. והנה, לצד כל ענקי הג'ז, שבלול גדול שבקצהו מודבקת תמונת ראש זעירה של הכהן. "חשבת שאהיה פעם שבלול? אני הרי אקורדיוניסט", כתב הכהן מתחת לציור. "הוא היה קוקו על כל הראש", נאנחת פרנסיס. "מטורף אמיתי, אבל במובן הטוב. "Constantly on.

הכהן, שהיה אחד מחלוצי הג'ז בישראל, סבל בסוף ימיו ממחלה ניוונית קשה, "הרבה יותר גרועה מפרקינסון", אומרת פרנסיס. בארבע השנים האחרונות לחייו הוא לא יצא מהבית ובחודש האחרון הפסיק לאכול. "זה אחד הגליצ'ים של המחלה הזאת, זאת לא בחירה רציונלית", אומרת פרנסיס. "יש איזשהו נתק במוח והבן-אדם פשוט מפסיק לאכול. בהתחלה סטו ביקש להפחית כמויות, אחר כך ביקש לדלל את האוכל, ועוד לדלל, עד שהאוכל נהיה מים. ובסוף גם מים הוא לא הסכים לשתות. במצב כזה אפשר להאכיל בכפייה או לחבר צינורית לקיבה, אבל סטו, שהיה צלול עד הרגע האחרון, סירב. הוא אמר: 'אני הולך לפגוש את יוסי יותר מוקדם'" (יוסי בנאי, חברו הקרוב. הכהן היה מנהל מוסיקלי באחת מתוכניותיו המצליחות, "אין אהבות שמחות", גרסאות עבריות לשירי ז'ורז' ברסנס).

"בלוויה של סטו עשינו כיף", אומרת פרנסיס. "היתה אווירה טובה, עד כמה שיכולה להיות בהתחשב בנסיבות". עמיתיו של הכהן לדור המייסדים של הג'ז הישראלי היו שם, וכך גם רבים מתלמידיו הצעירים. המפורסם שבהם, הסקסופוניסט אלי דג'יברי, ניגן את "באה מנוחה ליגע". אחר כך השמיעו קטע של נגן הקאוואל (חליל בולגרי) תיאודוסי ספסוב, חברו של הכהן. "בסוף הרבצתי גם קללה לכבודו", אומרת פרנסיס. "סטו היה מקלל כל הזמן. לא קללות מעליבות, זה היה הדיבור שלו. אחת הקללות האהובות עליו היתה 'פאקן שיט מאן', אז על הקבר שלו אמרתי לו 'פאקן שיט מאן'".

קית ג'ארט מעצבן

בזמן השבעה עלתה הצעה לארגן ג'ם סשן לזכרו, אבל היא לא יצאה לפועל. מחרתיים ב-14:00, במועדון "זאפה" בתל אביב, זה יקרה: "סטו סשן", כפי שפרנסיס וחבריו קוראים לאירוע, ייצא לדרך. לבמה יעלו ותיקי הג'ז בישראל (אלברט פיאמנטה, מורטון קם, דני גוטפריד, אלי מגן וג'ס קורן) ולצדם תלמידיו הצעירים של הכהן (דג'יברי, הסקסופוניסטים גן לב, ליאור קופרברג ומאי טנא, החלילנים סלעית להב ואמיר מילשטיין, הפסנתרן רועי הרצליך ואחרים). ספסוב, החלילן הבולגרי, יבוא לארץ במיוחד, וכך גם נגן הוויברפון האמריקאי דייוויד פרידמן. אמיר הכהן, בנו של סטו מנישואים קודמים, ינגן בפסנתר.

ומה עם פרנסיס? האם גם היא, שהיתה זמרת ג'ז בעברה, תשתתף? "אני לא אשיר", היא אומרת. "מבחינה רגשית אני לא מוכנה עדיין. זה אמור להיות מופע של כיף, להיזכר בסטו, ואני יודעת שברגע שאפצה את הפה אני אבכה. אני מקווה שלא אבכה גם כך. היינו יחד 40 שנה, זה לא דבר מבוטל".

הכהן נולד בבולגריה ב-1929 ועלה לישראל בהיותו בן 20. "בבולגריה הוא ניגן הרבה עם צוענים", אומרת פרנסיס, "וזה נתן לו רקע פנטסטי במקצבים שלהם וגם עיצב את היחס שלו למוסיקה. צוענים מתייחסים למוסיקה כמו לחם ומים. זה דבר טבעי לגמרי. לא לוקחים את הכלי כדי לנגן, חיים על הכלי. ככה סטו היה".

