הצצה נדירה לארמון הנציב בירושלים

תוכנית שיפוצים תקדימית נרקמת במשרדי האו"ם לאחד מהבניינים המרשימים בישראל, שעוד לא התנער לחלוטין מההיסטוריה השנויה במחלוקת שלו

כשעומדים בגן השקוע שלמרגלותיו של ארמון הנציב, אפשר לדמיין את מסיבות הקוקטייל החגיגיות שפקידי המנדט הבריטי נהגו לארח פה בימי שלטונם בארץ ישראל. בחסות האכסדרה המקושתת, שמקיפה את הגן משני צדדיו, התקבצה הצמרת החברתית של היישוב הערבי והעברי. שיחות על דיפלומטיה, פוליטיקה ועתידה של האימפריה הבריטית התערבבו בהומור מתוח על היחסים שבין יושבי הארץ ובהתפעלות מהארכיטקטורה המופלאה של הבניין. נשותיהם של הפקידים הבכירים הסתודדו לצד השביל הקטן המוביל למגרשי הטניס, מתלוננות על התנאים הקשים באוריינט.

ישראל משופעת בארמונות שהותירו בה עמים כובשים: ממצדה של הורדוס דרך מצודות הביזנטים ועד לארמונות המקושטים של האפנדים בעכו. אולם ארמון הנציב הוא היחיד ששומר עד היום על תפקידו המקורי ולא נהפך למוזיאון, מלון או מרכז מבקרים, או לחלופין נותר להתבוסס בחורבותיו. מאוקטובר 1948 ועד היום הוא משמש כמטה המרכזי של משלחת האו"ם ומשכנו הפרטי של מפקד הכוחות. הגן השקוע אמנם איבד את פארו ואת הקהל האקסקלוסיבי, אך מפעם לפעם הוא מארח חתונות או אירועים פרטיים של אנשי האו"ם.

ארמון הנציב הוא אחד מהבניינים המונומנטליים והאלגנטיים ביותר בישראל. אדריכלים וחוקרים רבים רואים בו את אחד הבניינים המוצלחים ביותר שנבנו בארץ במאה ה‑20. מדוע? אולי מפני שהוא מייצג מפגש מופלא בין אדריכל בריטי ושמו אוסטין סנט בארב הריסון (1892‑1976), ששאב השראה ממסורות הבנייה של האזור, לבין האידיאולוגיה הקולוניאליסטית של האימפריה הבריטית, ומצליח ליצור אדריכלות מודרנית מדויקת בעלת ניחוח מקומי, שפונה לעבר וגם לעתיד.

חזית ארמון הנציב כיוםאביעד בר נס

עם זאת, מאז הקמתו ב‑1933 מעולם לא עבר הארמון שיפוץ מקיף. התקרות מלאות בסימני רטיבות, כמה מהקירות נסדקו ברעידות אדמה, ועל החזית הראשית נתלו מזגנים ותשתיות שונות. תוכנית שימור נרחבת בעלות של שבעה מיליון דולר שהאו"ם מקדם בימים אלה, ונחשפת כאן לראשונה, אמורה להחזיר לו את תפארתו. בתוכנית משתתפים כמה אדריכלים ומהנדסים של האו"ם לצד אדריכל שימור תל-אביבי, ששמו עוד לא נמסר לפרסום מכיוון שהחוזה עמו לא נסגר.

הביקור הנדיר, שהתקיים לפני כשבועיים בחללי הארמון ובגניו לרגל תוכנית השיפוצים, הובל בידי המהנדס חיימה דה אוליביירה, המפקח על התהליך מטעם האו"ם. בעבר עבד באפגניסטאן ובבוסניה, ובישראל הוא מתגורר זה כשלוש שנים.

"האדריכלות של ארמון הנציב היא יצירת אמנות, היא לא נראית כמו שום מוצב אחר של האו"ם בעולם", פוסק דה אוליביירה. "יש לנו בניינים מודרניים נהדרים בז'נווה, ניו יורק ופאריס, אבל הבניין הזה יוצא דופן ויש לו ערך רב".

חזית הארמון, 1932ספריית הקונגרס, אגף הדפסים וצילומים

לארמון יש חשיבות בינלאומית מיוחדת משום שירושלים היתה מוקד הפעילות הראשון של כוח שמירת השלום של האו"ם. גוף זה, שנודע גם בשם "ארגון הפיקוח על הפסקת האש של האומות המאוחדות" (UNTSO), השתכן בארמון ב‑7 באוקטובר 1948 ונשאר שם מאז. בשנים שחלפו מאז, התרחבה פעילות המפקדה וכיום היא מפקחת גם על כוח יונדו"ף (UNDOF) שפועל בגבול ישראל-סוריה ועל ארגון יוניפי"ל (UNIFIL) בדרום לבנון.

