ביום קיץ אחד, בעודה נוסעת במהירות גבוהה בכבישי אצבע הגליל ומאזינה לאוסף של מירי מסיקה, אירעה לבלוגרית מיכלולה תקרית מטלטלת: חזיר בר ענקי שעט לתוך הכביש, כמה עשרות מטרים מהאוטו שלה. בבלוג שלה ב"קפה דה מרקר" היא מתארת בחיוניות את אותם רגעים: "הבחור לידי מתחיל לצרוח, ואני מעבירה את כולי ל-mode של הילוך אטי... עצירה מוחלטת במהירות הנוכחית היא בלתי אפשרית ותסתיים ברמיסת החזיר וכנראה גם ב'תאונה מצערת אירעה היום סמוך לקרית שמונה'", היא מסבירה. "אני מבצעת האטה חלקית, שוברת שמאלה, עוברת למסלול הנגדי תוך שאני מורידה הילוך, לוחצת על הגז בכל הכוח ומבצעת עקיפה של הממוטה. זהו, הוא מאחורי. הלב שלי דופק בטירוף".

הסיפור הזה לא היה מעורר סקרנות יוצאת דופן, והיה יכול להיחשב לעוד פוסט חינני מתוך עשרות אלפי טקסטים המתפרסמים ברשת הישראלית, אלמלא היה השם מיכלולה כינויה של השחקנית וכוכבת הילדים מיכל ינאי. זה כחצי שנה מפעילה ינאי בלוג אישי ב"קפה דה מרקר", שנקרא כצפוי על ידי אלפי גולשים (הפוסט האחרון רשם כ-14 אלף צפיות). "מה אפשר לכתוב שלא כתוב כבר ב'לאישה'?" תהתה ינאי באירוניה כשכתבה את הפרופיל שלה, אבל לאורך החודשים האחרונים היא הצליחה לשתף את קוראיה בחרדות, תחושות ולבטים שספק אם היו יכולים לבוא לידי ביטוי במדורי הרכילות או בתוכניות האירוח.

ייסורי הסלבריטאות

ינאי אינה האישיות המפורסמת היחידה בישראל שפתחה בלוג. אם עד לאחרונה עוד נתפש הבלוג כמדיום אלטרנטיווי במידה רבה, שפנה לאוכלוסיות אחרות מאלה של ערוצי הטלוויזיה, בחודשים האחרונים הוא זכה להכרה מצד כמה מבכירי הסלבריטאים בישראל. עם זאת, בדרך כלל מנסים הבלוגרים הסלבריטאים (או "סלבלוגרים", כמו שכינה אותם אחד ממשתמשי "קפה דה מרקר") לשחק תפקיד אחד מזה שמקצה להם התקשורת באופן שגרתי, לקיים שיח אינטימי יותר עם הקהל, ולפעמים גם להגיד את מה שאי אפשר לומר אצל גיא פינס או ליאור שליין.

כך למשל, אברי גלעד משתף את קוראי הבלוג שלו ב"קפה דה מרקר" בייסורי הסלבריטאות: "הפער בנפשו של הסלב הוא אדיר. איך מסביבו (הוא) נחשב לאי ירוק בים של אפרוריות, לסמל של משהו, איך שמים עליו את הפנטסיות הקולקטיוויות של נעורי נצח, מיניות בכל רגע ורגע, הומור נכון לפעולה על פי הקל שברמזים. ואיך מצד שני, מרגיש הולך ומתרחק מעצמו".

אולי משום כך החליט להקדיש את הבלוג לעיסוקו בתורות רוחניות. בפרופיל שלו גלעד מספר ש"בנוסף לכל הידוע, ידוע מדי", הוא עסוק בלימודי רוחניות בשיטת ימימה ("חשיבה הכרתית" - שיטת לימוד שהועברה על ידי המדריכה הרוחנית ימימה אביטל). "משום שאלה דברים שלא יכולים להיות מדוברים ברדיו ובטלוויזיה בעמקותם, חשבתי להביא לכאן איזו זווית אחרת של עיסוקי שבדרך כלל יותר חבויה", כותב גלעד, שלדבריו אינו מעוניין להתראיין בנוגע לבלוג. "כל מה שיפה בבלוג הוא שהוא בלתי מיוחצן ומדבר בעד עצמו", הוא אומר.

חדשות שנפלו בעריכה

גם רביב דרוקר, הפרשן הפוליטי של ערוץ 10, פתח לאחרונה בלוג בנענע, כנראה בעקבות השותפות בין שתי החברות. הבלוג של דרוקר אינו עוסק בעניינים אישיים, אלא בעיקר בהתרחשויות שמאחורי הקלעים בתחום הסיקור הרגיל שלו, שאינן באות לידי ביטוי בטלוויזיה. "אני מתכוון לספר לא מעט על מה שקורה אצלנו, לפחות עד שמישהו בערוץ 10 יעצור אותי", הוא כותב בבלוג. במסגרת זו, הוא מתאר למשל את יחסיו עם אברהם הירשזון, לפני ואחרי שפירסם את הידיעה על המעילה שביצע לכאורה שר האוצר לשעבר. "דווקא הייתי בקשרים טובים עם שר האוצר ואנשיו", הוא כותב, אלא שאחרי פרסום הפרשה "לשכת הירשזון הלכה והסתגרה בבונקר שלה... בהירשזון נתקלתי פעמיים בכנסת. במקרה. בפעם הראשונה שהוא פגש בי הוא החוויר כאילו פגש ברוח רפאים. בפעם השנייה התעשת ושאל בחביבות לשלומי".

