אוהדיו רואים בו לוחם בלתי נלאה נגד השחיתות הפוליטית באיטליה, המקטרגים עליו טוענים שאינו אלא בדרן פופוליסטי גס רוח. אבל כולם מודים שבפה גרילו, קומיקאי בן 59, הוא היום תופעה פוליטית שכבר אי אפשר להתעלם ממנה. ואת הפוליטיקאים זה לא ממש מצחיק; בעיקר לא את שר המשפטים, קלמנטה מסטלה, שהודיע באחרונה על כוונתו להגיש נגד גרילו תביעת דיבה.

זה קרוב ל-20 שנה שגרילו, קומיקאי, סאטיריקן ושחקן, משתלח בפוליטיקה ובפוליטיקאים במדינה, תחילה מעל בימות הבידור ואחר כך באמצעות בלוג יומי, שנהפך לאחד הפופולריים במדינה ומושך אליו יותר מ-160 אלף כניסות ביום. "האינטרנט היא הדמוקרטיה האמיתית", הוא אומר בסיפוק.

וברשת הוא יורה לכל הכיוונים: את ראש ממשלת השמאל הנוכחית, רומנו פרודי, הוא מכנה "ואליום", את קודמו מהימין, סילוויו ברלוסקוני, "פסיכו-ננס", את שר המשפטים הוא מאשים בחבלה בעבודת הפרקליטות, ואת התקשורת בכך שהיא "כלב השמירה של השררה"; הימין הוא בעיניו "עדה של עבריינים", השמאל "גרוע יותר מהימין", האינטלקטואלים הם אנשים ש"לבם בשמאל וארנקם בימין", התאגידים "גנבים ובני ז..." והמפלגות הפוליטיות - "סרטן בגוף הדמוקרטיה".

אבל בבלוג, המתפרסם באנגלית ובאיטלקית, הבדרן לא רק משתלח, הוא גם מטיף ל"דמוקרטיה ישירה" וקורא לפירוק המסגרות המפלגתיות והחלפתן ב"רשימות אזרחיות", להגבלת כהונת המחוקקים לשתי קדנציות וכן לסילוקם מהפרלמנט של 24 מחוקקים שהורשעו בפלילים, שאת שמותיהם הוא מפרסם.

"תופעת גרילו" הגיעה לשיאה בספטמבר האחרון, לאחר שהקומיקאי בעל הגוף הצליח לכנס רבבות אזרחים ממורמרים לעצרת "V-DAY" ("Vaffanculo Day", שאפשר לתרגמו ל"יום לך תזדיין") ולהחתים 300 אלף איטלקים על עצומה הקוראת "לנקות את הפרלמנט". ממדי ההצלחה הדהימו את המערכת הפוליטית, משמאל ומימין. "כאשר הפוליטיקה מותירה ריק, טבעי שמישהו ימלא אותו", אמר בתגובה יו"ר הפרלמנט, פאוסטו ברטינוטי. ואילו מנהיג הברית הלאומית הימנית, ג'אנפרנקו פיני, התריע מפני "הנחשול של גרילו העלול לשטוף אותנו".

מבקריו של גרילו טוענים שהוא פופוליסט ופרובוקטור שאינו חי על פי אמות המידה שהוא מטיף להן. עם זאת, הם מודים שהוא משקף מצוקה פוליטית אמיתית. "אבל את בעיותיה של איטליה לא פותרים ב'לך תזדיין'", אמר נשיא התאחדות התעשיינים, לוקה די מונטדזמולו, על התופעה.

מאז העצרת נהפך הבדרן-בלוגר לגיבור תרבות פופולרי. סקר שנעשה בעקבותיה מלמד כי 34% מהאיטלקים היו רוצים לראותו בראשות הממשלה. גרילו אמנם טוען שאין לו כל שאיפות פוליטיות, אבל אין ספק שהצלחתו היא נקמה מתוקה בשביל אמן שהורחק במשך שנים ממרקעי הטלווזיה הממלכתית, לאחר שרמז בשידור חי שראש הממשלה אז, בטינו קראקסי, והמפלגה הסוציאליסטית השלטת הם מושחתים.

תופעת גרילו מעוררת עניין גם מחוץ לגבולות איטליה. בצרפת השווה אותו העיתון "ליברסיון" למייקל מור האמריקאי, בשווייץ כתב העיתון "לה טן" שהוא "מרעיד את הפוליטיקאים", ובארצות הברית כלל אותו השבועון "טיים" ברשימת "37 הגיבורים האירופים" לשנת 2005.

גם באיחוד האירופי החלו להיות מודעים לממדי השפעתו של הבדרן, ולפני כשבועיים הזמינו אותו להופיע לפני ועדת התקציבים שלהם בשטרסבורג. "באתי כדי להתחנן לפני האיחוד האירופי לא להעביר עוד כסף לאיטליה. הכסף המגיע מאירופה מזין את הגרורות הטורפות את המדינה שלנו", אמר. עדיף, לדבריו, שאיטליה תפסיק להעביר מסים לאיחוד האירופי ובמקביל גם תחדל לקבל ממנו הקצבות: "הלבנת הכסף שלנו דרך בריסל לא תורמת לנו. היא רק תורמת לדישון המאפיה ולהגדלת הפשיעה במדינה שלנו".

עתה, לקראת תביעת הדיבה ששר המשפטים מסטלה מתכוון להגיש נגדו, ייאלץ גרילו להפנות חלק מזמנו גם למאבק המשפטי המצפה לו. השר זועם על שהבדרן האשים אותו בחבלה בעבודת הפרקליטות אחרי שהפקיע מידי שופט חוקר את הטיפול בפרשת שחיתות פוליטית, שבה מסטלה עצמו וראש הממשלה פרודי מעורבים לכאורה. "פעם, ב-1992, עם פאלקונה ובורסלינו, הם השתמשו בטי-אן-טי", כתב גרילו בהתייחסו לרצח שני השופטים בידי המאפיה. "עכשיו שר המשפטים מתערב ישירות".

בפה גרילו נואם ב"DAY-V". החתים 300 אלף איטלקים על עצומה "לנקות את הפרלמנט"