200 עובדי האו"ם המוצבים בארמון נהנים לא רק מבניין ייחודי אלא גם משורה של מבני רווחה שהוקמו בעבורם: מגרשי טניס שהיו חלק מהתוכנית המקורית, סאונה וחדר כושר. במקביל מתקיימת במקום פעילות חברתית ענפה. "האו"ם דואג לאנשיו", מציין דה אוליביירה, "לצד הפעילות היום-יומית הלחוצה יש חשיבות גדולה לרווחה".

השהייה מסוכנת

אנחנו עומדים בגן השקוע ומשקיפים לעבר החזית המערבית של הבניין. סנט בארב הריסון תיכנן את הארמון לפי שני צירים ניצבים שמעניקים לו בהירות רבה ואופי מונומנטלי-קלאסי. הגן שוכן בקצה המזרחי של הציר האורכי, סמוך לחדר האירוח הרשמי. בשל הרוחות העזות שנשבו במקום חצב אותו האדריכל אל תוך האדמה והקים סביבו חומת אבן מאסיבית. גן דומה, מפואר יותר, תיכנן הריסון כעבור כמה שנים גם במוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה במזרח ירושלים. גרסה עדכנית אף יותר מופיעה בבית המשפט העליון, שתיכננו רם ועדה כרמי בשנות ה‑90.

הגן השקוע אינו בשימוש כיום. בשנים האחרונות החלו כמה מהקירות להתפרק עד שהשהייה בו נהפכה למסוכנת. דה אוליביירה עומד מתחת לאכסדרה הדרומית ומצביע על האבנים שנפלו מהקיר ועל כמה בורות שנכרו לאחרונה בקרקע כדי לבחון מקרוב את מצבו המבני של הגן. "אנחנו מתכוונים להחזיר את התחושה המקורית של המקום כמו שהיתה בשנות ה‑30", הוא אומר. "חלק מהעצים גדלו יותר מדי והשורשים שלהם מפריעים לקירות. חלק אחר פשוט מסתירים את המבנה". בימים אלה גם נבדק מצב אבן הגיר שמחפה את הארמון, שפיתחה במשך השנים פאטינה שחורה.

ארמון הנציב מתפרש על שטח של 65 דונמים על פסגת רכס ג'בל מוכאבר. במסורת הנוצרית נקרא המקום גם הר העצה הרעה ­ שם הקושר אותו למקום משכנו בימי בית שני של הכוהן הגדול, שעמו התייעצו הכוהנים על הסגרת ישו לרומאים. הוא משמש הן נקודת תצפית על אגן העיר העתיקה, הר הצופים, ים המלח ומדבר יהודה, והן נקודת ציון איקונית בקו הרקיע המתגבש של ירושלים. לנוף הזה היה חלק בלתי נפרד בתכנון הארמון: לעתים ניסה הריסון למסגר פיסות ממנו בתוך פתחים מקושתים ולעתים העניק מבט פנורמי לעֶברו.

מתח סמוי

הקמת הארמון היתה מרכיב חשוב וסמלי בביסוס השלטון המנדטורי בארץ. בדצמבר 1917, לאחר 400 שנות שלטון עותמני, נכנעה ירושלים בפני כוחות הצבא הבריטי. לכיבוש ירושלים וארץ ישראל בכלל היתה משמעות פוליטית ודתית מיוחדת לבריטים. הם ראו בכך מעין סגירת מעגל של הפעילות הצלבנית-אירופית במאה ה‑13 וה‑14. ירושלים, שהוזנחה בימי השלטון העותמני, זכתה ביימ הבריטים לתנופת פיתוח אדירה.

הרברט סמואל, הנציב העליון, השתכן תחילה בבניין אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הצופים, שנבנה ב‑1910 על ידי הגרמנים. אולם הלורד הרברט פלומר, שהחליף את סמואל, סלד מהבניין הגרמני וביקש למצוא לו חלופה. רעידת האדמה ההרסנית שפקדה את הארץ ב‑1927 הוציאה את אוגוסטה ויקטוריה מכלל שימוש ושיכנעה את הפקידים בלונדון להקים מעון חדש לנציב.

השאלה היתה איזה בניין יש להקים. לארץ ישראל אמנם היתה חשיבות היסטורית ודתית בעבור הבריטים, אך היא היתה ארץ מנדט ולא מושבת כתר, והבריטים לא יכלו לדעת מתי ייאלצו לוותר על אחזקתם. בנוסף לכך, הכנסות הממשלה ממסים היו צנועות למדי והמושבות נהגו לממן את הקמת מבני הציבור והממשל ללא סיוע מלונדון.

