רעות עומדת על פיגום הנושא שלט חוצות גדול, ועליו מודעת פרסומת למכנסי ג'ינס אופנתיים. היא מניפה את מכל הספריי שבידה ומרססת. לפני המלה "קסטרו" היא מרססת באותיות אדומות את השם פידל. כשניידת עובדת בסמוך, ארז, שממתין לה למרגלות השלט, קורא לה להסתתר. היא נשכבת, והוא מתחיל לשרוק את מנגינת האינטרנציונל. כדי לרדת מהפיגום, היא עוצמת את עיניה, ומניחה לגופה ליפול מטה. היא יודעת שארז, שממתין למטה, יקלוט אותה בזרועותיו.

ארז ורעות הם חברים בקומונה תל-אביבית, שרוצים להחזיר ל-1 במאי את צביונו הסוציאליסטי. גיבורי הסרט "אדומים", שיוקרן הערב בסינמטק תל אביב ובשבועות הקרובים בסינמטקים ברחבי הארץ, רוצים לצבוע את תל אביב באדום כדי להזכיר לתושבי העיר את הערכים החברתיים של חג הפועלים. בדרך לארוחת הערב הם פוגשים באדוה, כלה שנקלעה למשבר וברחה מהחופה, ומציעים לה להצטרף אליהם. כך זוכה הכלה הנמלטת להכיר את המשפחה האלטרנטיווית שלהם, את הקומונה - צורת חיים הזרה לישראלים רבים.

במאי הסרט, עמיר מנור, בן 27, סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ותחקירן בתוכנית הטלוויזיה "עובדה", היה בעצמו, במשך שנים, חבר בקומונה דומה לזו המתוארת בסרט. בכיתה ה' הוא הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד, ולפני השירות הצבאי יצא עם חבריו לתנועה לשנת שירות, שבה תירגלו חיים שיתופיים. לאחר השחרור, הם הקימו קומונה בחיפה, שבה גרו יחד 11 צעירים בדירה אחת. הם עסקו בפעילות חינוכית בקהילה ("היינו מתנדבים בכל מיני מועדוניות של עולים חדשים וכדומה", הוא אומר) ויצרו לעצמם משפחה אלטרנטיווית מורחבת שיתופית ושוויונית ("שמבוססת על עקרונות של כלכלה משותפת, הבחנה בין צרכים אמיתיים לצרכים כוזבים, דיאלוג משותף, אחריות חברתית - דברים שנשמעים גדולים, אבל כשחיים אותם ביום-יום הם נהפכים לחלק מהחיים").

מנור מוסיף כי "אחד הדברים הכי מרתקים בעיני שקורים היום בישראל זה הקומונות, שבהן חיים פעילים חברתיים שמתעסקים בחינוך ולא במתן סעד, שפועלים לשינוי ולריענון עמוק, מלמטה, של החברה. לצד ההידרדרות הקפיטליסטית שמסביב, הארגונים האלה הם בעיני כמו רחם בלב של מפלצת. הם רוצים ליצור שינוי, רוצים לקיים מערכות יחסים שאינן מבוססות על כסף, ויוצאים למשימות חינוכיות מתוך תחושה אמיתית של שליחות חברתית. האנשים האלה לא מקבלים משכורת על הפעילות החינוכית שלהם, והסרט הוא ניסיון שלי לתאר את הדבר הזה, לתת לו קול - ובו-בזמן גם לעסוק בבעיות שלו".

על אף הבוסריות הניכרת ב"אדומים", ולמרות התקציב הזעום ותנאי ההפקה הקשים שאותותיהם אף הם ניכרים בו, זכה הסרט בפסטיבל ירושלים האחרון בפרס הדרמה הטובה ביותר. למרות בעיותיה, היצירה הזאת מעניינת בזכות ההצצה שהיא מאפשרת לאורח חיים המבוסס על אידיאלים של שוויון ואחווה. ומה שמעניין אפילו יותר, הוא הניסיון להציג גם את הקשיים והמכשולים שמערימה צורת החיים הזאת לפני מי שבוחרים בה - ניסיון של מי שחווה את אלה על בשרו.

רעות מאוהבת בארז, אך הוא עסוק כל כך במרקס, בסוציאליזם ובאידיאולוגיה, עד שאלה מוחקים אצלו כל שריד של רגישות וקשב. "אחת הבעיות המרכזיות שעולות בחיים בקומונה היא ההתנגשות בין האנשים לרעיונות. לפעמים אתה מתמסר כולך לרעיונות, עד שבשלב מסוים אתה שוכח שהאידיאולוגיה צריכה לשרת בני אדם, ולא לשלוט בהם", אומר מנור. "לעתים, בגלל האינרציה והעומס ותחושת השליחות הכבדה הרובצת על הכתפיים, קורה ששוכחים את האנשים בדרך למטרה".

התסריט נכתב במסגרת תרגיל שהטילו על מנור באוניברסיטה. "כתבתי אותו בלילה אחד. עשיתי כמה ניסיונות, אבל כל פעם הוא יצא לי ארוך מדי. הוא היה באורך של 17 עמודים, ואחרי שלא הצלחתי לקצר אמרתי לעצמי שזה לא סוף העולם, יהיה סרט של 17 דקות". ואולם, התוצאה הסופית נמשכת 40 דקות. "זה היה חוסר הניסיון שלי. לא היה לי מושג איך להעריך כמה זמן ייצא הסרט. חשבתי בהתחלה שנצא ליומיים של צילומים. גייסתי שחקנים, עבדנו חודש בלוח זמנים פסיכי. יצאתי להפקה הזאת עם 2,000 שקל. בסופו של דבר הארכנו את הצילומים לארבעה ימים, ותוך כדי הצילומים נאלצנו לוותר על שוטים, כי לא הספקנו". מובן שכל אנשי הצוות והשחקנים עבדו בהתנדבות.

ואולם, למרות הביקורת שהוא מותח על החיים בקומונה, ואף שעזב את החיים האלה לפני שלוש שנים, מנור עדיין מדבר על צורת החיים הזאת בחיבה ובהערכה. "אין מקום אחר שבו אנשים מקבלים על עצמם כל כך הרבה מחויבויות בכל כך הרבה אהבה", הוא מבהיר. "יש בצורת החיים הזאת הרבה תקווה, וזה משהו שקשה למצוא היום. האנשים האלה פועלים בהתנדבות, מתוך מחויבות לעתיד, ראייה חברתית ותחושה של שליחות. במדינה שבה כל יומיים צץ פוליטיקאי מושחת אחר, נדיר שאנשים עושים משהו למען אחרים, בלי כל אינטרס כלכלי או פוליטי. האידיאולוגיה שלהם היא לא ימנית או שמאלית, אלא אידיאולוגיה של להיות בני אדם".

עמיר מנור: "לפעמים אתה מתמסר כולך לרעיונות, עד שבשלב מסוים אתה שוכח שהאידיאולוגיה צריכה לשרת בני אדם, ולא לשלוט בהם"


איתי שור ב"אדומים". רעות מאוהבת בארז אך ארז עסוק במרקס