ביום שישי בבוקר, ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט, יתקיים אירוע חגיגי לכבוד הפרופ' שאול פרידלנדר. ההיסטוריון וחוקר השואה הישראלי מקבל השנה את "פרס השלום" מטעם היריד, על תרומתו לתיעוד השואה והמשטר הנאצי.

פרידלנדר, בן 75, ניצול שואה, נחשב לאחד מבכירי ההיסטוריונים בארץ. עם קבלת הפרס בפרנקפורט הוא יצטרף אל שורה מכובדת של סופרים ואנשי רוח שזכו בו לפניו, בהם הסופר הטורקי זוכה פרס נובל אורהאן פאמוק ונשיא צ'כיה לשעבר ואצלב האוול.

בטקס לכבודו יוקרן סרט תיעודי על אודותיו, "הילד הנחבא - זמן שאול", של הבמאי יהודה יניב. הסרט מביא לראשונה את סיפור חייו המרתק של פרידלנדר, הממעט להיחשף. ב-1980 פירסם את ספרו האוטוביוגרפי "עם בוא הזיכרון". יניב, במאי סרטים ותיק, פנה אליו כבר אז בהצעה לעשות סרט, אבל הוא סירב. "במשך 20 שנה, אחת לכמה שנים הייתי פונה אליו, וכל הזמן הוא ענה בשלילה", מספר יניב. "פתאום, כשמלאו לו 70, הוא החליט שיש על מה לדבר. אבל גם אז הוא היה מלא הסתייגויות".

פרידלנדר נולד ב-1932 בפראג למשפחה יהודית מתבוללת. עם כיבוש צ'כיה על ידי הנאצים ב-1939 ניסו הוריו לברוח אבל לא הצליחו. כשהיה בן שמונה הם הצליחו להיכנס לצרפת. לפני שנשלחו למחנות השמדה הם מסרו אותו למנזר של נזירות קתוליות, וכך ניצל.

פרידלנדר גדל במנזר בזהות נוצרית. כשהיה בן 15, זמן קצר לפני טקס משיחתו לכומר, הוא נשלח לשיחת חיזוק עם בישוף בכיר בעיר אחרת, שם הובהר לו מה המשמעות של להיות כומר שמוצאו ממשפחה יהודית. פרידלנדר ידע על עברו כיהודי, אבל לא ידע דבר מעבר לכך.

"בעקבות השיחה הוא החליט לחזור ליהדות", אומר יניב. "הוא יצר קשר עם הסוכנות היהודית, זו העבירה אותו לפאריס, ובמשך שנה חי עם משפחה אומנת יהודית דתית ולמד בתיכון. ב-48', כשפרצה מלחמת העצמאות, הוא רצה להילחם. בתנועת 'הבונים' אמרו שהוא צעיר מדי, אז הוא הלך לבית"ר ואמר שהוא בן 17, וכך העלו אותו על 'אלטלנה' והוא הגיע לארץ".

פרידלנדר לימד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב וכיום הוא חי רוב הזמן בקליפורניה ומלמד היסטוריה באוניברסיטת קליפורניה. הוא נשוי לחגית ולהם שני בנים ובת וכמה נכדים.

ב-1979 היה מיוזמי הרבעון "זמנים" העוסק בהיסטוריה. ב-1983 קיבל את פרס ישראל. בשנות ה-80 היה חבר בתנועת שלום עכשיו. עם ספריו הידועים נמנים "גרמניה הנאצית והיהודים" ו"קיטש ומוות - על השתקפות הנאציזם".

כיצד נולד הרעיון לסרט? "ב-1980 נסענו, שני זוגות חברים, לטיול בעמק הלואר בצרפת", מספר יניב. "נהגתי במכונית, ובשלב מסוים ראינו בצד השני של הנהר אזור של מערות מלפני 800 שנה, שבהן גידלו פטריות וייבשו תפוחי עץ. המערות האלה נהפכו לאתרי תיירות. פתאום בין כל המערות ראינו כנסייה על מצוק, עם בגדים תלויים על חבל בחצר ועשן יוצא מהארובה - היה ברור שמישהו גר שם.

"עברנו את הגשר, ליד השער היה שלט שכתוב עליו 'פרטי', בעל המקום קיבל אותנו בנימוס והראה לנו את המקום. אשתו כל הזמן עמדה בפתח הבית, התבוננה בנו ושתקה. כשהבינה שאנחנו מישראל, היא ניגשה ושאלה אם אנחנו מכירים את שאול פרידלנדר. היא סיפרה שאמא שלו השאירה בשבילו אצל אמא שלה בזמן המלחמה ערימה של מפות וכלי מיטה שעליהם רקומים ראשי התיבות של שמו. היא שמרה את החבילה ורצתה להחזיר לו אותה. הבטחנו שניצור אתו קשר בארץ".

יניב יצר קשר עם פרידלנדר והציע לו לעשות סרט. "הוא טען שזה פרק סגור בחייו", מספר הבמאי. "רציתי לקחת אותו לכל המקומות שבהם היה. בפראג הוא גר מרחק חמש דקות מבית הקברות היהודי הגדול ומבית הכנסת הכי עתיק באירופה, אבל כילד הוא מעולם לא ביקר בהם, משום שגדל במשפחה חילונית.

"נסענו לפראג, מצאנו את הבית שבו גדל אבל לא היתה לו סקרנות לראות אותו מבפנים. נכנסנו אליו כמעט נגד רצונו. נסענו גם להמבורג, שם צילמנו את השיחות שלו עם ידיד שלו, ההיסטוריון הגרמני יאן פון רימטסמה, בנו של נאצי. הוא נחטף לפני כמה שנים בגרמניה ושוחרר אחרי חודש תמורת כופר של 25 מיליון דולר, שבני משפחתו שילמו לחוטפים".

אחר כך נסעו הזוג יניב והזוג פרידלנדר לצרפת, למנזר הישועי שבו גדל. "זה מנזר מאוד מחמיר וקיצוני שהשפיע על אישיותו", אומר יניב. "הוא איש מדהים אבל גם קשה ומסוגר. לא היה קל לעשות אתו סרט".

סרטו של יניב, "הילד הנחבא - זמן שאול", עדיין לא נרכש להקרנה על ידי ערוץ ישראלי. עד כה הוא הוקרן במוזיאון השואה בוואשינגטון, ארצות הברית.

שאול פרידלנדר. ממעט להיחשף