אף על פי כן, שיכנע פלומר את משרד המושבות להקציב סכום גדול להקמת הארמון. לתכנון נבחר הריסון, שהיה אדריכל בכיר במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת המנדט (לימים מע"צ). לפני כן הוא הספיק לתכנן ביתן ארץ-ישראלי לתערוכה האימפריאלית בוומבלי ב‑1924 ומעון לנציג הבריטי ברבת עמון ב‑1927. לדברי ד"ר רון פוקס, חוקר תולדות האדריכלות באוניברסיטת חיפה, היכרותו המעמיקה עם ארץ ישראל ומסורות הבנייה של האזור הקנו לו יתרון על פני אדריכלים אחרים.

חדר הנשפיםאביעד בר נס

הריסון החל לעבוד על התוכניות ב‑1927 ושלח אותן לאישור משרד המושבות. הפקידױת בלונדון לא אהבה את האופי המונומנטלי והטקסי של הארמון. הפקידים גם נרתעו מהתקציב המוצע, שהיה 53 אלף לירות ארץ-ישראליות, ורמזו שעדיף להעביר את התכנון ללונדון.

הריסון ענה להם: "אבקש לציין שבעוד חומרי ושיטות הבנייה שבהם משתמשים בלונדון, בואנוס איירס, פראג ובלגראד דומים, הרי אין הדברים כך לגבי לונדון וירושלים... אדריכל אנגלי המסוגל לעצב בניין אסתטי, הרמוני ונאה בכל רחוב בערים קוסמופוליטיות... יתקשה לעשות כך בירושלים, שם חייבים להתאים את הבניין לתנאי הנוף הארץ-ישראלי, לטכנולוגיות ולחומרים הקיימים, ושאותם מסוגל להכיר כהווייתם רק מקומי ולא זר".

האתגר שעמד לפני הריסון היה מורכב: כיצד ליצור בניין שמתייחס למורשת ההיסטורית של ארץ ישראל, לנופיה ולאופי האדריכלות המקומית, ובו בזמן גם לייצג את ערכיה ומנהגיה של האימפריה הבריטית (כולל בית קברות מיוחד לכלבי השעשועים של הנציבים).

"על רקע המתח הסמוי הזה, כל מחווה שהארכיטקט היה נוקט היתה נהפכת מיד למעין הצהרה על הזיקה בין השלטון לארץ", כתב פוקס במאמר בשם "מבט מארמון הנציב" שהתפרסם במגזין "ארץ ישראל" של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. "כך, למשל, היה בכוחו של העיצוב להביע יחס של אדנות ועליונות או, לחילופין, של התחשבות ורגישות. בניין דומיננטי בנוף היה עולה בקנה אחד עם האפשרות הראשונה. בניין מצטנע ומאופק ­ עם השנייה... את מי צריכה הארכיטקטורה של השלטון לייצג, את תרבותם של השליטים הבריטים, או את ההוויה המקומית של הארץ הנשלטת?"

דלת ובה הפתעה

נדמה שבזכות תהליך התכנון הממושך הצליח הריסון להתייחס לכל הסוגיות האלה. הוא יצר בניין בעל חזות ייחודית המתבסס על הסימטריה הקלאסית וכולל מגוון אלמנטים מקומיים. בכניסה למתחם ניצב בניין שער מרשים המשלב מוטיבים מזרחיים ומערביים. משם עולה כביש גישה פנימי לעבר הכניסה הראשית, שבחזיתה ממוקמת גינה שקועה נוספת. דגל האו"ם מתנוסס כיום במרכזה.

כאמור, הבניין עצמו מתבסס על שני צירים. הציר האנכי מוביל מהכניסה ללובי ומשם למסדרון הראשי, שבולט בצניעותו. הציר האורכי נמתח מהאגף המזרחי ­ שבו חדר האירוח הראשי, חדר הנשפים וחדרי הסבה ומעליהם משכנו הפרטי של הנציב ­ אל האגף המערבי, שמשמש את חדרי השירות.

חדר האוכל ממוקם בערך במפגש בין הצירים ופונה לכיוון צפון ולגן השושנים, שהוא בעל אופי גיאומטרי וייצוגי. מכיוון שתוכניתם של הבריטים להקים קריית ממשלה בירושלים מעולם לא התממשה, שימש חדר האוכל לישיבות של ממשלת המנדט.

