רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"אלוהי הקטל": נקמתו של פולנסקי בארה"ב

סרטו של רומן פולנסקי הוא תגובתו החכמה והקומית ליחסה של אמריקה כלפיו: הוא תוקף את שמרנותה ומסיר מעליה את מעטה התרבות הדקיק

כאשר שמים טקסט חכם בידיו של במאי חכם, ומעמידים לרשות אותו במאי ארבעה שחקנים טובים לגילום ארבע הדמויות המשתתפות בעלילה, אין שום סיבה שמשהו ישתבש. ואמנם, דבר לא השתבש בגרסה הקולנועית שיצר רומן פולנסקי ל"אלוהי הקטל", המחזה של יסמינה ראזה הצרפתייה.

לאחר מעצר הבית הארוך שבו היה נתון רצה כנראה פולנסקי ליצור סרט שעשייתו זריזה: "אלוהי הקטל" צולם כולו באתר התרחשות אחד - דירה בברוקלין שצולמה באולפן בפאריס, משתתפים בו ארבעה שחקנים בלבד ואורכו 79 דקות (זהו הסרט הקצר ביותר שביים פולנסקי מאז הסרטים הקצרים הנודעים שיצר בשנות ה-60, עוד בהיותו סטודנט לקולנוע במולדתו, פולין).

אבל לא במאי כמו פולנסקי יבחר בסתם פרויקט. פולנסקי כבר ביים סרטים על פי מחזות ("מקבת", "העלמה והמוות") וגם סרטים שהתרחשו מרביתם באתר עירוני אחד (כגון "רתיעה" ו"תינוקה של רוזמרי"); אך הוא מעולם לא השתמש בשני המרכיבים האלה בצורה כה מוחלטת כמו בסרטו החדש.

פולנסקי החליט לא לפתוח את המחזה של ראזה לסצינות בחוץ (אפילו מייק ניקולס, כשיצר את גרסתו למחזהו של אדוארד אלבי "מי מפחד מווירג'יניה וולף?", לא עמד בפיתוי להוציא את ארבע דמויותיו מהבית שבו התרחשה עלילת המחזה כולו, וההחלטה הזאת פגמה בתוצאה). המראות היחידים מחוץ לדירה שבה מתרחשת עלילת "אלוהי הקטל" הם שוט פתיחה, המציג את האירוע בפארק בברוקלין שמניע את העלילה, ועוד שוט בסופו שחוזר לאותו פארק ומוסיף לעלילה נקודה הומוריסטית קטנה.

 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לחשבון הפייסבוק שלכם

החלטות אלה של פולנסקי סייעו לו להפוך את "אלוהי הקטל" לסרט שכולא את דמויותיו, ובהשלכה את הצופים באולם, בתוך האתר האחד שבו העלילה מתרחשת. בדרך זו הוא יצר קומדיה של מנהגים השמה ללעג את אותה אמריקה שהביאה למעצרו.

כן, קומדיה, ועוד קומדיה של פולנסקי, שאמנם כלל בכמה מסרטיו כמה קטעים קומיים אך עד כה לא ביים סרט שאפשר היה להגדירו כקומדיה; ועוד קומדיה ששמה מבשר אלימות נוראה. ועם זאת, זהו סרטו הכי פחות אלים פיסית של פולנסקי עד כה, גם אם אחד מנושאי הדיון שבו הוא אלימות ודרכי התגובה לה.

הקאה ריאליסטית

זאכארי, בנם בן ה-11 של אלן וננסי קאואן, הכה תוך כדי תגרה בפארק את איתן, בן גילו, בנם של פנלופי ומייקל לונגסטריט, ושבר שתיים משיניו הקדמיות. מאחר שאלן, ננסי, פנלופי ומייקל הם כולם אנשים תרבותיים, או לפחות מצהירים על עצמם ככאלה, בני הזוג קאואן מוזמנים לביתם של בני הזוג לונגסטריט כדי לדון במצב שנוצר ואיך לצאת ממנו בצורה שתספק את כל הצדדים.

