תערוכות קיץ הן מטבען הקבצים אקלקטיים, חסרי מחויבות נושאית ורעיונית במוצהר. לעתים הן שדה ניסוי שמאפשר לגלריות לבדוק את התגובות לעבודות מסוימות, להציג את מי שהן שוקלות להוסיף לאמני הגלריה ולעתים, כמו ב"חם מהרגיל" המוצגת בגלריה החדר, הן מאפשרות גם לבחון מחדש את יצירתה של אמנית ותיקה, במקרה זה פמלה לוי שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים.

האוצרת איריס מנדל כותבת בטקסט הנלווה לתערוכה, שבה מציגים שבעה אמנים, כי היא ממשיכה את "העיסוק התמידי של האמנות הישראלית באור הישראלי הלבן והמסנוור... לצד המבט המשוטט על פני ימי הקיץ המתישים... עולים גם משבים אופטימיים ומרעננים של צינון והקלה המציעים רביצה על שפת הים, בטלה, קור מזגנים ויציאה לחופשה. 'חם מהרגיל' מצביעה על מצב של סטייה וחריגה; כמו החום המשבש את הדעת כך העבודות יוצרות שונות דרך הגזמה, עודפות והתערבות או נטרול השגור ומיקומו בקונטקסט חדש".

התיאור הזה מעניין אך קשה לראות בו שיקוף של העבודות, או הגיג מתאים לצדן, משום שהטון הכללי של התערוכה הוא דווקא של הנמכה, צמצום ומבט פנימה.

בציור של רונן סימן טוב, צבע שמן אדום על נייר פרגמנט, נראית דמות שותה מבקבוק מים. הנזילות של צבע השמן מסמנות נזילות של משקה ונוצרת תחושה של מזרקה אנושית - כאילו המים יחזרו וינזלו בתנועה מעגלית. הדימוי יכול להיסמך על אינספור דימויי פרסומות קיציות, שבהן המשקה - ממים ועד משקאות מוגזים - הוא התגשמות כל המשאלות. הדמות השותה אינה ספציפית ואף אינה מזוהה מגדרית. בשל הצבע וההתמוססות המוחלטת של קווי המתאר, היא מסמנת מעין קריסה. השתייה, האחיזה בבקבוק, היא כהיאחזות של טובע בקש.

גוסטבו סגורסקי, שבלט בעבודות הצילום שלו בתערוכת בוגרי התואר השני של בצלאל, מציג כמה יצירות שרק מחזקות את התחושה שהוא אמן בעל איכות וסגנון משל עצמו. סגורסקי, לפחות בעבודות שראיתי עד כה, הוא משורר היומיום. יפה במיוחד תצלום פתח של מזגן שנשקף מחצר אחורית על רקע שיח ורדים אדומים, מעין רמיזה לגן אהבה נעול שבו נוכח ומאיים גם יסוד מלאכותי, המיוצג באמצעות המזגן - ניסיון אנושי לשלוט בטבע.

טל פרנק, אמנית מבטיחה, מציגה שתי יצירות עשויות יציקת פוליאוריתן, הנראות כקיפולי נייר משבצות ממחברת חשבון. בעבודה אחת ניצבת סירה קטנה על פס מתכת מעוגל, שנראה כקו מתאר של גל, ובעבודה אחרת הסירה ניצבת על מדף שאפשר לקוראו כקטע של ים. המדף מאונך לקיר כך ששני צדדיו גלויים. בצדו נראה חתך צבוע בכחול-ירוק, היוצר תחושה של חור שדרכו חודרים מים המאיימים להטביע את הסירה, אך גם של פצע.

הפצע מזכיר יצירות אמנות - מאמנות נוצרית שבה נראים פצעיו של ישו (בעיקר בסצינות של תומס המפקפק) דרך לוצ'יו פונטנה האיטלקי ועד לדלתות השרוטות-הפצועות שהציגה סיגלית לנדאו כבר כסטודנטית. גם הסירות הן דימוי טעון, החל בסירות המוות המצריות המשמשות להפלגה לעולם הבא ועד סירות מעפילים מההיסטוריה הישראלית וסירות מהגרים מההתרחשויות בינלאומיות של זמננו.

פרנק מציגה במקביל ב-"EXIT", תערוכת בוגרי תואר שני באמנות של אוניברסיטת חיפה בגלריה טבי דרזדנר, שאצר ציבי גבע. גם שם היא מציגה פסלונים קטנים מאותו החומר. אחד מהם, עשוי כגיליון נייר מקומט, נראה כמעט אבסטרקטי. מעבר לרצף האסוציאציות שמעוררות העבודות של פרנק, יש בהן איכות ייחודית. הטון המינורי של עבודתה נותן תחושה של קיום אוטונומי ועצמאי. מהיצירות המוצגות בחדר ובטבי דרזנר עולה הרגשה של תחילת מסע, חיפוש משקל ואיזון ומציאת נוכחות לאובייקטים שלה בתוך העולם.

• • • "חם מהרגיל". אוצרת: איריס מנדל. גלריה החדר, רח' גוטליב 11 תל אביב. שעות הפתיחה: ימים שני-חמישי 12:00-18:00, שישי 11:00-13:00. עד 1.9

לביקורות תערוכות נוספות

עבודה של גבריאלה קליין; למטה: עבודה של טל פרנק


יפה במיוחד תצלום של גוסטבו סגורסקי, שבו נראה פתח של מזגן הנשקף מחצר אחורית על רקע שיח ורדים אדומים, מעין רמיזה לגן אהבה נעול שבו נוכח ומאיים גם יסוד מלאכותי