בבולגריה הכהן ניגן באקורדיון, אבל בארץ, כמו רבים מעמיתיו המוסיקאים ילידי מזרח אירופה שהתיישבו בתל אביב וניגנו בתזמורות של בתי המלון בעיר, הוא ניגן בכלים רבים אחרים, ובהם בס, סקסופון ופסנתר. בשנות ה-50 ניגן בין השאר בתזמורתו של פי-סי אושרוביץ, שהופיעה בכל לילה במלון דן, ומאוחר יותר החל להתפרסם כמעבד. עבודותיו המפורסמות ביותר היו בתוכנית היחיד של שמעון ישראלי "סתם יום של חול", באלבומו הראשון של אריק איינשטיין וכמובן עם יוסי בנאי. לצד ההפקות המסחריות, הכהן היה "אחד היחידים שבאמת ניגנו כאן ג'ז", אומר פיאמנטה. "ההיכרות שלו עם כל ענפי הג'ז היתה עצומה, והוא ידע להעביר אותה לאחרים".

את פרנסיס פגש הכהן לקראת סוף שנות ה-60. "מכר משותף סיפר לו שיש מישהי מוכשרת והוא בא והתפעל מהמוסיקליות שלי. החינוך שלי היה קלאסי, ילדה טובה שמנגנת פסנתר בבית. חיבה לג'ז תמיד היתה לי, אבל רק כשהכרתי את סטו התאהבתי במוסיקה הזאת". בזמן הראיון היא שמה דיסק של קית ג'ארט ומספרת על הופעה של הפסנתרן בניו יורק שבה נכחה לאחרונה. "הוא עיצבן אותי כל כך. עלה לבמה ודיבר כאילו הוא שליח האל. הוא טיפוס בעייתי, אבל ברגע שהוא מתחיל לנגן..."

הכהן ופרנסיס הקליטו בסוף שנות ה-60 את אחד מתקליטי הג'ז הראשונים בישראל, שכלל בין השאר עיבודי ג'ז לשירים ישראליים כמו "שיבולת בשדה". אחד החידושים של האלבום היה שפרנסיס שרה בסגנון שנקרא ווקאליזה - היא השתמשה בקולה ככלי ושיחזרה באמצעותו סולואים של ענקי ג'ז כמו צ'ארלי פרקר והחצוצרן קליפורד בראון. "אפילו קראו לי 'החצוצרה' בגלל זה", היא אומרת. "היו אנשים שהיה להם קשה לקבל את זה, אבל במקומות שבהם הופענו - צוותא, קיבוצים - התגובות היו מצוינות".

חידוש נוסף של האלבום היה השימוש של הכהן במקצבים הבולגריים. "זה לא היה חידוש מוחלט", מסייגת פרנסיס. "האוזן הישראלית הכירה את המקצבים היווניים. אבל סטו לקח את זה לרמה יותר גבוהה ומעניינת והכניס מקצבים כמו תשע שמיניות, 13 שמיניות".

יותר מדי פרימיטיווי

פרנסיס, שמעולם לא הקדישה את כל זמנה לשירה ותמיד עבדה בעבודות רגילות (כיום היא עובדת בבורסת היהלומים), אומרת שהיום היא לא יכולה להקשיב לאלבום. היא מסרבת להשמיע את "שיבולת בשדה", שהצליח בעבר והיה האות של תחזית מזג האוויר ברדיו. "מצטערת, אני לא יכולה. זה מדי פרימיטיווי", היא אומרת. היא מסכימה להשמיע את הקטע של קליפורד בראון. "הקלטנו את זה בטייק אחד, בתנאים שאי אפשר להאמין. זה מרגיז ומצחיק באותו זמן. אבל די, "Enough of that, והיא מפסיקה את הקטע המקסים באמצע.

באמצע שנות ה-70 נסעו הכהן ופרנסיס לארצות הברית. הם חזרו לארץ אחרי שנה, אבל מיד נסעו שוב, בעידודו של דיזי גילספי, שהכיר את הכהן כשבא להופיע בישראל והוקסם ממנו ומפרנסיס. "דיזי מאוד רצה לדחוף אותי קדימה ושיתף אותי בהופעות שלו, אבל אני לא שיתפתי פעולה", מספרת פרנסיס. "זה היה כבוד גדול וכיף גדול להופיע אתו, אבל לא טרחתי שתהיה לזה המשכיות. האופי שלי לא דוחף במיוחד, אין לי מרפקים. אני לא אחת מאלה שחייבים להיות על הבמה בכל מחיר".