לשם מה זקוק דרוקר, המופיע בתוכניות החדשות מדי יום, לבטא את עצמו גם בבלוג? "מעבר לדחף שאופייני לכל עיתונאי, לספק את הצורך הבלתי נגמר שלי באהבה ובחום, יש בבלוג הזה גם אידיאולוגיה", הוא מסביר. "אני שונא את זה שהתקשורת לא מספרת איך היא בעצמה עובדת. אנחנו רוצים מכל פוליטיקאי עדכון ברמה של יומן חקירות לגבי כל החלטה שהוא קיבל, אבל לגבי השיקולים שלנו, והצורה שאנחנו פועלים, אנחנו לא מוכנים להסביר כלום".

בנוסף, הבלוג מספק לו חופש "להתפרע", כהגדרתו. "באופן עקרוני, הייתי יכול להגיד בטלוויזיה כל מה שאני אומר כאן, אבל לונדון וקירשנבאום לא ממש מתעניינים בתחושות שלי לגבי הירשזון ויועץ התקשורת שלו. וגם אם כן מתעניינים, נותנים לזה 40 שניות. בבלוג, לעומת זאת, אני יכול לכתוב אלף מלה".

בעקבות דרוקר, השיק גם צ'יקו מנשה, הכתב המדיני של ערוץ 10, בלוג מקביל ב"נענע 10". גם הבלוג של מנשה מבטיח להביא "משהו שיסביר אולי את הרקע לדברים שקורים כאן" ו"ידיעות שלא הצליחו להגיע אל המסך". בחלק ניכר מהמקרים, קל להבין למה הידיעות האלה לא שודרו - מדובר לרוב במידע רכילותי במקצת ותפל למדי. כך, למשל, בדיווח הנרחב על נסיעתו של ראש הממשלה לאירופה, שבו מתלונן מנשה: "בעוד ראש הממשלה ופמלייתו מתרווחים בכיסאות המחלקה הראשונה, נדחקים הכתבים המדיניים במחלקת התיירים. בדרך כלל ראש הממשלה מגיע לקבל את פנינו בתוך המטוס, מעביר בדיחה או שתיים (בדרך כלל על חשבוננו), מקניט את הכתבים". במקום אחר הוא מרגיע את הקוראים: "לסיום צריך להודות שתמיד אנחנו מצליחים למצוא קצת זמן לטייל בשאנז אליזה, או בסוהו הלונדוני".

מדליה קטנה על האומץ

עורך הדין אביגדור פלדמן, מבכירי הסניגורים הפליליים בארץ, החל לפרסם בחודש שעבר בלוג באתר "רשימות" ששמו "שירה מקומית". מלבד שירים ותרגומי שירה, פלדמן פירסם בבלוג כמה טקסטים ספרותיים-למחצה, העוסקים במערכת המשפט. "מאז שעמדתי על דעתי כעורך דין אני מחלק את השופטים לצוחקים ושאינם צוחקים. הצחוק יפה לשיפוט, הצחוק מטהר את תעלות הנפש, זוסמן היה שופט צוחק, חיים כהן היה מתגלגל מצחוק, מישה חשין היה גועה מצחוק, זו הירושה הנוראה של הנשיא אהרן ברק, שבעצמו היה שופט צוחק, שכלא את הצחוק בכלוב הצלעות ורק החזה העולה ויורד העיד על הצחוק המשחרר חסימות אנאליות. הוא בחר בקפדנות שופטים לא צוחקים, נזירי המלה, שופטים מומחים, שהמאכלת שלהם חרישית".

"אני מפרסם בבלוג דברים יותר אקראיים, יותר חולפים, וגם פחות מחייבים ויותר ביקורתיים - למשל שירים שכתבתי ולא פירסמתי", מסביר פלדמן. "ההנחה היא שהבלוג הוא ספירה אחרת מהספירה שבה אני מופיע בדרך כלל, יותר משוחררת ופחות מחייבת".

להבדיל מבלוגים אנונימיים, המוכרים רק מפעילותם ברשת, הבלוגרים הסלבריטאים יודעים שהתבטאויותיהם בבלוג עשויות למשוך תשומת לב רבה, ולכן הם נאלצים להיזהר יותר. השחקנית חלי גולדנברג, שהחלה לכתוב בלוג ב"רשימות" לפני כשנה, מגדירה את עצמה כחלוצת הבלוגרים המפורסמים. "אני חושבת שהייתי הבנאדם הידוע הראשון שפתח בלוג אישי, אני נותנת לעצמי מדליה קטנה על האומץ", היא אומרת. "במשך חודשים מאוד התלבטתי, כי ידעתי שהבלוג ימשוך הרבה תשומת לב בגללי, ולא בגללו. אני מחשיבה את עצמי לבנאדם מאוד פרטי, לכן אני מציבה קו מאוד ברור בין האישי לבין הפרטי. בבלוג אישי, אתה מחויב לדעתי להשתמש בחומרים אישיים, כי זה מי שאתה. אבל מבחינתי יש איסור להשתמש בדברים פרטיים. לפעמים אני נעצרת ובודקת אם לא נגעתי במשהו שפוגע בפרטיות שלי - כי אין כאן חוקים, רק הרגשה".

היומן של אלתרמן, הדף של אדף

מלבד הבלוגים שהוזכרו בכתבה, נפתחו ב"קפה דה מרקר" ובאתר "רשימות" עוד כמה בלוגים על ידי דמויות מוכרות, יותר או פחות. ב"קפה דה מרקר" יש בלוגים לזמר אריק סיני, לשחקן שרון אלכסנדר, לסופר דודו בוסי, למגישת החדשות קרן נויבך וליו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג.

ב"רשימות" יש בלוג לשחקן עידן אלתרמן, ולסופרים שמעון אדף, דרור בורשטיין ומשה סקאל, בין השאר.

מיכל ינאי. דיווחי תנועה, חרדות ולבטים


אברי גלעד. במעמקי שיטת ימימה