חשבתי שאני הולך לראות הופעה של אבי ליבוביץ' והאורקסטרה הנהדרת שלו, אבל כבר במדרגות שמובילות למועדון התעורר החשד שהתבלבלתי בתאריך. הצלילים שבקעו מחלל ההופעות של "לבונטין 7" היו צוהלים מדי, פרועים מדי - כאילו קבוצה של חצוצרנים קרואטים נקלעה לחתונה בניו אורלינס, או שקבוצה של טרומבוניסטים מניו אורלינס נקלעה להלוויה סרבית. על הבמה עמדו בחצי גורן 13 נשפנים ומתופפים ולפניהם התרוצצו שני מנהיגי ההרכב - מתופף עם אור בעיניים ונגן סוזפון (כלי נשיפה ענק, דמוי טובה), שהכלי שלו היה כרוך סביב כתפיו כמו נחש פיתון. רק להקה אחת בישראל נראית ונשמעת כך: "מארש דונדורמה". איזה כיף שהתבלבלתי.

זה תמיד תענוג להזדמן להופעה בלי הכנה (בתנאי שהיא טובה, כמובן), ובמקרה של "מארש דונדורמה" הנסיבות המקריות הולמות במיוחד. ההרכב הזה הוא בבסיסו תזמורת חוצות צועדת, שבפעילותה יש אלמנט של גרילה: אחת לכמה זמן היא צצה באירוע תרבות כלשהו, או סתם כך באמצע רחוב עירוני, ומפתיעה את הנוכחים, שלא מבינים בתחילה מאיפה צנחו עליהם כל החצוצרות האלה אבל קולטים בהדרגה שמדובר בחבורה של מוסיקאים רציניים. בפעם הראשונה שראיתי אותם הם ניגנו בהפסקה שבין ההופעות בפסטיבל הג'ז במבצר שוני בבנימינה. הם היו שם על תקן ליצני רחבת הכניסה של הפסטיבל, אבל היו טובים ומלהיבים לאין שיעור מהאמנים שניגנו בבמה המרכזית.

בשלוש השנים שעברו מאז, "מארש דונדורמה" לא איבדה דבר מהדינמיות הסוערת והאנרגיה המתפרצת שלה, ועל הבמה של "לבונטין 7" היא הראתה שאין שום סתירה בין האיכויות האלה לבין איכויות כמו קומפוזיציות חכמות ותזמור מורכב. להיפך, המפגש ביניהן פורה מאוד: הקצב שואב את הגוף לתוך הקטע והתחכום משאיר את האוזן מרותקת לכל אורך היצירה. "דרוויש" של אבירן בן נאים, שנוגן לקראת אמצע ההופעה, הוא דוגמה מצוינת: הוא נפתח בגרוב שחור, שעליו נשזרת מלודיה מזרח-תיכונית מעגלית, וכשנדמה שזה המתח היחיד שמניע את הקטע מופיע פתאום משומקום חוט דק מן הדק, אבל מרהיב מאין כמוהו, של חצוצרות דיוק-אלינגטוניות נפלאות.

קטעים אחרים היו לא פחות מלהיבים: "אבו ניגון" נפתח במפגש בלתי אפשרי בין מנגינה מזרח-אירופית לבין מקצב היפ-הופ והתפתח למעין סקא יהודי מקפיץ, שמהירותו מתגברת עוד ועוד; "Blue Camel" נשען על מנגינה נהדרת של המקישן ינון מועלם, שהזדמזמה בראש באופן מיידי על אף מורכבותה; ו"כלבים קטנים" של ארנון דה בוטון הושתת על מהלך בס ממכר (או ליתר דיוק, על מהלך סוזפון ממכר - כלי הנשיפה הנמוך ממלא את תפקיד הבס אצל "מארש דונדורמה", שבשל היותה תזמורת צועדת לא יכולה לכלול כלי נייח כמו קונטרבס או כלי שמחובר למגבר כמו בס חשמלי).

הקטעים האלה, ולצדם תשעה קטעים נוספים, נכללים ב"טעמים חדשים", האלבום החדש של "מארש דונדורמה", שההופעה ב"לבונטין 7" היתה אירוע ההשקה שלו. זה דיסק טוב מאוד, סוחף ועשיר, שמשקף היטב את היופי והייחוד של "מארש דונדורמה" אך אינו יכול, ומן הסתם גם אינו מתיימר, להשתוות לחוויה הנהדרת שמזמנת הופעה חיה של חטיבת השמחה המוסיקלית הזאת.

"מארש דונדורמה". מועדון "לבונטין 7" בתל אביב, 24.9

"מארש דונדורמה". הקצב שואב את הגוף לתוך הקטע והתחכום משאיר את האוזן מרותקת