הכהן ופרנסיס הופיעו בפסטיבלים יוקרתיים באירופה וב-1978 הקליטו את האלבום המשותף האחרון שלהם. פרנסיס לא הקליטה מאז. "סטו רצה שאמשיך, אבל באיזשהו שלב הוא התייאש. הוא לא סלח לי שהפסקתי", אומרת פרנסיס. לאחרונה סימפל די-ג'יי אנגלי את אחד הקטעים מהאלבום האחרון, שיר יפהפה, "Colors of excitement", והדבר הוביל להתעניינות מחודשת בפרנסיס. "'קיבלתי אי-מייל מרופא שיניים במנצ'סטר", היא מספרת, "ששאל 'את מודעת למה שקורה עם התקליט שלך? המחיר שלו עכשיו בשוק הוא 100 ליש"ט'".

בני הזוג חזרו מארצות הברית בסוף שנות ה-80. "כמו כל דבר שעשינו, גם לחזרה לארץ לא היתה סיבה דרמטית. היינו די נעים ונדים", אומרת פרנסיס. הכהן המשיך ליצור, אבל עיקר זמנו הוקדש להוראה. על פי פרנסיס וכמה מתלמידיו, הוא היה מורה חד פעמי. "התלמידים הגיעו אליו אחרי שכבר למדו אצל מורים אחרים והגיעו לאיזו עצירה, בדרך כלל רגשית", אומרת פרנסיס. "היה לו כישרון לשחרר אנשים חסומים, להוציא להם את המיץ, לתת להם את הפלפל בתחת. אני זוכרת תלמיד אחד, ילד טוב ועצור, שישב כאן בסלון וסטו פתאום צעק עליו 'תוריד את החולצה'. התלמיד לא הבין אבל סטו המשיך: 'אל תתווכח אתי, תוריד את החולצה. ועכשיו את הגופייה. ועכשיו תעלה על הכיסא, תפשוט את הידיים לצדדים ותעשה: פפפפפ... ועכשיו תנגן". וזה עבד. סטו שיחרר אותו".

הסקסופוניסט ליאור קופרברג, שישתתף ב"סטו סשן", הגיע אל הכהן אחרי שלמד עשר שנים אצל אחד מבכירי הסקסופוניסטים בישראל. "נכנסתי לסלון שלו והוא אמר 'טוב, תנגן משהו'. ניגנתי, והוא מיד אמר: 'על הפנים'. התגובה שלו היתה מפתיעה, אבל שימחה אותי. כל האחרים רק אמרו לי כמה יפה אני מנגן. כשפגשתי אותו הבנתי שזה האיש שיקדם אותי, ולא יכולתי לשער עד כמה". השיעור הראשון נמשך ארבע שעות "אחרי שבטלפון הוא אמר ששיעור שלו זה לא יותר מ-45 דקות".

מצבו הבריאותי של הכהן כבר החל להידרדר. "בשנה הראשונה שלי אצלו הוא עוד היה רוקד לצלילי הסווינג, אחר כך זה נפסק", אומר קופרברג. "אבל האנרגיה שלו היתה מדהימה. יצירה, יצירה, יצירה, כל הזמן. היית שואל שאלה קטנה, וזה היה כמו וינדוז במחשב, היו נפתחים המון חלונות. בתוך חמש דקות הוא היה ממלא שלושה דפי תווים, כמות אינפורמציה שלא תיאמן. ואז, לפני שהיית יוצא ממנו, הוא היה זורק בדיחה גסה, מכניס סיכה בבלון של האינפורמציה".

קופרברג מספר שפגש לאחרונה את דייב ליבמן, סקסופוניסט ומחנך אמריקאי מפורסם מאוד. "ליבמן שאל אותי: 'מי זה סטו הכהן הזה? כל התלמידים הישראלים שלי מקדישים לו כל הזמן את המוסיקה שהם כותבים'. הוא הבין את הנפש של התלמידים, ידע לאן לכוון ואיך לפתוח. הרבה ג'זיסטים ישראלים חייבים לו את חייהם".



פרנסיס (בתצלום): "התלמידים שלו הגיעו אליו אחרי שכבר למדו אצל מורים אחרים. היה לו כישרון לשחרר אנשים חסומים, להוציא להם את המיץ, לתת להם את הפלפל בתחת"


סטו הכהן (משמאל) וחברו הקרוב, יוסי בנאי




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת