רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלות שמאחורי תחרות התכנון של הספרייה הלאומית

סימני השאלה שמלווים את התחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים, ואף גרמו למאות אדריכלים לקרוא להחרמתה, לא מדירים שינה מעיניו של דוד בלומברג, יו"ר הדירקטוריון של הספרייה. לדבריו, תחרות שוויונית יותר היתה מרחיקה מהפרויקט אדריכלים בינלאומיים

דוד בלומברג, יושב ראש דירקטוריון הספרייה הלאומית, "מבין את כעסם" של מאות אדריכלים שתוקפים בחריפות את החלטת הספרייה לקיים תחרות תכנון פתוחה לכאורה למשכנה העתידי בירושלים בשעה שהיא מעניקה לשמונה אדריכלים מפורסמים מהארץ ומחו"ל כרטיס ישיר לשלב חצי הגמר.

מאז השקת התחרות בסוף ינואר התגבשה קבוצה קולנית של אדריכלים, ותיקים וצעירים כאחד, שמוחים על "תנאיה המשפילים של התחרות", כלשונם. הם גיבשו עצומה אינטרנטית שצברה יותר מ-750 חתימות, פנו לחברי כנסת ונבחרי ציבור, וניסו לשכנע את עמותת האדריכלים למשוך ידיה מהתחרות. הדרישה העיקרית שלהם היא לבטל את התחרות הנוכחית ולהשיק במקומה תחרות שוויונית לחלוטין. "התחרות הזאת מבוססת על קומבינות, חוסר יושר, חוסר אינטגריטי ובמיוחד על אפליה וחוסר בקולגיאליות", לשון המכתב ששיגרו בתפוצה רחבה למקבלי ההחלטות.

בשיחה עם בלומברג בשבוע שעבר הוא השמיע לראשונה את תגובתו למחאת האדריכלים וגם סיפר על תהליך ההתחדשות המקיף שהספריה מתכננת לעבור בשנים הקרובות. הראיון התקיים במשרדו הצנוע שממוקם בקומת הכניסה לבנייין, מקום שממנו נדמה כי מרחק גדול מפריד בין השמות הנוצצים שהוזמנו להשתתף בתחרות, כמו האדריכלים דייוויד צ'יפרפילד ושיגרו באן, לבין הנוף האקדמי-ירושלמי שהספרייה נטועה בו ב-50 השנים האחרונות.

חזית בניין הספרייה הלאומיתאמיל סלמן אמיל סלמן

"אני מבין את הכעס של האדריכלים אבל יחד עם זה אני רוצה שתבין גם אותי בעניין הזה", אומר בלומברג. "התחרות היא לא ערך והם רואים אותה כאילו זה חזות הכל. בשבילנו הבניין החדש של הספרייה הלאומית הוא לא המטרה אלא האמצעי. כלומר, התחרות היא אמצעי להגיע לבניין והבניין הוא אמצעי לשמש כאכסנייה ראויה לתכנים שאנחנו רוצים לטעון בו. כשאנחנו נפגשים עם ארכיטקטים אנחנו אומרים להם ‘אל תעשו לנו פה איזה מונומנט ארכיטקטוני שיעלו אליו לרגל'. התכנים הם העיקר".

מדוע החלטתם לתת עדיפות לשמונה משרדים נבחרים?

"משום שאחרת הם לא היו משתתפים בכלל. כשאתה מייצר תחרות פתוחה אתה לא מקבל את הליגה הלאומית של האדריכלים הישראלים ואתה לא מקבל את חו"ל בכלל. בשם השוויון אתה יכול להגיד שאתה עושה תחרות פתוחה, אבל אתה לא תראה שם את השורה הראשונה".

האם אין פה פגיעה בערך השוויון? אתה גורם לעשרות אדריכלים בארץ להשקיע משאבים ענקיים כדי להתחרות, ובסוף אתה מציב אותם מול חבורה של סופרסטארים מיוחסים.

"בדקנו את 20 התחרויות האחרונות שהיו בארץ, ותחרות של מוזמנים היא שיטה מקובלת. אחת הביקורות שמופנית אלינו בזמן האחרון היא ‘סופיות הדיון', כלומר שאנחנו משאירים לעצמנו את החופש לאשר את התוכנית. תגיד, אתה מעלה על דעתך שאנחנו הולכים להשקיע 150 מיליון דולר בפרויקט ואנחנו ניתן קארט בלאנש לאיזה אדריכל מהארץ או מהעולם מבלי שתהיה לדירקטוריון יכולת לבוא ולהגיד אם הם מקבלים או לא מקבלים את ההצעה?"

בלומברגאמיל סלמן אמיל סלמן

העדר משאבים

בלומברג, בן 67, משמש כיו"ר הדירקטוריון של הספרייה הלאומית בחמש השנים האחרונות. לפני כן הוא היה דמות מפתח בענף הבנקאות וכיהן בין השאר כיו"ר בנק ירושלים. בתפקידו הנוכחי הוא אחראי לתהליך ההתחדשות המקיף של הספרייה, שמטרתו לנער את האבק מעל מוסד מיושן ועני ולשים אותו בחוד החנית של התרבות הישראלית.

תהליך ההתחדשות נולד בעקבות שורה ארוכה של ליקויים שהתגלו בפעילותה של הספרייה בעשורים האחרונים. כמה דו"חות ציבוריים, בהם דו"ח של מבקר המדינה, הצביעו על כך שהספרייה מתקשה לאחסון ולקטלג ספרים כהלכה וכי חלק ניכר מהחומרים היקרים שהועברו אליה מאוחסנים בתנאים לא נאותים. הספרייה הלאומית, שמציינת 120 שנים להיווסדה, היא אחד מהמוקדים החשובים בעולם לספרים וכתבי יד בתחום היהדות והאיסלאם. עם זאת עד לחקיקת "חוק הספרייה הלאומית" ב-2007 היא פעלה תחת חסותה של האוניברסיטה העברית וסבלה מהעדר מתמשך של משאבים וכוח אדם.

החוק החדש הפך אותה ל"חברה לתועלת הציבור" בבעלות משותפת של הממשלה ושל האוניברסיטה. זמן קצר לאחר חקיקת החוק החליטה קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד להתגייס לתהליך והסכימה להשקיע 150 מיליון דולר בבניין חדש ובטכנולוגיות שיאפשרו לצוות הספרנים לטפל בחומרים בצורה ראויה.

הבניין הנוכחי של הספרייה, שנחנך ב-1960, הוא אחד מהאייקונים הבולטים של האדריכלות המודרנית בישראל. הוא נבנה על ידי חבר אדריכלים שכלל שלושה משרדי תכנון: האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון ממחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד, האדריכלים אמנון אלכסנדרוני ואברהם ויסקי ובני הזוג מיכאל ושולמית נדלר ושמעון פובזנר.

הספרייה היא מוסד אקדמי בנוסח ראשית המדינה: היא נטולת גימיקים או מערך משומן של יחסי ציבור ולאורך השנה היא משמשת בעיקר ציבור של כמה מאות חוקרים שמקדישים את כל זמנם לחקירה באוצרותיה. האווירה הלימודית הייחודית ששוררת בתוכה קיבלה לאחרונה ביטוי קולנועי בסרט "הערת שוליים" של יוסף סידר.

מתוך הסרט "הערת שוליים"רויטרס

למה לעזוב?

מדוע בעצם הספרייה הלאומית מתעקשת לעזוב את הבניין הנוכחי, שאינו מושלם אך משרת אותה באופן סביר, ולהשקיע חצי מיליארד שקלים בבניין חדש שממוקם כ-600 מטרים בלבד ממשכנה הנוכחי? בלומברג מסביר כי מאז שבתי הספר למדעי הרוח נטשו את גבעת רם לטובת הקמפוס בהר הצופים בשנות ה-70, התרוקנה הספרייה מציבור גדול של חוקרים וסטודנטים, והמיקום בלב הקמפוס - על סידורי הביטחון וקשיי הנגישות - נהפך ל"אבן ריחיים על צווארה של הספרייה ולא יתרון", לדבריו.

נוסף על כך, המעבר לבניין חדש, הממוקם בין הכנסת לבין מוזיאון ישראל, אמור להעניק לספרייה זהות עצמאית - סימבולית ופיסית, וכמו כן יכולות קטלוג ואיסוף מתקדמת, ולהזניק את מספר המבקרים מ-10,000 בשנה כיום ליותר מ-200,000. בלומברג חולם כי לצד הפעילות המחקרית תיהפך הספרייה לזירה של אירועי תרבות ופעילויות לכל הגילאים והמגזרים.

באוניברסיטה העברית, כך הוא מספר, התנגדו עד כה למהלך הזה. "אנשי האוניברסיטה אמרו לנו ‘מה אתם בונים פה את מתנ"ס הספרייה הלאומית?'. זה היה הדבר הבזוי ביותר שאפשר להעלות על השפתיים", הוא אומר בכעס. "עד לפני שלוש שנים הגיעו לכאן כ-100 מבקרים בממוצע בשנה. מאז הקמנו מרכז מבקרים עם מערך סיורים והביקוש עולה בהרבה על ההיצע. כל מי שבא לכאן מתפעל. השאלה היא איך נעלמו כאלה אוצרות מאתנו במשך כל כך הרבה שנים".

לדבריו, "אנחנו רואים את הפתיחות של הספרייה ואת ההנגשה של אוצרותיה כערך המרכזי לפעילות שלנו. ככל שיותר אנשים בחברה הישראלית יהיו חשופים ליצירה ולאוצרות שיש פה - כך נגדיל לעשות".

את תחרות התכנון של הבניין החדש מקיים דירקטוריון הספרייה בשיתוף קרן יד הנדיב, שהרימה בעבר שתי תרומות עצומות לבנייני ממשל בישראל: משכן הכנסת (בתכנון יוסף קלרויין, דב כרמי ורם כרמי, 1966) ובית המשפט העליון (עדה כרמי-מלמד ורם כרמי, 1992), שגם בו נערכה בשעתו תחרות פתוחה/סגורה.

במקרה של הספרייה הלאומית, מהשלב הראשון יעלו לכל היותר ארבעה משרדים, ומחצי הגמר ייבחרו לבסוף שלושה משרדים שמהם ייקבע הזוכה. בראש חבר השופטים עומד פרופ' לואיס פרננדז גליאנו, ולצדו מכהנים פרופ' רפאל מוניאו, חתן פרס פריצקר, פרופ' מסימיליאנו פוקסס, פרופ' אלינוער קומיסר ברזקי והאדריכל גבי שוורץ.

האדריכלים המוחים נגד התחרות מעלים שתי נקודות עיקריות: הראשונה היא קיום של תחרות שאינה שוויונית, והשנייה - הרכב קבוצת המוזמנים. יד הנדיב הזמינה כאמור שמונה משרדים להשתתף בשלב השני. מישראל: עדה כרמי-מלמד, ברכה ומיכאל חיוטין, קרלוס פרוס ואודי וגנית מייזליץ-כסיף, ומחו"ל: דייוויד צ'יפרפילד (בריטניה), שיגרו באן (יפאן), משה ספדיה ופיטר בוהלין (ארצות הברית).

הספרייה הלאומיתאמיל סלמן

הרכב הרשימה מעלה כמה תהיות לגבי מדיניות הסלקציה המקצועית. עדה כרמי-מלמד, למשל, ליוותה את הקרן במספר פרויקטים בארץ ולכן נראה שמקומה ברשימה היה מובטח מראש. קרלוס פרוס היה אדריכל בכיר בסניף הירושלמי של משרדו של משה ספדיה (שאף הוא נמצא בקרב המוזמנים) וממשיך לשתף עמו פעולה במספר פרויקטים. ברכה ומיכאל חיוטין הם זוכים סדרתיים בתחרויות תכנון, ביניהן מוזיאון הסובלנות (שממנו כבר הספיקו להתפטר) והקמפוס העתידי של בתי המשפט בירושלים. כל אחד משלושת המשרדים האלה, ובוודאי משרד מייזליץ-כסיף, היה יכול להתמודד בקלות במסלול הרגיל ולא לזכות בפריבילגיות מיוחדות.

גם את הרכב המשרדים הזרים צריך לבחון מקרוב. צ'יפרפילד, באן וספדיה הם אדריכלים בעלי שם אולם לא ברור מדוע פיטר בוהלין, שטיפח מוניטין כמתכנן חנויות הדגל של חברת אפל, מתאים יותר מאדריכלים אחרים בעולם לתכנן ספרייה לאומית בישראל.

בלומברג מסרב להתייחס לרשימת המוזמנים באופן פרטני וטוען כי בלעדיה עשויה הספרייה להישאר ללא אדריכלים בכירים בתחרות. עם זאת, ל"הארץ" נודע על שורה של משרדים ישראלים שחברו למשרדים בכירים בחו"ל ומתמודדים יחד עמם בתחרות.

"אני חושב שאיכות העבודה שנקבל מהאדריכלים שישתתפו בשלב הראשון תהיה טובה יותר אם הם ידעו שהם נפגשים בשלב השני עם מוזמנים רציניים מהארץ ומחו"ל", אומר בלומברג. "יכולנו שעשינו טעות בבחירה של אדריכל אחד. אז בסדר, הוא בטח לא יעלה לגמר אם הוא לא ראוי. הכוונה שלנו היא לקיים את התהליך הכי נקי שיכול להיות".

אתם לא ערים לאפליה שאתם יוצרים בין האדריכלים המשתתפים?

"למיטב הערכתנו אנחנו צריכים את המסגרת הזאת כדי לקבל את התוצאות הטובות ביותר. אני לא מפלה אף אחד ואני לא פוגע בעיקרון השוויון. אנחנו נותנים לישראלים הזדמנות מלאה להשתתף. האוניברסיטה העברית הולכת לבנות עכשיו בית ספר למדעי הרוח והתורם הביא אתו את האדריכל. זה עדיף? אני לא חושב שיש אפשרות שלא היתה עלינו ביקורת".

האם הבחירה הטובה בעיניכם לתכנון הספרייה הלאומית היא דווקא אדריכל זר?

"ממש לא. אני מקווה שזה יהיה אדריכל ישראלי צעיר. אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מאוד אשמח אם זה יהיה מישהו שיגיח משום מקום, יעלה לטופ ויזכה בתחרות". *



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות