מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

השאלות שמאחורי תחרות התכנון של הספרייה הלאומית

סימני השאלה שמלווים את התחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים, ואף גרמו למאות אדריכלים לקרוא להחרמתה, לא מדירים שינה מעיניו של דוד בלומברג, יו"ר הדירקטוריון של הספרייה. לדבריו, תחרות שוויונית יותר היתה מרחיקה מהפרויקט אדריכלים בינלאומיים

דוד בלומברג, יושב ראש דירקטוריון הספרייה הלאומית, "מבין את כעסם" של מאות אדריכלים שתוקפים בחריפות את החלטת הספרייה לקיים תחרות תכנון פתוחה לכאורה למשכנה העתידי בירושלים בשעה שהיא מעניקה לשמונה אדריכלים מפורסמים מהארץ ומחו"ל כרטיס ישיר לשלב חצי הגמר.

מאז השקת התחרות בסוף ינואר התגבשה קבוצה קולנית של אדריכלים, ותיקים וצעירים כאחד, שמוחים על "תנאיה המשפילים של התחרות", כלשונם. הם גיבשו עצומה אינטרנטית שצברה יותר מ-750 חתימות, פנו לחברי כנסת ונבחרי ציבור, וניסו לשכנע את עמותת האדריכלים למשוך ידיה מהתחרות. הדרישה העיקרית שלהם היא לבטל את התחרות הנוכחית ולהשיק במקומה תחרות שוויונית לחלוטין. "התחרות הזאת מבוססת על קומבינות, חוסר יושר, חוסר אינטגריטי ובמיוחד על אפליה וחוסר בקולגיאליות", לשון המכתב ששיגרו בתפוצה רחבה למקבלי ההחלטות.

בשיחה עם בלומברג בשבוע שעבר הוא השמיע לראשונה את תגובתו למחאת האדריכלים וגם סיפר על תהליך ההתחדשות המקיף שהספריה מתכננת לעבור בשנים הקרובות. הראיון התקיים במשרדו הצנוע שממוקם בקומת הכניסה לבנייין, מקום שממנו נדמה כי מרחק גדול מפריד בין השמות הנוצצים שהוזמנו להשתתף בתחרות, כמו האדריכלים דייוויד צ'יפרפילד ושיגרו באן, לבין הנוף האקדמי-ירושלמי שהספרייה נטועה בו ב-50 השנים האחרונות.

חזית בניין הספרייה הלאומית
חזית בניין הספרייה הלאומית. צילום: אמיל סלמן אמיל סלמן

"אני מבין את הכעס של האדריכלים אבל יחד עם זה אני רוצה שתבין גם אותי בעניין הזה", אומר בלומברג. "התחרות היא לא ערך והם רואים אותה כאילו זה חזות הכל. בשבילנו הבניין החדש של הספרייה הלאומית הוא לא המטרה אלא האמצעי. כלומר, התחרות היא אמצעי להגיע לבניין והבניין הוא אמצעי לשמש כאכסנייה ראויה לתכנים שאנחנו רוצים לטעון בו. כשאנחנו נפגשים עם ארכיטקטים אנחנו אומרים להם ‘אל תעשו לנו פה איזה מונומנט ארכיטקטוני שיעלו אליו לרגל'. התכנים הם העיקר".

מדוע החלטתם לתת עדיפות לשמונה משרדים נבחרים?

"משום שאחרת הם לא היו משתתפים בכלל. כשאתה מייצר תחרות פתוחה אתה לא מקבל את הליגה הלאומית של האדריכלים הישראלים ואתה לא מקבל את חו"ל בכלל. בשם השוויון אתה יכול להגיד שאתה עושה תחרות פתוחה, אבל אתה לא תראה שם את השורה הראשונה".

האם אין פה פגיעה בערך השוויון? אתה גורם לעשרות אדריכלים בארץ להשקיע משאבים ענקיים כדי להתחרות, ובסוף אתה מציב אותם מול חבורה של סופרסטארים מיוחסים.

"בדקנו את 20 התחרויות האחרונות שהיו בארץ, ותחרות של מוזמנים היא שיטה מקובלת. אחת הביקורות שמופנית אלינו בזמן האחרון היא ‘סופיות הדיון', כלומר שאנחנו משאירים לעצמנו את החופש לאשר את התוכנית. תגיד, אתה מעלה על דעתך שאנחנו הולכים להשקיע 150 מיליון דולר בפרויקט ואנחנו ניתן קארט בלאנש לאיזה אדריכל מהארץ או מהעולם מבלי שתהיה לדירקטוריון יכולת לבוא ולהגיד אם הם מקבלים או לא מקבלים את ההצעה?"

בלומברג
בלומברג. צילום: אמיל סלמן אמיל סלמן

העדר משאבים

בלומברג, בן 67, משמש כיו"ר הדירקטוריון של הספרייה הלאומית בחמש השנים האחרונות. לפני כן הוא היה דמות מפתח בענף הבנקאות וכיהן בין השאר כיו"ר בנק ירושלים. בתפקידו הנוכחי הוא אחראי לתהליך ההתחדשות המקיף של הספרייה, שמטרתו לנער את האבק מעל מוסד מיושן ועני ולשים אותו בחוד החנית של התרבות הישראלית.

תהליך ההתחדשות נולד בעקבות שורה ארוכה של ליקויים שהתגלו בפעילותה של הספרייה בעשורים האחרונים. כמה דו"חות ציבוריים, בהם דו"ח של מבקר המדינה, הצביעו על כך שהספרייה מתקשה לאחסון ולקטלג ספרים כהלכה וכי חלק ניכר מהחומרים היקרים שהועברו אליה מאוחסנים בתנאים לא נאותים. הספרייה הלאומית, שמציינת 120 שנים להיווסדה, היא אחד מהמוקדים החשובים בעולם לספרים וכתבי יד בתחום היהדות והאיסלאם. עם זאת עד לחקיקת "חוק הספרייה הלאומית" ב-2007 היא פעלה תחת חסותה של האוניברסיטה העברית וסבלה מהעדר מתמשך של משאבים וכוח אדם.

החוק החדש הפך אותה ל"חברה לתועלת הציבור" בבעלות משותפת של הממשלה ושל האוניברסיטה. זמן קצר לאחר חקיקת החוק החליטה קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד להתגייס לתהליך והסכימה להשקיע 150 מיליון דולר בבניין חדש ובטכנולוגיות שיאפשרו לצוות הספרנים לטפל בחומרים בצורה ראויה.

הבניין הנוכחי של הספרייה, שנחנך ב-1960, הוא אחד מהאייקונים הבולטים של האדריכלות המודרנית בישראל. הוא נבנה על ידי חבר אדריכלים שכלל שלושה משרדי תכנון: האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון ממחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד, האדריכלים אמנון אלכסנדרוני ואברהם ויסקי ובני הזוג מיכאל ושולמית נדלר ושמעון פובזנר.

הספרייה היא מוסד אקדמי בנוסח ראשית המדינה: היא נטולת גימיקים או מערך משומן של יחסי ציבור ולאורך השנה היא משמשת בעיקר ציבור של כמה מאות חוקרים שמקדישים את כל זמנם לחקירה באוצרותיה. האווירה הלימודית הייחודית ששוררת בתוכה קיבלה לאחרונה ביטוי קולנועי בסרט "הערת שוליים" של יוסף סידר.

מתוך הסרט "הערת שוליים"
מתוך הסרט "הערת שוליים". צילום: רויטרס

למה לעזוב?

