במשך שלוש שנים כמעט, בימי השבוע ובשבתות, התגנבו אריאל קירצ'וק, איש מחשבים בן 47 מגן יבנה, וקבוצת חברים אל עומק יער חרובית שבשפלה. מעדרים, טוריות ומגרפות בידיהם, הם הכשירו בתוך היער רשת שבילי אופניים, המאפשרת רכיבה רצופה של שעתיים. השבילים שהתקינו הם "סינגלים" - שבילים צרים, רוחבם כרוחב זוג אופניים, שרוכבי שטח יכולים לרכוב בהם לבד או בטור, בעליות, מעל סלעים ובמדרונות מתפתלים, לתרגל את מיומנות הרכיבה שלהם מבלי להיתקל בהולכי רגל, בג'יפים, או במשפחות שיושבות לפיקניק.

היוזמה הזאת של כמה רוכבים בני האזור היא אחת מיוזמות רבות ומגוונות, שרוכבי אופניים מסורים מוציאים אל הפועל, בדרך כלל במו ידיהם ובזמנם הפנוי. יש שמקימים אתרי מידע באינטרנט, יש שמחלצים ללא תשלום רוכבים תקועים, יש שמדריכים ילדים או נערים בהתנדבות ויש היוזמים פעילויות רכיבה למטרות שונות.

העשייה של קירצ'וק וחבריו לרכיבה נבעה מצורך שלהם בשבילי אופניים. "באזור השפלה מספר הרוכבים עולה כל הזמן, אבל אין מספיק שבילים שמיועדים רק להם", מסביר קירצ'וק. "חשבנו שיהיה פשוט מאוד לפנות ליערן האחראי על יער חרובית ולבקש שקק"ל תכשיר שבילי סינגלים לרוכבי אופניים".

ואולם התברר להם שהעניין לא פשוט, כי מספר הגופים, הרשויות והאנשים שצריכים להיות מעורבים בתכנון, באישור ובביצוע הוא גדול, והביורוקרטיה סבוכה. "מאחר שאין חוק שמונע רכיבה בין העצים, התחלנו לרכוב ולפנות דרכים", מספר קירצ'וק. "קראנו ספרות מקצועית ולמדנו ממאמרים באינטרנט איך מתכננים רשת שבילים, ואיך עובדים ומקימים אותה, ויצאנו לדרך. הכנו את השבילים במקומות מוסתרים, כדי שלא ישימו לב אליהם, ועבדנו בעיקר בשבתות כשהיערן איננו". גם ילדיו של קירצ'וק השתתפו בפעילות, כשהם מגרפים ועודרים אתו בשבתות.

לפני כחצי שנה, כשהשבילים כמעט הושלמו, שוב פנתה הקבוצה לקק"ל, ואז התחולל המהפך. "נפגשנו עם עדי נעלי, מנהל אזור חוף-שפלה של קק"ל, עם מהנדס האזור, עם היערן הגושי, אלי בן שטרית, הצגנו את התוכנית וגילינו להם שיש ביער רשת שבילים מוכנה שמאפשרת רכיבה של שעתיים רצוף", מספר קירצ'וק.

"נעלי קיבל את התוכנית כמעט מיד וביקש לסייר בשטח ולהשתכנע סופית. קבענו סיור בשטח, ובו השתתפו, ברכיבה, האקולוג הראשי של קק"ל, המתכננת הראשית של המרחב, נציגי משרד איכות הסביבה ונציגי איגוד האופניים. כולם עשו את המסלול מתחילתו ועד סופו, לא ויתרנו על מטר, אף שהיה יום חם מאוד. לפני שלושה חודשים קיבלנו אישור עקרוני על התוכנית ועל התוואי, ועכשיו אנחנו רק צריכים לגמור לטפל בשתי הערות של הרשויות בענייני בטיחות. את השילוט והמיפוי קק"ל יעשו, והנה יש מסלול רכיבה ארוך, ביער מקסים, בין עצים, שכולו מותאם לרוכבי שטח".

מבצע ניקיון ביער בן שמן

איל הרשטיק, מנהל הפעילות העממית באיגוד האופניים הישראלי, אומר שכיום מעריכים את מספר רוכבי השטח שמחזיקים אופניים ורוכבים בתדירות קבועה ב-80-100 אלף בני אדם. ההערכה מתבססת על נתוני יבוא של ציוד אופניים, ששיעורו גדל ב-20% בכל שנה.

לדברי הרשטיק, בכל אזור בארץ הוא מכיר רוכבים מסורים שאינם מסתפקים בהנאה שהם מפיקים מהרכיבה עצמה, אלא נרתמים, או יוזמים, פעילויות לקידום הענף. "ביום שישי השבוע, למשל, יתקיים בפארק הירקון בתל אביב מסע אופניים של חולי סוכרת להעלאת מודעות ולגיוס כספים. המסע הזה החל בפנייה של חברת האגודה, רוכבת בעצמה, שתהתה איך ואם אפשר לקיים אירוע כזה", הוא מספר. "בשביל לקיים אירוע כזה צריך עזרה בתכנון מסלולים, בהפצת מידע, ברישוי מהעירייה ומהנהלת הפארק, צריך ביטוח, סדרנים, ואת כל זה אנשים עושים בעצמם".

עיקר הפעילויות, הוא אומר, אינו בהפקות גדולות, אלא ביוזמות אישיות קטנות. "יש הורים שמובילים בכל שבת טיולים רכובים של כיתות שלמות, בכל פעם מוציאים כיתה אחרת לרכוב, בתקווה לחבב את האופניים על ילדים. יש שמארגנים רכיבה מקומית גדולה ביישוב שלהם, יש שמארגנים רכיבה למען מטרה מסוימת, יש שפועלים ברשויות המקומיות להקמת שבילי אופניים ויש שמפיצים מידע שימושי כדי לפשט את הרכיבה לאחרים. רוכבים באזור ירושלים עשו מבצע ניקיון ביער בן שמן, למשל. כל יוזמה כזאת מקרבת עוד ועוד אנשים למעגל של רוכבים, מרחיבה אותו ומיטיבה אתו".

הילדים מחכים כל השבוע

איתן חברוני, תוכניתן בן 38 ממושב נוחם ליד בית שמש, רוכב זה 12 שנה למקום העבודה שלו, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והוא גם רוכב שטח מסור. "האזור שלנו, בית שמש ומטה יהודה, הוא האזור הכי רכוב בארץ, אבל אין פה שום גוף שמתפעל, מתחזק ומקדם את האזור ואת הרכיבה", הוא אומר. "ב-2004 הקמתי את 'רוכבי שמשון', עמותה ללא כוונת רווח, ומאז אנחנו מקדמים הקמת תשתיות רכיבה, שימוש באופניים כתחבורה אלטרנטיווית, תיירות אופניים, אירועי אופניים, תחרויות ופעילויות התנדבותיות".

חברוני לא הסתפק בהקמת העמותה ובפעילות הרבה שהיא יוזמת, אלא החל בפרויקטים אישיים, שבהם הוא מקדיש את זמנו הפרטי לקידום ילדים ונוער בסיכון, ולמען דו קיום ערבי-יהודי, באמצעות רכיבה על אופניים. לאחר שהשלים קורס מדריכי אופניים בווינגייט, הוא החל להדריך ילדים ונוער ברכיבה. ב-2006 גייס תמיכה של קרן בריטית לפרויקט תמיכה בילדים אתיופים בסיכון. הוא יוצא עם הילדים לרכיבות קבועות בסביבה באמצעות אופני הרים שנקנו בכספי התרומה. "בכל יום שישי יוצאים לרכיבה במעיינות, באתרים היסטוריים, בפרדסים, במטעים", הוא מספר. "הילדים מחכים כל השבוע לפגישה, ואחרי שהם רוכבים בטבע, לומדים את הסביבה, מצליחים לגמור את המסלול, נהנים, משתפים פעולה עם חבריהם לרכיבה, לומדים ושומרים על כללי התנהגות ובטיחות - כל הגישה שלהם משתנה".