אבל זה לא עובד כמו שהארבעה היו רוצים, ובהדרגה, סוגיות הקשורות למעמד של הדמויות, המגדר שלהן והאידיאולוגיה המנחה אותן מתחילות לרסק את החזית המתוחה ששני זוגות ההורים מנסים להציב.

פנלופי, שהפרשה קרובה ללבה יותר מלאחרים, כותבת ספרים על אפריקה המיוסרת, אף שמעולם לא ביקרה באפריקה. מגלמת אותה ג'ודי פוסטר, רזה מאוד, פיה הצר חוצה את פניה כלהב של סכין, כפקעת של עצבים מתוחים העומדים בפני פקיעה.

מתוך "אלוהי הקטל". לא יוצאים מהבית

ננסי (קייט וינסלט) רוצה שהכל יהיה בסדר, אבל בתוך זמן קצר היא שותה יותר מדי אלכוהול בנוסף לקוקה קולה שלא קורר במקרר (אשמת המשרתת שעובדת אצל פנלופי ומייקל) ושותפה לסצינת ההקאה הריאליסטית, הנרחבת והמשעשעת ביותר שראינו אי-פעם על בד הקולנוע.

שני הגברים הם סיפור אחר: מייקל (ג'ון ס' ריילי, מדויק ואמין כתמיד) אינו מסתיר את שייכותו למעמד הפועלים. הוא שיפוצניק שאשתו, די בניגוד לרצונו, מבקשת להגדיר את מקצועו במושגים אלגנטיים יותר של עיצוב פנים.

לאלן (כריסטוף וולץ, שנדמה כי האירוניה נשפכת מכל נקבובית בעורו) ממש לא אכפת מכל הסיפור. הוא עורך דין שעובד עם חברות תרופות שאחת מהן מסובכת כעת עם תרופה שעלולה להזיק למשתמשים בה. את רוב זמנו הוא מבלה בשיחה בטלפון הסלולרי שלו.

ארבעת השחקנים מעצבים קוורטט של אנושיות ומצבי רוח משתנים העוטפים את הסרט ומעניקים לו נפח קומי חריף. דמותו של אלן היא המשעשעת ביותר, וכריסטוף וולץ עושה בה עבודה נפלאה.

האוגר העצמאי

"אלוהי הקטל" מתרחש בתוך המעמד הבינוני של אמריקה ותוקף אותו בשל היומרה הנלעגת שלו ושמרנותו השקרית. בהדרגה מגיח הפרוע מתוך התרבותי שאותו מעמד מנסה כל כך לשמר בחייו הפרטיים וביחסיו; ומתוך העדנה האמורה לאפיין את הקשרים בין גברים לנשים ובין הורים לילדיהם - בוקעת האלימות (שבאה לידי ביטוי בסרט, בין השאר, בזריקה של ארנק, בשבירת אגרטל עם צבעונים ואף בהקאה על קטלוג נדיר של תערוכה של קוקושקה).

וישנו גם אוגר קטן אחד, שיכולתו שלא לציית לחוקים מייצגת אולי את יכולת הישרדותו של במאי הסרט הזה; אדם שעבר דיו ב-78 שנותיו בשביל לדעת שכל ניסיון של החברה להעמיד פני תרבות הוא אשליה בלבד. בסרט הזה השלכותיה אמנם משעשעות מאוד, אך כשחושבים עליהן הן משעשעות פחות; והן מעבות את "אלוהי הקטל" באותו נפח מהנה ומצמרר כאחד, האופייני כל כך לקולנוע של רב-האמן פולנסקי. *

"אלוהי הקטל". בימוי: רומן פולנסקי; תסריט: רומן פולנסקי, יסמינה ראזה, על פי מחזה מאת יסמינה ראזה; צילום: פאבל אדלמן; מוסיקה: אלכסנדר דפלה; שחקנים: ג'ודי פוסטר, קייט וינסלט, כריסטוף וולץ, ג'ון ס' ריילי



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות