טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבימאית מייסלון חמוד: "תנועת החרם חיונית נגד הכיבוש"

באוניברסיטת ת"א התקיים היום כינוס שעסק בחופש הביטוי באמנות ובאקדמיה. אסנת טרבלסי, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטרים: עמיתיי סירבו לתמוך באל־מידאן בטענה שחופש הביטוי אינו עניין פוליטי

תגובות
מייסלון חמוד (מימין) לצדו של מוחמד בכרי, בכינוס היום באוניבסריטת תל אביב
מוטי מילרוד

יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטרים אסנת טרבלסי סיפרה היום (שני), בכינוס באוניברסיטת תל אביב שעסק בחופש הביטוי באמנות ובאקדמיה, כי כשביקשה לשלב בהודעת התמיכה של הפורום במאבק יוצרי התיאטרון נגד פסטיבל עכו גם תמיכה בתיאטרון אל־מידאן נתקלה בסירוב מצד עמיתיה, בטענה שחופש הביטוי אינו עניין פוליטי.

"כיו"ר פורום היוצרים אני חלק מרשת הארגונים שמייצגים את היוצרים", אמרה טרבלסי בפאנל שעסק באיומים ובהתנכלויות לחופש הביטוי בישראל, "כשעלה עניין פסטיבל עכו הצעתי שיזכירו גם את אל־מידאן. התשובה שקיבלתי היתה 'אנחנו מדברים על חופש הביטוי. זה לא פוליטי ולא עניין של ימין ושמאל. זה עניין של חופש הביטוי'". טרבלסי הדגישה כי "כל המושגים מתעוותים וההשתקה היא לא רק מצד מירי רגב אלא גם אצלנו —– גם בתיאטרון, גם בקולנוע וגם בארגוני היוצרים שנאבקים על זכויות היוצרים. חופש הביטוי של אל־מידאן — מבחינתם — הוא פוליטי אבל חופש הביטוי של עינת ויצמן הוא חופש ביטוי".

עאמר חליחל, מנהלו האמנותי של אל־מידאן, שתמיכת משרד התרבות בו מוקפאת יותר משנה, סיפר כי כבר לפני כעשור חשו אנשי אל־מידאן שלעולם לא יהיה להם חופש ביטוי מלא. "ידענו שיש תקרה שאיננו יכולים לעבור, שיבוא יום וירדפו אותנו", אמר חליחל, "שיחקנו את המשחק הזה כמה שנים, שאנחנו מקבלים תקציבי מדינה, קוראים לעצמנו אמנים פלסטינים ויכולים להתבטא ולעשות את האמנות הנכונה לנו וידענו שיבוא יום — והוא הגיע לפני שנתיים. לא השלינו את עצמנו שאנו חיים את החיים הדמוקרטיים שאתם השליתם עצמכם שאתם חיים אותם. זו מכת ההתחלה שמופנית כלפיכם ויום יבוא שבו אתם תתחילו לסבול ממה שאנחנו סבלנו ועדיין סובלים. זה הגיע די מהר, אז מצבכם רע ממצבנו. אתם מאבדים את הדמוקרטיה שלכם, שמעולם לא הרגשתי חלק ממנה. זו הבעיה הכי גדולה שלכם היום. לא הרגשתי שאני חלק מזה ושאני מאבד משהו". חליחל התייחס לדבריה של השרה מירי רגב ולפיהם בפסטיבל עכו אין מקום לנראטיב הפלסטיני. "אם רגב מפחדת להתחבר לשורשיה הערביים – כי היא יודעת שהיא חלק מזה — כי דרוויש קרוב אליה מביאליק והיא יודעת את זה — אני מבין שהיא משתיקה את הנראטיב הזה מבפנים, כדי שלא יתעורר לה משהו מבפנים שלפיו היא חלק מהתרבות הזאת".

