"Friends of Minds" היא תערוכה מקסימה, אחת מאותן תערוכות שמעלות חיוך וגורמות אופטימיות לכל חובב אמנות, גם אם אין בה יצירות שמעוררות חוויה עמוקה. היא קלילה, יפה ונותנת תחושה של התרחשות שיוצרת תנאים טובים לאמנות, כלומר - פתיחות, עצמאות ומוכנות להתנסות.

התערוכה מוצגת בדירה פרטית גדולה בבניין יפה ומוזנח למדי ברחוב בצלאל יפה 9 בתל אביב. זהו בניין ישן בסגנון האקלקטי, שמשמר ניחוחות אירופיים בתקרות הגבוהות ובחלונות הנדיבים. בדירה הגדולה הודבקו לרצפה, שהיתה כנראה יפה כמו זו שבחדר המדרגות, שכבות לינולאום, כך שהמקום מזכיר מעט בניינים שנשארו אחרי מלחמת העולם השנייה בערים במרכז אירופה ומישהו ניסה מתישהו להופכם למודרניים ופרקטיים יותר.

בתוך החלל, שורת חדרים הנפתחים זה לתוך זה, מציגים 13 אמנים. אין זו קבוצה במובן הרעיוני, הסגנוני או הדורי. מיכל נאמן היא האמנית הבכירה ביותר בקבוצה, ומשתתפים בה גם יוסי ברגר, צלם ומורה לצילום, שעמד עד לפני שנה בראש המחלקה לצילום בבצלאל, ויהושע סימון, אוצר הביאנלה שתיפתח בחודש הבא בהרצליה. ארבעה מהמשתתפים - מאיה שמעוני, בעז אהרונוביץ', איתן בן-משה וגילית פישר (שיזמה את התערוכה, ומארחת אותה בדירתה) - סיימו את לימודיהם בתוכנית לימודי ההמשך בבצלאל לפני שנתיים, באותו מחזור שבו למדו גם אמניות שהתבססו במהירות כמו מאיה גולד וטליה קינן.

עבודות הווידיאו, שבדרך כלל בולטות בתערוכות שקטות שכאלה בזכות עצם המדיום שבו הן עשויות, אינן דומיננטיות הפעם. "מכתב לפליציה", העבודה של ברגר, שהוצגה בעבר בתערוכה "20 שקל כוס קפה" בגלריה דביר ובמוזיאון תל אביב, יפה; משהו בעידון שלה נוגע ברגישויות שנוצרות בתערוכה כמכלול, כמקבץ עבודות שכוחו הכללי גדול מסך כל פרטיו.

בין העבודות היפות בתערוכה - שני תצלומים של אהרונוביץ', הנראים כחלק מסדרת התצלומים שהציג לפני כחודשיים בתערוכת היחיד "ההצעה" בסדנאות האמנים בתל אביב. מדובר בשני תצלומי חורש שעברו עיבוד דיגיטלי שמגביר את הדחיסות, הצפיפות והמשקל הסגולי של דימויי העצים. במשחק האסתטי של אהרונוביץ' יש זיקה לאבות הצילום, כמו אנסל אדמס האמריקאי, אך במקום דימוי הירואי הסובב סביב אובייקט אחד או רגע אחד, הוא יוצר דימוי של ריבוי שכמעט מוחק את הדימוי עצמו.

שמעוני היא האמנית המפתיעה של התערוכה; היא מציגה קבוצה גדולה יחסית של עבודות שונות זו מזו, עד שקשה לזהות שאותה אמנית יצרה אותן. ניכר שהיא נמצאת בתהליך של מחקר, שמתפשט לכיוונים שונים ומעניין יהיה לעקוב אחר ההשתלשלות. שתי עבודות מענינות הן עבודות קטנות עם עלי זהב, חומר לא שכיח באמנות העכשווית. באחת מהן, "בעלי הזקנים", שמעוני מציירת את הזקנים של פעילי טרור מבוקשים המופיעים באתר האף-בי-איי. היא בוחנת את הזקן שהיה גם מאפיין של דמויות קדושים ויוצרת מעין מחווה לאיקונה כנסייתית. בעבודה השנייה העשויה מעלי זהב, "רעולים יורדים במדרגות", הדימוי לקוח מצילומי החדשות של קרבות בעזה ביוני האחרון.

שמעוני מתייחסת למקומו של הזהב בתולדות האמנות כאמצעי לייצוג מציאות אחרת, גבוהה יותר וגם מנותקת מההוויה הקרובה. נראה שעוד אין לה אמירה סגורה ותערוכה כזו אידיאלית לסוג הבחינה שהיא מצויה בו. באופן מקרי, העבודות הללו מוצגות במקביל לתערוכה האיטלקית המוצגת כעת במוזיאון תל אביב ובה השימוש בזהב - לדוגמה, בעבודות של מימו פאלדינו - מבוסס באופן מודע על מסורת האמנות הביזנטית.

אלישבע לוי מציגה עבודה משעשעת, נבונה ואירונית. על כן נמוך היא הציבה גולגולת העשויה מעיסת נייר רוויית צבע; זו מתקבלת כבדיחה ומזכירה את הגולגולת המפורסמת ביצירה "למען אהבת האל", שהאמן דמיאן הירסט הציג עד לאחרונה בתערוכת יחיד בלונדון. אם הירסט הציג את מה שהיא כנראה עבודת האמנות היקרה בהיסטוריה (עם 8,601 יהלומים נקיים בגולגולת פלטינה בגודל אמיתי), הרי בתל אביב גם עיסת נייר יכולה להציע הרהור על החיים ועל המוות; ואם הירסט ביקש להכריז ניצחון על כיליונו של הגוף, הרי לוי מדברת כמעט על מיחזור.

עוד עבודות בולטות הן "זר" של מיכל ארז, המציגה עבודת רצפה של פרחים עשויים מחימר צבוע ודבק אפוקסי, והרישומים של גילית פישר, שנעים בין חלום לסיוט. נדמה שפישר שבויה בסגנון האופנתי מאוד של רישום מצומצם ומתיילד במידה מסוימת, ובכל זאת, ברישום כמו נוף שנראה כרגע של רעידת אדמה או קטסטרופה אחרת, יש אצלה הרבה יותר מאשר סגנון בלבד.

• • • "Friends of Minds" ברח' בצלאל יפה 9 בתל אביב. עד 10.9

לביקורות תערוכות נוספות

תצלום של בעז אהרונוביץ'


מאיה שמעוני, "בעלי הזקנים"