מדוע בעצם הספרייה הלאומית מתעקשת לעזוב את הבניין הנוכחי, שאינו מושלם אך משרת אותה באופן סביר, ולהשקיע חצי מיליארד שקלים בבניין חדש שממוקם כ-600 מטרים בלבד ממשכנה הנוכחי? בלומברג מסביר כי מאז שבתי הספר למדעי הרוח נטשו את גבעת רם לטובת הקמפוס בהר הצופים בשנות ה-70, התרוקנה הספרייה מציבור גדול של חוקרים וסטודנטים, והמיקום בלב הקמפוס - על סידורי הביטחון וקשיי הנגישות - נהפך ל"אבן ריחיים על צווארה של הספרייה ולא יתרון", לדבריו.

נוסף על כך, המעבר לבניין חדש, הממוקם בין הכנסת לבין מוזיאון ישראל, אמור להעניק לספרייה זהות עצמאית - סימבולית ופיסית, וכמו כן יכולות קטלוג ואיסוף מתקדמת, ולהזניק את מספר המבקרים מ-10,000 בשנה כיום ליותר מ-200,000. בלומברג חולם כי לצד הפעילות המחקרית תיהפך הספרייה לזירה של אירועי תרבות ופעילויות לכל הגילאים והמגזרים.

באוניברסיטה העברית, כך הוא מספר, התנגדו עד כה למהלך הזה. "אנשי האוניברסיטה אמרו לנו ‘מה אתם בונים פה את מתנ"ס הספרייה הלאומית?'. זה היה הדבר הבזוי ביותר שאפשר להעלות על השפתיים", הוא אומר בכעס. "עד לפני שלוש שנים הגיעו לכאן כ-100 מבקרים בממוצע בשנה. מאז הקמנו מרכז מבקרים עם מערך סיורים והביקוש עולה בהרבה על ההיצע. כל מי שבא לכאן מתפעל. השאלה היא איך נעלמו כאלה אוצרות מאתנו במשך כל כך הרבה שנים".

לדבריו, "אנחנו רואים את הפתיחות של הספרייה ואת ההנגשה של אוצרותיה כערך המרכזי לפעילות שלנו. ככל שיותר אנשים בחברה הישראלית יהיו חשופים ליצירה ולאוצרות שיש פה - כך נגדיל לעשות".

את תחרות התכנון של הבניין החדש מקיים דירקטוריון הספרייה בשיתוף קרן יד הנדיב, שהרימה בעבר שתי תרומות עצומות לבנייני ממשל בישראל: משכן הכנסת (בתכנון יוסף קלרויין, דב כרמי ורם כרמי, 1966) ובית המשפט העליון (עדה כרמי-מלמד ורם כרמי, 1992), שגם בו נערכה בשעתו תחרות פתוחה/סגורה.

במקרה של הספרייה הלאומית, מהשלב הראשון יעלו לכל היותר ארבעה משרדים, ומחצי הגמר ייבחרו לבסוף שלושה משרדים שמהם ייקבע הזוכה. בראש חבר השופטים עומד פרופ' לואיס פרננדז גליאנו, ולצדו מכהנים פרופ' רפאל מוניאו, חתן פרס פריצקר, פרופ' מסימיליאנו פוקסס, פרופ' אלינוער קומיסר ברזקי והאדריכל גבי שוורץ.

האדריכלים המוחים נגד התחרות מעלים שתי נקודות עיקריות: הראשונה היא קיום של תחרות שאינה שוויונית, והשנייה - הרכב קבוצת המוזמנים. יד הנדיב הזמינה כאמור שמונה משרדים להשתתף בשלב השני. מישראל: עדה כרמי-מלמד, ברכה ומיכאל חיוטין, קרלוס פרוס ואודי וגנית מייזליץ-כסיף, ומחו"ל: דייוויד צ'יפרפילד (בריטניה), שיגרו באן (יפאן), משה ספדיה ופיטר בוהלין (ארצות הברית).

הספרייה הלאומית
הספרייה הלאומית. צילום: אמיל סלמן

הרכב הרשימה מעלה כמה תהיות לגבי מדיניות הסלקציה המקצועית. עדה כרמי-מלמד, למשל, ליוותה את הקרן במספר פרויקטים בארץ ולכן נראה שמקומה ברשימה היה מובטח מראש. קרלוס פרוס היה אדריכל בכיר בסניף הירושלמי של משרדו של משה ספדיה (שאף הוא נמצא בקרב המוזמנים) וממשיך לשתף עמו פעולה במספר פרויקטים. ברכה ומיכאל חיוטין הם זוכים סדרתיים בתחרויות תכנון, ביניהן מוזיאון הסובלנות (שממנו כבר הספיקו להתפטר) והקמפוס העתידי של בתי המשפט בירושלים. כל אחד משלושת המשרדים האלה, ובוודאי משרד מייזליץ-כסיף, היה יכול להתמודד בקלות במסלול הרגיל ולא לזכות בפריבילגיות מיוחדות.

גם את הרכב המשרדים הזרים צריך לבחון מקרוב. צ'יפרפילד, באן וספדיה הם אדריכלים בעלי שם אולם לא ברור מדוע פיטר בוהלין, שטיפח מוניטין כמתכנן חנויות הדגל של חברת אפל, מתאים יותר מאדריכלים אחרים בעולם לתכנן ספרייה לאומית בישראל.

בלומברג מסרב להתייחס לרשימת המוזמנים באופן פרטני וטוען כי בלעדיה עשויה הספרייה להישאר ללא אדריכלים בכירים בתחרות. עם זאת, ל"הארץ" נודע על שורה של משרדים ישראלים שחברו למשרדים בכירים בחו"ל ומתמודדים יחד עמם בתחרות.

"אני חושב שאיכות העבודה שנקבל מהאדריכלים שישתתפו בשלב הראשון תהיה טובה יותר אם הם ידעו שהם נפגשים בשלב השני עם מוזמנים רציניים מהארץ ומחו"ל", אומר בלומברג. "יכולנו שעשינו טעות בבחירה של אדריכל אחד. אז בסדר, הוא בטח לא יעלה לגמר אם הוא לא ראוי. הכוונה שלנו היא לקיים את התהליך הכי נקי שיכול להיות".

אתם לא ערים לאפליה שאתם יוצרים בין האדריכלים המשתתפים?

"למיטב הערכתנו אנחנו צריכים את המסגרת הזאת כדי לקבל את התוצאות הטובות ביותר. אני לא מפלה אף אחד ואני לא פוגע בעיקרון השוויון. אנחנו נותנים לישראלים הזדמנות מלאה להשתתף. האוניברסיטה העברית הולכת לבנות עכשיו בית ספר למדעי הרוח והתורם הביא אתו את האדריכל. זה עדיף? אני לא חושב שיש אפשרות שלא היתה עלינו ביקורת".

האם הבחירה הטובה בעיניכם לתכנון הספרייה הלאומית היא דווקא אדריכל זר?

"ממש לא. אני מקווה שזה יהיה אדריכל ישראלי צעיר. אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מאוד אשמח אם זה יהיה מישהו שיגיח משום מקום, יעלה לטופ ויזכה בתחרות". *




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 8 בעקבות אחד- תחרות הקומבינה אדריכל ארד שרון
  • 18:21
  • 16.03.12

ישראל היא מדינה שבלי להניד עפעף מוציאה 2.7 מיליארד ₪ על בנית "קיר הפרדה". אבל להקים פה "ספריה לאומית" היא צריכה לקבץ נדבות מ"יד הנדיב". אז התוצאה- תנאי תחרות לא חוקיים, מקפחים , לא ספורטיביים ולא אתיים. כאלה שיוצרים פלגים במקצוע האדריכלות שנמצא בדעיכה . האם 8 האדריכלים ש"הוקפצו" הישר לשלב הגמר ראויים??? לחלוטין לא!! ריח העובש עולה באפי. ההיסטוריה מלמדת ש"תחרויות אדריכליות" תמיד היו פתוחות וזאת ע"מ לעודד רעיונות פוריים, חדשניים כאלה שיעלו כוחות צעירים ויצירתיים, חתרניים ולא ממסדיים- לראש החנית. הנה ספדי- זכה בהביטט והוא רק בן 25. והאקרופוליס כן- זה מאתונה- נבנה לפני 2500 שנה בתחרות אדריכלים פתוחה- האלים הרי אהבו ספורטיביות ולהלן המשחקים האולימפיים. הקתדראלה בפירנצה –בתכנונה זכה אחד ברונולסקי פיליפה- אדריכל "לא מפורסם". ובניני הפרלמנט בלונדון –תחרות בה זכה צ'רלס ברי הצעיר והאנונימי. האופרה של סידני – אייקון אדריכלי – העלתה לתודעה את אוטזן הצעיר כמו גם מרכז פומפידו (ריצ'רד רוג'רס ורנזו פיאנו) בשורת ה"הייטק", ברנרד טשומי וזכייתו בתכנון "לה-ווילט" בפריז, וליבסקינד במוזיאון היהודי בברלין ב1989. ואף אחד מהאדריכלים הנ"ל- שכיום כולם (אלה שחיים) סטארקיטקטס ,לא היה ידוע . וכולם היו אדריכלים חסרי ניסיון ומתחת לגיל 30. אז זה המצב העלוב. "עם הספר"- לא צריך כנראה ספריות ובטח לא מנהלים חסרי מעוף וחזון. "יד הנדיב"- תתחילו שמה לבנות ממדים ומקלטים אטומיים כי זוהי האדריכלות הראויה לבריונות ולחוסר התרבות המקומית .

  •   ארד מלך הנעלבים משה
    • 11:24
    • 17.03.12

    כמה קטן אתה יוצא במאבק העלוב שלך, אם היו מזמינים אותך לתחרות היית רץ בלי למצמץ, בכל מבני הציבור שתכננת נבחרת בתחרות? התחרות הזאת עדיפה בהרבה על כל המקומות שבוחרים בתחרויות סגורות או שלא עושים בכלל תחרות. אתה פשוט קטנטן

02 אם הוא מחפש סיפור סינדרלה אז שיפתח גם לסטודנטים  (לת) ליר
  • 18:49
  • 16.03.12

03 national library architetto
  • 19:19
  • 16.03.12

I suggest to the Rothschild Family and the "experts" that prepared the competition, to give a look on how competitions are organized else where, as the parallel one, that is been held for the center library in Helsinki.

04 תחרות שיוויונית שרון
  • 10:08
  • 17.03.12

אפשר להזמין ולשלם ל״אדריכלים מובילים״ שישתתפו ועדיין לקיים שלב אחד של תחרות. לא הייתה כדוגמת התחרות הזו אף פעם בישראל ובעולם! את התוצאות הטובות ביותר מקבלים ע״י תחרות פתוחה לחלוטין. מנסים לכבס את השרץ, מגעיל!

05 ננסיות החזון בורומיני
  • 10:40
  • 17.03.12

1. האם התרומה של הכסף מזכה את "יד הנדיב" לבנות על קרקע ציבורית ולהתנהג כ"דון ופריץ" בכל הקשור ל"תחרות", הליכי השיפוט ובחירת ה"פטורים".
2. האם הממשלה לא משתתפת במימון הפרויקט הזה?
3. האם "חוק המכרזים" -לגבי מבני ציבור אינו חל במקרה דנן?
4.האם כל ה"פגמים" בתחרות שהעלינו (קשרי עבודה בין יד הנדיב לבין ה"פטורים"= עדה כרמי מלמד, משה ספדי וקשרי עבודה בין משה ספדי- מתמודד "פטור "בינלאומי לבין קרלוס פרוס, עובד של ספדי, ו"פטור" מקרב הישראלים, השופטים- ששופטים את שלב א' ומעלים לשלב ב' עבודות (עד 4) שמפסיקות להיות אנונימיות ובכך יש עוד יתרון למוזמנים לשלב ב'- שעבודותיהם אנונימיות)
5. למשתתפים המוזמנים ישירות לשלב ב'- יתרון ב"זמן העבודה". הם יכולים להתחיל לעבוד מתחילת התחרות כלומר יש להם כפול זמן מהמתמודדים מהשורה.

כל הקיפוח הזה, נעשה בגלוי ,בחסות הממשלה ומוסדותיה.
מעבר לדה-מורליזציה בקהילת האדריכלים. הקיפוח מיותר! בראיון עם מר בלומברג, איש קטן וחסר חזון, הוא מסביר כי"הזמין את "הכוכבים" בגלל חשש שלו שלא יהיו משתתפים ידוענים.
ממתי זה קרטריון?? בסוף הראיון, וכדי לצאת טוב , הוא טוען בסתירה לה"ל- כי "ישמח אם אדריכל אנונימי" יזכה.

התחרות הזו מעוררת בכלל תהיה לגבי השקעת 150 מיליון דולר ע"י קרן אנטרופונרית. למדינה אין כסף להשקיע "בספריה לאומית"? מחיר הקמתה שווה למחיר F15/ חמישית ממחיר "קיר ההפרדה". אבל זה המקום בו אנו חיים.

  •   מכרזים דני
    • 17:41
    • 17.03.12

    אתה באמת רוצה שבניין כזה יצוכנן בבחירה במסגרת חוק מכרזים, רק אדריכל קטן ומגוכך מסוגל לחשוב שתכנון כזה יכול להיבחר במסגרת חוק המכרזים, אגב, כמעט כל מבני הציבור לא יוצרים במסגרת חוק המכרזים, וטוב שכך.

  •   05, ברומיני בהשגותיו וטעננותיו העלה ריחות לא נעימים לתכנית; מ. גבאי
    • 22:51
    • 19.03.12

    מסירת תכנון הספריה הלאומת למספר משרדי אדריכלים נבחרים.
    החזירו את הספר לעם הספר! תנו לציבור הרחב לבחור את התכנית היותר טובה.

06 בסתירה בדברי בלומברג היא הסטירה לתחרות האמיתית ברוך רזניק
  • 17:31
  • 17.03.12

1. אכן בלומברג סותר את עצמו כשמצד אחד מחפש כוכבים שיאירו את התחרות ומצד שני מקווה שיזכה מי שבא משום מקום. האם, מר בלומברג תפקידו את 150 מליון הדולר בידי מי שבא משום מקום?
2. אם מזמינים מפחדים מצעירים חסרי ניסיון שיפתיעו ויזכו אז תזמינו את מי שאתם רוצים. זה לגיטימי. אבל אל תבלבלו לציבור האדריכלים את המוח ותכניסו אותם להשקעה במשאבים ריגשיים וכלכליים.
3. אם המזמינים חושבים שזהו פרויקט ראוי לתחרות פתוחה אז תנו הזדמנות שווה. אין שלב ב' ואין ברירית המזמין. כולם ניצבים על קו זינוק אחד. השופטים הנכבדים ידעו לברור ולבחור את התוכנית הטובה ביותר לדעתם אפילו אם יזדקקו לעוד מספר ימי שיפוט והתלבטות.
4. ואם יזכו צעירים חסרי נסיון? תמיד יהיו משרדים ותיקים ומנוסים שלא השתתפו בתחרות שביכולתם לשמש "מנטורים" לצעירים. הבעיה כמובן היא האם ימצא האדריכל/ית/המשרד הותיקים שישימו את האגו קצת בצד ויתנו כבוד להוגי התוכנית המנצחת יחד עם תמיכה מקצועית. אני מאמין שזה ניתן.
5. מתכונת התחרות הנוכחית זהה לזו של תכנון בית המשפט העליון. אז זכתה תוכנית של משרד מוזמן. אם מתכונת התחרות של הספריה הלאומית לא תשתנה ויזכו בה אלו שבאו משום מקום נאלץ כל המוחים והמגיבים לאכול את המילים ששפכנו על המסכים. משום מה לא נראה לי שזאת תהיה תוצאת התחרות. מסכים איתי מר בלומברג?

  •   הנסיכים לאן.. אדריכל
    • 11:29
    • 18.03.12

    מעניין שבראש המתבכיינים עומדים "נסיכים" - אדריכלים שקיבלו אימפריה מאבא ו/או סבא והצליחו לחרב אותה במו ידיהם. שרון, רזניק, גם רכטר חתום על העצומה. מעניין מתי בשאר אסאד וקים ג'ונג און יצטרפו למאבק...

07 קרן הנדיב ממומנת מהכנסות פטורות ממס באדמות קיסריה מיכאל
  • 21:12
  • 17.03.12

קרן הנדיב היא למעשה דלת אחורית (back door) מתקציב המדינה, ממכירות פטורות ממס של אדמות הברון בקיסריה, ונהנית מפטור מוחלט ממיסים.

הקרן מממנת את את הבנים של האליטה השולטת במדינה, כולל את אלה שהאריכו לה את הפטור עד לשנת 2022.

  •   מי זה מי מתושלח
    • 22:29
    • 17.03.12

    אתה פשוט לא יודע את העובדות, קרן קסריה היא לא יד הנדיב - שני גופים שונים, אבל מה אכפת לך לכתוב שטויות באינטרנט

08 התחרות חייבת להתבטל ובמקומה יש לקיים תחרות הוגנת דמוקרטית ופתוחה. דורין
  • 09:42
  • 18.03.12

מדברים על אליטה בכלכלה ויוצרים לנו אליטה של אדריכלים סנובים שחושבים שלהם מגיע הכל והרבה יותר מהאחרים. דיי לאליטיזים ולאפליה המתמשכת.
די לקיטוב ולאי הצדק הבלתי נסבל.
למר בלומברג אומר, אי צדק , קיטוב וחוסר שיוויון תעשה אצלך בבית במשפחתך ולא בנכס לאומי ששייך לי ולנו לא פחות מאשר לך !!

הבניין לא שייך לאנשים שמנהלים את הספריה ו /או את התחרות.
זהו בניין ציבורי של העם, של ציבור הקוראים , שלנו - אנחנו האנשים הקטנים מהרחוב.
לא יתכן שכך תתנהל תחרות ובדרך זו תתקבל החלטה לבחירת אדריכל או תכנית לפרוייקט לאומי ציבורי ש ל נ ו !!
כמו בתחרות קמפוס בצלאל, אבל עם להבדיל גדול , יש להתחיל מיד מחדש עם תחרות שיויונית ודמוקרטית.
אם למר בלומברג לא טוב עם אדריכלים ישראלים "רגילים" עממיים מהשורה, שיוציא פנקס צקים ויזמין את האליטות (טיקוני האדדריכלות) להשתתף לצד אדריכלים עממיים פשוטים. הספריה לא שלך מר בלומברג !!

  •   אנשים קטנים איש קטן גדול
    • 00:12
    • 19.03.12

    איש קטן - אולי נבחר אדריכל בבחירות? נשים פתקים בכובע ונבחר, מה חשוב מה יצא בסוף העיקר שנוכל להשפיע...
    הרי כשיהיה אדריכל ממילא הוא יתכנן בדרכו, ואז איך תשפיע.
    איש קטן, מוח של ציפור, יד חופשית על המקלדת ושטויות בשפע

09 אדריכלים "מהשורה הראשונה" דחו את ההזמנה להשתתף בתחרות רס"ן שמועתי
  • 22:09
  • 18.03.12

כבר פורסם שרם קולהאס סירב בנימוס,
השמועות הן שסטיבן הול התחמק באלגנטיות,
וככה בוהלין זכה בהזדמנות.
הטעות בה הודה בגסות בלומברג נוגעת לקרלוס פרוס,
ושמעתי שאפילו היה פה כבר מי שסירב להיות בחבר השופטים.
אולי זו לא באמת כזו תחרות אטרקטיבית...

  •   הפרוייקט אטרקטיבי אבל התחרות ... אייל
    • 09:31
    • 19.03.12

    אבל התחרות הרסה אותו. יש לקיים תחרות פתוחה, דמוקרטית ושיוויונית. יאפשרו לאדריכלים המתחרים בתחרות הנוכחית להגיש את הצעותיהם לתחרות החדשה הדמוקרטית. הם רק ירוויחו את הזמן. קדימה, יש לצאת לדרך החדשה עכשיו.

10 לשתף את הציבור בבחירת מבנה הספריה הלאומית! מ. גבאי
  • 22:28
  • 19.03.12

בעידן שהטכנולוגיה והמדע נכנסו לשלב היצירה, לאחר דגירה של מאות שנים, וקשה לאדם המצוי, גם לאקדמאים לעקוב אחר הפיתוחים וההמצאות, הדוחפים אותנו חדשות לבקרים, והחדש מאתמול מתיישן למחרת.
בישראל החינוך וההשכלה עומדים כעני בשער. שיתוף הציבור בבחירת מבני הספריה הלאומית, שתהיה נגישה למאות אלפים, יעורר תודעה על ערכו של הספר לעם הספר. ולא לזלזל בכשרונותיהם של האדריכלים הישראלים.

בחירת מספר משרדי אדריכלים יוצר הרגשה שזהו מכרז תפור!!!

11 איזה קסם יכול היה להיות כאן ! ארז
  • 22:13
  • 20.03.12

תארו לעצמכם שהיו מקיימים תחרות אנונימית פתוחה לכולם, גם לאדירכלים מחו"ל בלי מיוחסים ובלי מועדפים ובלי בנים של והיה זוכה בתחרות אדריכל או משרד בלי כל האינטריגות והסיבוכים שהתחרות הזו יצרה ומכילה בבטנה הקודחת.
זה היה יכול להיות כל כך נפלא ומרענן .
נפלא כמו התחרות לתכנון מגדל אייפל והספרייה הלאומית של צרפת בפריס.

הוי ארכיטקטים מכושרים, אתם מומחי הבניה העיצוב והתכנון: געגועים לי לנוסטלגיה, לאמת , לאידיאל, לנקיון ולטוהר האצילי הארכיטקטוני !!

  •   עוד דברים לא ישרים יעל
    • 09:35
    • 13.06.12

    בעקבות התנהלות לא תקינה גם בשינוי כח אדם בספריה התאבד עובד הכל לא ישר מאז שהופרטה הספריה

12 שוויוניות צריכה שתיראה ולא רק תיעשה בני מידו
  • 18:23
  • 13.12.12

מר בלומברג הנכבד מחמיץ הזדמנות ללמוד משהו בתחום שניראה שאינו מבין בו הרבה - שוויוניות חובה שתיראה ולא רק תיעשה. התעקשותו שדעתו היא הנכונה ועמידתו חסרת הספיקות על דעתו, גם לאחר הסברים הגיוניים ושכל ישר אולי מוכיחה שגיל וניהול בנק פרטי אינם ערובה לחוכמת מעשה בניהול של מוסד ציבורי . יתירה מכך: מאיפה המסקנה שאי הזמנתם היתה מדירה את רגליהם של אדריכלים ידועי שם להשתתף בתחרות? לידיעתו של בלומברג: אדריכלים ככל שיהיו מפורסמים קופצים על כל הזדמנות לזכות בפרויקט נוסף, מה עוד שבפרוייקט כזה בירושלים זוכה למוניטין רב על פניו. ולכן השימוש בנימוק הזה על פניו מבייש ומעליב את אנשי המקצוע, אם לא את בלומברג עצמו.

פרוייקטים מיוחדים