סיפורה של הוצאת ינשוף משקף במידה רבה את הנעשה במו"לות המקומית בימים אלה. הוא עשוי לייצג לא מעט הוצאות ספרים קטנות ועצמאיות שמחפשות את דרכן בענף הספרים התחרותי והמסחרי ומנסות לשרוד בתנאיו - בלי כל ודאות שיצליחו.

בשנים האחרונות החלו הוצאות קטנות לחפש לעצמן גב כלכלי חזק - הוצאת בבל, למשל, עובדת בחסותה של ידיעות ספרים, חרגול נצמדה לעם עובד, וכך גם ספריית מעריב והוצאת עברית לכתר. כעת מחפשת הוצאת ינשוף שותף אסטרטגי - גוף מו"לי גדול שירים את הכפפה ויהיה מוכן להשקיע בה או לחזק את המכירות שלה.

ינשוף הוקמה לפני שלוש שנים על ידי אלון מרון, בנקאי לשעבר, ואלי הרשטיין, עורך ספרי מדע בדיוני ופנטסיה. השניים נכנסו לענף במרץ רב: הם השקיעו מאות אלפי שקלים ברכישת זכויות תרגום, בתשלום למתרגמים טובים, לעורכים, למגיהים, למעצבי עטיפות, בהדפסה על נייר איכותי. במלים אחרות, ינשוף היא דוגמה להוצאה אידיאליסטית שהוקמה - כמו עוד הוצאות קטנות - מתוך אהבה לספרים, מתוך רצון לבטא טעם אישי ומתוך אופטימיות זהירה. בוודאי לא מתוך ציפייה להתעשרות מהירה.

עד כה פירסמה ינשוף שורה ארוכה של ספרים טובים, שגם זכו לשבחי הביקורת. בתחום המדע הבדיוני והפנטסיה הם הוציאו לאור את "קץ הילדות" מאת ארתור ס' קלארק, "צד שמאל של החושך" מאת אורסולה לה גווין ו"עיר" מאת קליפורד סימאק. כמו כן ראו אור ספרי פרוזה איכותיים כמו "אמפייר פולס" מאת ריצ'רד רוסו, "זרעים של חיבה" מאת שרה ווטרס, "מאחורי התמונות במוזיאון" מאת קייט אטקינסון, "דרך שלושת הימים" מאת ג'וזף בוידן, "מונה בארץ המובטחת" מאת גיש ג'ן וגם כמה ספרי מתח טובים כמו "אנשי הקש" מאת מייקל מרשל, "מותה של גיבורה אדומה" ו"רקדנית מהפכה אדומה" מאת צ'יו סיאו-לונג.

30-50 אלף שקל לספר

מרון, בן 58, עבד שנים רבות בבנק הפועלים ופרש ביוני 2003 אחרי גל הפיטורים הגדול. "כעובד הבנק נאלצתי לפטר אנשים, ובמשך חצי שנה הסתובבתי עם כאב בטן ועם חוסר חשק לעבוד, עד שהחלטתי לעזוב", הוא מספר. "חיפשתי מה לעשות, למרבה המזל, מצבי הכספי טוב כי רכשתי משק לגידול פסיפלורה במושב סתרייה ליד רחובות. יום אחד פגשתי ידיד שהיה בעבר מנכ"ל כתב העת 'פנטזיה 2000'. הוא סיפר לי שחושבים להחיות את כתב העת ומחפשים מממן. בינתיים הביאו מומחה למדע בדיוני ופנטסיה, אלי הרשטיין, שייעץ להם אם זה בכלל כדאי. הגענו למסקנה שלא כדאי להקים מחדש את המגזין, אבל אולי כדאי לפתוח הוצאת ספרים".

מאז גיל 15 היה הרשטיין, כיום בן 42, חובב ספרות מדע בדיוני ופנטסיה - הוא קרא ספרים וכתבי עת, הקים מועדוני חובבים בחולון, העיר שבה גדל, פתח חנות ספרים וסגר אותה. הוא למד קולנוע בסם שפיגל ועבד בכתיבה ובעריכה. הוא ערך סדרת ספרי מדע בדיוני בכתר, שלא זכתה להצלחה גדולה. הוא גם הקים מגזין אינטרנטי גדול בתחום, שכתובתו www.isf.co.il.

השידוך בין מרון להרשטיין הוליד את ינשוף, שהוציאה עד היום 50 ספרים. ינשוף מוציאה בממוצע שני ספרים בחודש - 25 כותרים בשנה. "אפשר להוציא ספרים בזול, למכור כמה מאות עותקים, להרוויח ולשרוד", אומר הרשטיין, "אבל החלטנו מראש לתת כבוד למה שאנחנו עושים ולעשות הכל בצורה איכותית. השקענו בעיצוב יפה לעטיפות, דש לכריכה, לוגו יפה, תרגום טוב, עריכה טובה, דפוס איכותי, עם סדר מרווח ואותיות גדולות מבלי לחסוך נייר, עם שתיים ושלוש הגהות לכל ספר - לכל דבר כזה יש תג מחיר. ספר יכול לעלות לנו בין 30 ל-50 אלף שקלים, תלוי בגודל שלו".

מתפשרים על המחיר

הבעיה נעוצה במכירות. ינשוף לא נהנית ממכירות גדולות. "אנחנו עדיין לא יכולים להתפרנס מהבק ליסט כי הוא קטן", אומר מרון, "ובנוסף לכך, אורך חיי המדף של הספרים קצר - שבועיים לכל היותר. לפעמים ספר חדש חוזר אלינו למחסנים אחרי שבועיים, אבל רק אז מתחילות להתפרסם הביקורות בעיתונות".

ספרי ינשוף מופצים על ידי מערך ההפצה המשומן של כתר-סטימצקי, אבל גם זה לא עוזר. "יש לנו בעיה שיווקית", מודה הרשטיין. "הוצאה שרוצה לשרוד חייבת היום לעשות מבצעים, ואין לנו אפשרות לצאת כל הזמן למבצעים. אנחנו הוצאה קטנה, הרשתות הגדולות אמנם משתפות אותנו לפעמים במבצעים אבל גם הן לא יכולות לעשות את זה כל הזמן. אנחנו מגיעים למבצע פעם בחודשיים, ואז מוכרים יפה. אבל כשאנחנו לא במבצע המכירות מאוד נמוכות. בשלושת החודשים האחרונים לא היינו במבצע, וזו היתה מכה קשה. נאלצנו לקצץ במשכורות שלנו, ובמקום להוציא שני ספרים בחודש, להסתפק באחד.

"ספר כמו 'אנשי הקש' שהצליח ומכר 20 אלף עותקים - אם גוף כלכלי גדול היה נותן לזה דחיפה, פרסומות רדיו או שיווק - זה היה נמכר טוב יותר. המבנה הריכוזי של הענף יוצר צורך להסתפח לאחד הגופים הגדולים. אנחנו מחפשים שותף אסטרטגי אמיתי עם אוריינטציה שיווקית וקשרים בענף".

עצוב לחשוב על זה שעד לפני כמה שנים הוצאות קטנות עדיין יכלו לפעול בצורה עצמאית.

מרון: "מתח הרווחים אז היה גבוה יותר, ספרים נמכרו במחיר הקטלוגי שלהם. היום בגלל התחרות יש התפשרות על המחיר. השקענו בהוצאה הרבה מאוד כסף, ואם נגיע לשלב שנוציא כסף פרטי כדי לכסות את החובות, זה כבר יהיה כמו לסגור את ההוצאה".

אלון מרון (מימין) ואלי הרשטיין: "כשאנחנו לא במבצע, המכירות נמוכות"