בד בבד יזם פרויקט דו-קיום ליהודים וערבים, בעזרת "קרן אברהם". אחת לשבועיים נפגשים נערים יהודים מצלפון, אביעזר ובית שמש, ונערים ערבים מעין רפא ועין נקובא, ובנוסף לרכיבה משתתפים במשחקי חברה והפעלות. "ההשראה באה ממשלחת רוכבי אופניים שהייתי אתה בדרום אפריקה בשנה שעברה, שם ראינו איך מחברים שחורים ולבנים בעזרת האופניים", מספר חברוני. "הנערים עולים על האופניים, בכל פעם רוכבים למקום אחר, עם מעברים טכניים ומכשולים, אוכלים תאנים שקוטפים בדרך ומעבירים כמה שעות ביחד".

חברוני סבור כי די בפעילות כזאת לשנות תפישות עולם. "אופניים מחברים אנשים לטבע, לספורט, לתחרותיות חיובית. זה מאתגר. בקבוצת רכיבה באים לביטוי כישורי ניווט, כישורים טכניים, עזרה ראשונה, הומור. הרכיבה מאפשרת ביטוי לכעסים ותסכול ומלמדת סבלנות, שיתוף פעולה, שמירה על הסביבה, בטיחות, אחריות. כל התפקידים מתבטאים ויוצרים אווירה מיוחדת, וכל אחד מוצא לעצמו מקום וביטוי חיובי".בשנה הקרובה ייצאו נערים מצטיינים משני הפרויקטים לקורס מדריכי אופניים. הם ישמשו עוזרי מאמנים במחזורים הבאים, ובעתיד יהיו מדריכים. אחרים יעברו קורס מכונאי אופניים - מקצוע שיש לו ביקוש גדול ואין בו די עובדים.

נריה נצר, בן 46 מזכרון יעקב, הוא מקדם כישורים עסקיים ואישיים במקצועו. פעמיים בשבוע הוא מלווה ומדריך קבוצת רוכבי BMX שמתאמנת ביישוב מגוריו. הרוכבים הם בני גילים שונים, מתקבצים ממקומות שונים באזור, רמת המיומנות שלהם לא אחידה והם לא משלמים על ה"חוג".

נצר התחיל בפעילות כשליווה את בנו יונתן, בן 12, בתחילת דרכו ברכיבת BMX. "ראיתי שיש בזה הרבה מאוד חיוב. זה מאתגר, מלמד אחריות וזהירות, נותן מוצא להרפתקנות, דורש משמעת עצמית ומחבר בין רוכבים בלי קשר לגיל שלהם ולדברים אחרים בחייהם. מאחר שאין בית ספר מסודר ללימוד רכיבת פעלולים על BMX, הלמידה היא עצמית, דרך סרטים שמורידים מהאינטרנט, דרך סשנים (רכיבות משותפות) שרוכבים ממקומות שונים מארגנים בעצמם בפורומים באינטרנט, דרך מפגשים עם רוכבים מנוסים יותר. ככה אנחנו עושים בקבוצה שלנו. מעבירים מידע על מפגשים, ומי שבא לומד מאחרים ומלמד אחרים".

נצר אינו מסתפק בליווי הפעלולנים והדרכתם. הוא גם מקים כעת פורטל אינטרנט בתחום הרכיבה, שיקשר בין אנשים לצורכי יוזמות של אירועי רכיבה, יציג תוכניות לימוד רכיבה לפי שכבות גיל, יאפשר שיתוף מידע ועוד. הוא גם מרכז את תחום האופניים בפורום "קיימות" של זיכרון יעקב ויוזם סלילת שבילי רכיבה ביישוב, שיאפשרו לרכוב מכל מקום לכל מקום בתוכו. לשם כך הוא נפגש עם נציגי הרשות המקומית, עם אנשי מע"צ וקק"ל, עם אנשי המשרד להגנת הסביבה ועם נציגי איגוד האופניים. "אני יודע מה הרכיבה תורמת לאנשים ולסביבתם", הוא מסביר, "ואני רוצה להשאיר מקום כמה שיותר טוב לילדים שלי, בעזרת הכלי הזה".

איתן חברוני מוביל ילדים מאזור בית שמש במסע רכיבה פתוח בחופש סוכות


יונתן (מימין) ונריה נצר. למדו בעצמם רכיבת פעלולים על BMX