דברים דומים השמיעה גם במאית הקולנוע קרן ידעיה. "אני רואה את מה שקורה עכשיו כתלישת המסכה מהאמת שלפיה מעולם לא היתה פה דמוקרטיה, גם לא חופש הביטוי, כל עוד אנו שולטים בעם אחר. במקרה הטוב היתה דמוקרטיה ליהודים", אמרה ידעיה, "המלחמה הפנימית שלי היא לא להתרגל לפריבילגיות שקיבלתי מעצם המוצא שלי — יהודי, אשכנזי — או למה שהשגתי בזכותם. לא להתרגל לפריבילגיה אלא להשתמש בה כדי לדבר בשם אלה שפיהם חסום באמת ולא יכולים לשבת אתנו פה באוניברסיטה כי הם עכשיו במאסר, או אקדמאים שחילקו חומר הקורא להתנגדות לא אלימה. אסור להתבלבל: אנו פה בשבילם ולא בשבילנו. אנחנו מסודרים". עוד אמרה ידעיה: "אמנות צריכה להיות יותר חתרנית מהשלטון ודווקא ברגעים אלה היא חשובה: הנה, הסרט הכי מעניין השנה הוא של מייסלון חמוד. אל לנו להתבכיין. עד שנעשה את הסרט הבא אולי כבר נהיה אחרי המלחמה הבאה. ההחרפה המסוימת במצב צריכה להדאיג לא כי יהיו פה פחות סרטים שמאלניים אלא כי היא הסדק במראת השקר שבה אנו חיים".

אסנת טרבלסי, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטרים, בכנס היום
מוטי מילרוד מוטי מילרוד

הבמאית אופירה הניג מתחה ביקורת על התעלמות התיאטרון הממסדי ממצבו של אל־מידאן. "אין דרך שתסביר מדוע לא הוחשכו אולמות התיאטרון ביום שבו נסגר תיאטרון אל־מידאן?", אמרה הניג, "אני שואלת את כל מנהלי התיאטראות: איפה הייתם? אין שום דרך שתסביר את העבודה שכמעט לא נותרו שחקנים ערבים על הבמה המרכזית. זה תהליך פופוליסטי שסופו בצנזורה. אין שום שפה שתצדיק את הצנזורה בממסד התיאטרוני הפסאודו־ליברלי".

בפאנל דיבר גם דניס משקביץ', אוצר מגלריה "ברבור" שעיריית ירושלים מבקשת לסגור משום שאירחה אירוע של ארגון "שוברים שתיקה". "בעייתי לעשות תרבות בירושלים כי רוב הפעילות מכוונת למטרה פוליטית מסוימת על ידי העירייה או הממשלה והיא ייהוד העיר", אמר משקביץ', "בירושלים יש בעיה מבחינת הממשלה: יש יותר מדי ערבים וחרדים וצריך להשאיר כמה שיותר צעירים חילונים בעיר ולהנהיג תרבות חילונית עכשווית. לכן העירייה תומכת בתרבות בעיר. התברר שפה היא שמה גבול כדי לא לתת קול ל'שוברים שתיקה'. זה מאיים עליהם עד כדי כך שהם מוכנים לסגור מוסד תרבותי מהוותיקים והחשובים בעיר רק כדי למנוע את הקול הזה".

ראשת מינהל התרבות, גלית והבה־שאשו, היתה אמורה להשתתף בכנס, אבל ביטלה את השתתפותה בשבוע שעבר. כפי שפורסם בסוף השבוע במוסף "הארץ", במשרד התרבות אמרו למארגני הכנס כי האירוע חד צדדי והדעות שיושמעו בו אינן מגוונות דיין. "היינו צריכים לתת כאן ייצוג גם לאנשים שהם נגד חופש הביטוי", אמר ד"ר דניאל דור, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, שהנחה את הפאנל.

מייסלון חמוד: "תומכת בתנועת החרם BDS, בלי גמגום" 

במאית הקולנוע הפלסטינית מייסלון חמוד ("לא פה, לא שם"), אמרה בפאנל אמנים פלסטינים כי היא תומכת בתנועת החרם על ישראל (BDS). בראשית הדברים שאלה מנחת הפאנל, הזמרת אמל מורקוס, את חמוד האם בכוונתה להתחשב בהתנגדויות הפנים פלסטיניות לסרטה הראשון בבואה ליצור את הסרט הבא. "לא אתחשב ולא אשנה את האמירה שלי במבט הפנימי בתוך החברה הפלסטינית וגם המתבונן בעיניים של ישראלי", הדגישה חמוד. 

עאמר חליחל, המנהל האמנותי של אל-מידאן, בכנס היום
מוטי מילרוד

"תחילה ברצוני להבהיר שאני כפעילה פוליטית, חברתית וקולנועית פלסטינית אזרחית המדינה תומכת בתנועת החרם BDS, וזאת בלי גמגום. התנועה היא אסטרטגיה חשובה וחיונית במאבק נגד הכיבוש הממסד הציוני המדכא. בראיונות אשר קיימתי ברחבי העולם דיברתי על נקודת המבט שלי על הממסד הישראלי. כשגרירת תרבות מטעם יונסק"ו לשנה זו סיפרתי מול קהל רב בפריז על העוולות שאנו חוות כמיעוט פלסטיני במדינה ובייחוד על העוול של הנשים הפלסטיניות בתוך המשוואה הזו. אין ספק שהקריאה לאי-נורמליזציה וחרם על הממסד הישראלי מחוץ מניבים פירות. הפנים של ממשלות הימין והשמאל נחשפו ברבים ולתנועת ה-BDS יש תפקיד חשוב מאוד בהצלחה הזו. השאלה שעלינו לשאול בלי פחד או צביעות היא האם אין הבדל בתנאי החיים שלנו כפלסטיניות אזרחות במדינה הזו לבין שאר העולם? האם לנו כפלסטינים מוצעת אלטרנטיבה? האם היה עדיף שלא נעשה את הסרט? האם אנו זכאים לשוויון במשאבים? מאבקנו נגד הגזענות הממוסדת המשתקפת בכל תחומי החיים הוא אחריות לאומית ויש להשתמש בכל הכלים הפרושים בפנינו. לא יעלה על הדעת שנדיר עצמנו מהמגיע לנו מתקציב ממשלתי שמקורו במסים שאנו משלמים, כמו כל אזרח עובד במדינה. אין צורך להזכיר שאנו לא מקבלים ולו גרגיר חול ממה שמגיע לנו. אנו לכודים בין הפטיש לסדן".

חמוד התייחסה לכך כי באחרונה היתה לקטורית בוועדה של תחרות התסריט הקצר בפסטיבל הקולנוע הגאה. לדבריה, באתר התרבות "פוסחא" פירסם העורך רביע עיד, הנמצא בקטאר, מאמר שבו עשה לה שיימינג ונגע בסוגיות של פינקוושינג אל מול BDS. "רביע עיד הזכיר אותי במאמרו על החרמת פסטיבל הקולנוע הגאה הישראלי: כשפגשתי את הבמאי הברזילאי מרקו טודרה חיזקתי בשמחה את החלטתו שלא להשתתף בפסטיבל. אני לא מתנצלת על היותי חלק מוועדת הלקטורה שבה מחליטים לאן יזרמו תקציבי פיתוח והפקה. להפך: זו חובתי לתמוך בפרויקטים ראויים של פלסטיניות ופלסטינים העוסקים דרך האמנות והקולנוע בפרט בנושאים חשובים לנו, החברה הפלסטינית. המשחק שהיה מכור מראש, שבו לרוב היינו אנו היוצרות הפלסטיניות יוצאות בידיים ריקות, משתנה מעצם היותנו בעמדות כוח. מי שחושב שמנצלים אותי לפינקוושינג ורואה בי תמימה הוא תמים. כן, משתמשים בנו כעלה תאנה אבל הפרקטיקה הפטריארכליה האבסולוטית לא תופסת פה".

חמוד חתמה את פנייתה באומרה: "בוועדת הלקטורה לתסריטים להפקת סרט קצר בפסטיבל הקולנוע הגאה קראתי המון תסריטים של יוצרים ויוצרות להט"ביים, סמירה (סריה, י"א) זכתה במענק. אני מחויבת לנצל כל פוזיציה שיש לי לתמוך ולפתח בתוך החברה שלי. אין הפרדת מאבקים. תמיד אהיה חלק מהמאבק נגד הכיבוש ומאבק הנשים והלהט"בים וכל מי שנגזלה ממנו הזכות לחיות בכבוד כמו שהוא חפץ". 

הבמאי והשחקן מוחמד בכרי נשאל על ידי מורקוס האם לא תקפו אותו כשחבר לאסיר מזרחי בסרט "מאחורי הסורגים". "ב'מאחורי הסורגים' אפילו יוצרי הסרט קראו לי מחבל. אני לא מחבל, אני לוחם חופש. אין מחבלים, יש לוחמי חופש", אמר בכרי, "הגיע הזמן שנתחיל לקרוא להם בשמם. בכל פעם 'המחבל הפלסטיני'. זה לא ככה, חברים. אדם שלוחם למען חירותו אינו מחבל. הוא גיבור. כמובן שאני מדגיש: לוחם למען חירותו. לא בלהרוג ילד, אשה זקנה שיושבת באוטובוס או שהולכת לשוק בצלאל או הכרמל. לא. אדם שלוחם למען חירותו בדרכים לגיטימיות שהוא רואה.

"אני מאמין שאנו חייבים לשמוע את הנראטיב שלכם ואתם את שלנו. זה תנאי ראשון ואחרון לשלום אמת ולדו־קיום אמיתי" — אמר וזכה למחיאות כפיים — "הריב שלי עם האחים ברבש היה על הנראטיב. הם ראו את המחבל לפי הנראטיב שלהם. אני הסתכלתי על זה לפי הנראטיב שלי. את אותו סיפור שאנו שומעים זה מאות שנים של הסכסוך הפלסטיני־ישראלי אנו סומכים או מנראטיב זה או מנראטיב זה. לעולם הם לא נפגשים ואחד מבטל את השני. ב'מאחורי הסורגים' הראשון היה ניסיון מצד האחים ברבש לבטל את הנראטיב שלי. נלחמתי בזה בציפורניי ובשיניי והבאתי זאת בסוף הסרט. לא הסכמתי לעשות את הסרט כפי שהיה כתוב והצלחתי לשנות את סוף הסרט בשיניי ובציפורניי. על זה אני לא מצטער".

עוד אמר כי "הבנתי מכל הדוברים שהעם היהודי בעייתי מאוד. הישראלים, היהודים, צריכים להגיד לנו תודה על מה שאמרנו כאן כולנו. במציאות שבה אנו חיים קל מאוד להתייאש ולראות את הדברים בשחור או לבן, קל מאוד לשנוא כשעושים לך כל כך הרבה עוולות כל כך הרבה שנים. שנאה היא הלחם של העניים ואפילו בזה אנו נלחמים. הבעיה המרכזית שעומדת לנגד עיניי היא שהעם היהודי מאוד בעייתי. עצם כינויו 'העם הנבחר' בעייתי. הכי טוב, הכי חכם, הכי מבריק, הכי עצוב, הכי הכי בכל. זה גורם ליהודי שהנראטיב שלו יהיה הכי חשוב ולהסתמך על היסטוריה של אלפי שנים ומניפולציה של הרבה מנהיגים ליצור פרות קדושות: ביטחון, צבא, שואה. כשזה עומד לנגד עינינו לא יכולים לשמוע או לראות אף נראטיב אחר, בטח לא הנראטיב הפלסטיני, 'האויב שלכם', הפלסטיני.

"אני זוכר שדגל פלסטין היה אסור, מי שנתפס אצלו דגל היה יושב בכלא. הנראטיב שלכם, של היהודים, דוחה כל נראטיב אחר וכאן קבור הכלב: ברגע שמישהו מאתנו, האחר, נוגע באחת הפרות הקדושות שלכם — אוי ואבוי לו. אסור לו. וממשלות הימין שהולכות ומקצינות מיום ליום ומשנה לשנה, העם בולע את השנה בגלל שהוא מופחד, מפחידים אותו מפני האחר, מהשונא, מהפלסטיני. הולכים בעיניים עצומות אל הטבח, כצאן לטבח. תתעוררו. זה עדיין לא מאוחר. כשיהיה מאוחר גם אנחנו לא נוכל לעזור לכם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות