טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסאבטקסט האפל של סיינפלד

האמירה שהחיים חסרי משמעות מזוקקת ומלוטשת במופע של ג'רי סיינפלד כפי שמעולם לא היתה בסדרת הטלוויזיה שלו. אתמול בתל אביב הטיח באנשים קדרות בלתי נסבלת והם חייכו ואמרו תודה

תגובות
ג'רי סיינפלד בתל אביב, אתמול
מוטי מילרוד

במיטבו, ההומור של ג'רי סיינפלד הוא אמירה קיומית מדכדכת ועמוקה. יש בו יסוד אפל ומרושע. סיינפלד הוא גאון בהסוואת ההיבטים הלא נעימים האלה בהומור שלו. לקהל נדמה שהוא צוחק מבדיחות מבריקות על כלום, כמאמר הקלישאה החבוטה על ההומור הסיינפלדי, שגדוש באבחנות מבריקות על מצבים יום־יומיים. אבל ההומור של סיינפלד מעולם לא היה על כלום. הוא תמיד היה הומור שאמר שהחיים הם כלום, תוך התחזות להומור על כלום. יש הבדל גדול בין הומור על כלום להומור שאומר שהחיים הם כלום. האמירה הקיומית המטרידה שהחיים הם כלום, שהם חסרי משמעות, מזוקקת ומלוטשת בחצי הראשון של המופע של סיינפלד כפי שמעולם לא היתה בסדרת הטלוויזיה.

בחצי הראשון של המופע - עד שהוא מתחיל לדבר על חיי הנישואים, טלפונים סלולריים ותאים בשירותים ציבוריים, ונכנס למוד קליל שאופייני יותר לסדרה – סיינפלד במצב רוח שחור. וגאונותו היא ביכולתו להצחיק את הקהל בזמן שהוא תוקף אותו ומטיח בו שבואו למופע וישיבתו מולו כקהל הם פעולה ריקנית לחלוטין שנועדה להעביר זמן ולהוות הדמיה של חיים, שבעצם לעולם אינם מתרחשים. את החידלון הקיומי המוחלט מחיל סיינפלד גם על עצמו. פסגת שאיפתו של האדם היא אכילה במסעדה נהדרת, שהיא בעצם גרועה. הוא מוכיח שאין שום הבדל בין משהו "נהדר" למשהו "גרוע", עוד עדות שהכל חסר משמעות. הוא מלעיג במימיקה מרושעת את האופן שבו אנשים חושבים ומדברים. הוא גורם לאנשים שמדברים אתו להישמע כמו דבילים. הוא מוכיח שרוב מה שהם אומרים הוא חסר משמעות. אט אט, בזמן שצוחקים, מחלחלת התחושה המעיקה (והנהדרת, כמובן) שהוא מספר בדיחות אבל הוא לא צוחק: חפשו משהו יפה בתמונת החיים שמציג סיינפלד בחצי הראשון של המופע, ולא תמצאו.

סיינפלד בתל אביב, אתמול
מוטי מילרוד

החיים לפי סיינפלד הם ארוכים מדי, משעממים, ריקניים וחסרי משמעות. אנשים מקדישים את רוב מרצם למחשבות על אוכל וסקס. והאינטרנט מוכיח שרוב הזמן בעבודה הם לא עושים כלום. הם מכונות מגוחכות. קמים, יושבים, באים, הולכים. והם מולידים ילדים שנועדו להחליף אותם בביצוע הפעולות הללו. זהו, פחות או יותר.

הוא לא אומר פאק. אפילו לא פעם אחת. אפשר להסיק מזה שהוא לא לואי סי.קיי, וזה נכון, אבל אפשר גם להסיק מזה משהו הרבה יותר עמוק לגביו: סיינפלד – וזה היה נכון גם בסדרה, וביתר שאת על הבמה – הוא אמן של סאבטקסט. והוא מינימליסט. כמו שבסדרה לא הזכיר במפורש את המלה "אוננות" (או בדידות) בפרק שנסב כל כולו על אוננות (או בדידות), כך במופע הוא לא מזכיר במפורש את הנושא שלו: חוסר המשמעות של החיים, גם כשאתה הכי עשיר ומצליח ויכול לעשות כל דבר שבא לך בעולם. אבל זה המסר. המסר של סיינפלד תמיד מובע במשתמע, ברמיזה. והמסר הזה היה חד כתער, חותך ומכאיב קצת, בעבור מי שמוכן להקשיב.

סיינפלד בתל אביב, אתמול
מוטי מילרוד

כי אין ספק שאפשר לבוא למופע של סיינפלד וגם לא להקשיב. לשמוע רק את הבדיחות, בלי הסאבטקסט, ולצאת בתחושה שהוא גאון וכל זה אבל כבר מיושן ולא חדשן. אני לא מסכים. הוא אכן גאון וכל זה, ובמיטבו הוא לא פחות עמוק מטולסטוי או מוודי אלן. והוא כן חדשן, כי בחצי שעה הוא אומר לקהל שכל מה שהם חשבו ששווה משהו בחיים וששווה להתאמץ בשבילו לא שווה כלום, וזה כולל אותו עצמו, אבל הוא אומר את זה באופן כה מעודן עד שהרוב מפספסים את זה לגמרי. זו אמנות נדירה במורכבותה: הוא מטיח באנשים קדרות חסרת פשרות ובלתי נסבלת והם מחייכים ואומרים תודה.

ג'רי סיינפלד. היכל מנורה מבטחים בתל אביב, 19.12



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות