10:42
המחזאית והתסריטאית ענת גוב מתה היום (ראשון) אחר הצהריים, לאחר התמודדות ממושכת עם מחלת הסרטן. גוב, בת 59, מתה בביתה כשהיא מוקפת בבני משפחתה. היא הותירה אחריה את בעלה גידי גוב, שלושת ילדיה, ושתי נכדותיה. הלוויה תתקיים מחר בשעה 13.00 בבית העלמין מנוחה נכונה, בכפר סבא.
גוב ידעה שהיא הולכת לקראת מותה ותכננה את הלוויה שלה. היא ביקשה שהלוויה לא תצא מתיאטרון הקאמרי, בו עבדה, ואף קבעה מה תהיה המוזיקה שתנוגן בלוויה. בשבועות האחרונים היא לא יצאה מפתח ביתה והיתה מוקפת כל הזמן בבני משפחתה.
גוב נולדה בטבריה ב-1953, היא בוגרת תיכון תלמה ילין, שירתה בלהקת הנח"ל, שם פגשה את אהוב ליבה גידי גוב, ולמדה שנה אחת במגמת תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. כתסריטאית היא כתבה לטלוויזיה את הטקסטים ל"זהו זה" בשנים 1991-1991, את הסדרה הקומית "כן,מה?", "לילה גוב", וסדרת הדרמה "חברות הכי טובות". המחזה האחרון שלה, "סוף טוב", עסק באשה שחלתה בסרטן וסירבה לקבל את הטיפול הכימותרפי במחלה. בשנת 2012 זכתה גוב בפרס רוזנבלום לאמנים מצטיינים.
ענת גוב.
צילום: אלון רון
בראיון שנערך איתה ב"הארץ" על המחזה "סוף טוב" אמרה גוב: "הרצון שלי הוא בעיקר לדבר על הנושא, להגיד את המלה סרטן מבלי לפחד. מאוד מפריע לי שבעיתונים, למשל, כותבים 'מחלה קשה' ולא כותבים 'מחלת הסרטן' בעוד שעל מחלות אחרות, קשות אף יותר, קוראים לילד בשמו. אני מקווה שאנשים יצאו מההצגה עם פחות פחד מסרטן וממוות בכלל. עולות ממנו שאלות של מה זה חיים, ועד כמה אתה מוכן לחיות בכל מחיר".
גוב כתבה את המחזמר על התמודדותה עם מחלת הסרטן. המחזמר, בבימויה של עדנה מזי"א ובהלחנת שלומי שבן, עלה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב.
גוב הגדירה אותו כ"פנטזיה מוזיקלית-קומית על הנושא שלא מדברים עליו", הוא התרחש בבית חולים וסיפר על שחקנית תיאטרון, טליה רוט שמה (ענת וקסמן), שמגיעה למחלקה האונקולוגית לתחילת טיפול. שם היא פוגשת חולות ותיקות (רבקה גור, שירי גולן ונעמה שטרית) דרכן היא מבינה מה מצפה לה, ומחליטה לבחור במסלול אחר מהן, כלומר היא מסרבת לטיפול.
בעיניה, זה היה "סוף טוב" למחזה, משום שהשחקנית מנצחת את המערכת. זה לא עניין פשוט כלל, הסבירה גוב, "כי הדבר מערער את כל המערכת סביבה. חולה סרטן חותם על הסכמה לטיפול מציל חיים והפסקתו היא הפסקת טיפול מציל חיים. למעשה מהלך המחזה הוא המאבק להפסקת הטיפול".
"הדרך היחידה לכתוב על סרטן היא רק דרך הומור", אמרה גוב ששמה בפי הגיבורה שלה שורות כמו: "אני מבינה שאפשר לחיות עם סרטן, אבל אם הייתי רוצה לחיות עם טפיל מרושע וערמומי ששואב את כל האנרגיות שלי הייתי נשארת נשואה לבעלי. "ההומור", הוסיפה גוב, "הוא התרופה הטובה ביותר שיש, יותר מכל התרופות המדעיות, והיא בחינם".
עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, אמר: "ב-17 השנים האחרונות שמחזותיה של ענת הועלו בקאמרי הערצתי את כתיבתה כמחזאית וגם אותה כאישה נדירה, נדיבה, מקשיבה, וחכמה. חבל. היא הלכה לעולמה צעירה מכול בחינה שהיא, גם מהבחינה האמנותית. כואב הלב על האישה ועל המחזאית שבשיא פריחתה האמנותית קולה נדם. היא משאירה חלל בלב וחלל על הבמה".
הוספת תגובה
-
- 6minus
- 68plus
-
- 7minus
- 53plus
-
- 7minus
- 3plus
-
- 0minus
- 1plus
-
- 0minus
- 0plus
-
- 0minus
- 0plus
-
- 3minus
- 17plus
-
- 0minus
- 4plus
-
- 0minus
- 3plus
-
- 0minus
- 3plus
-
- 0minus
- 2plus
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