אביעד בר נס

את פני הנכנסים לארמון מקדמת שורה של חללים מקושתים. בגלל קנה המידה והפרופורציות המיוחדות של הבניין, התחושה במקום נעה בין בית מגורים לבניין משרדים. ההרגשה מתחדדת כשנכנסים לחדר האירוח; מצד אחד הוא משרה אווירה ביתית ומצד שני ברור שממדיו מזמינים אירועים גדולים בהרבה. היכולת האדריכלית של הריסון ניכרת היטב בחלל זה, ונראה שאין פרט שהוא לא טרח לעבד.

לדוגמה, החלונות העליונים, שנועדו לאוורר את החלל באופן טבעי: הם בנויים בגובה שבעה מטרים מעל הרצפה, וכדי לפתוח ולסגור אותם נדרשים לכאורה סולם ופועל מיומן. עם זאת, הריסון יצר גישה נוחה אליהם ומיקם בקיר שמתחת דלת מעוטרת קטנה באורך וברוחב של 20 ס"מ; הדלת מסתירה מנגנון לפתיחה מכנית של החלון בידית מסתובבת. זהו פרט נדיר שניכר בתחכומו ובעיצובו, וכפי שמוכיח המנגנון ­ שעדיין פועל ­ גם באיכות ביצועו.

החלל המרשים ביותר בארמון הוא חדר הנשפים, שמתחבר לחלקו הדרומי של חדר האירוח. בדומה לחללי התצוגה במוזיאון רוקפלר, גם בארמון הנציב התקין הריסון גלריות מיוחדות שמעניקות גישה לחלונות הגבוהים שמאירים את החלל. רצפת העץ המקורית, זו שעליה הילכו בכירי הארץ והממשל הבריטי, עדיין במקומה. כך גם האח המפוארת שעיצב אמן הקרמיקה הארמני דוד אוהנסיאן.

חדר האירוח המרכזי. ביישוב העברי ראו בארמון סמל מכוער לאימפריאליזםאביעד בר נס

חוקר האדריכלות הירושלמית דוד קרויאנקר, שהקדיש פרק נרחב לארמון הנציב בספרו "אדריכלות בירושלים ­ הבנייה בתקופת המנדט הבריטי" (הוצאת כתר), התייחס בפירוט לעיצוב החדר: "על התקרה היו תלויות נברשות בדולח גדולות ומבריקות. הקירות עוטרו בתמונות מלכי אנגליה ומלכותיה, נתונות במסגרות זהב כבדות. הגלריה שלמעלה, שקישרה את אולם הנשפים לחדר האוכל, שימשה את תזמורת המשטרה או הצבא, שהנעימו לאוזנם של האורחים במוסיקה לריקודים". במסגרת תוכנית השיפוצים מנסים בימים אלה פרופסורים מהטכניון לפתור את בעיית האקוסטיקה שנובעת מהתקרה השטוחה של החלל.

התוכניות הסופיות של הארמון אושרו ב‑1928 ומלאכת הבנייה הופקדה בידי החברה האיטלקית ארנסטו די א' דה פארו, שפעלה ברחבי המזרח התיכון. כעבור שנה החלה הבנייה בהשתתפות כ‑400 פועלים.

גם בתהליך הבנייה אפשר למצוא ביטוי לאופי המגוון של החברה הארץ-ישראלית וליחס של הבריטים כלפיה. אריה ליפשיץ, סופר, עורך ומבקר, שהיה בין השאר מזכיר׃ של הנרייטה סאלד, היה שותף בעבודת הבנייה של הארמון. בספר זיכרונותיו "דרך עקובה" הוא מספר על חלוקת העבודה שבין היהודים לערבים: "כאן כאילו נתגשמה תוכניתו של הנציב העליון דאז, צ'אנסלור, על הפרדה אפשרית בעבודות: המקצועית ליהודים והבלתי-מקצועית ל'ערביאים'. דבר זה... נפגש בהתנגדות הפועלים היהודים שראו בכך קיפוח זכות העבודה העברית במשק הממשלתי. גם בבניין גדול ומפואר זה נהוגה היתה שיטת הניצול והשימוש בעבודה הזולה והבלתי מאורגנת, שהיתה נוחה למשגיחים ולפקידות, אבל לא היתה זולה ולא חסכונית".

ימי תפארתו

התגובות לארמון הנציב נחלקו לשתיים. מבקרי אדריכלות מבריטניה דיברו עליו בהערצה. כריסטופר האסי, למשל, כתב כי "כל מבקר בעל ראייה היסטורית חייב לחוש התרגשות מיוחדת כשנופל בחלקו לתאר את מעונו של מושל ירושלים... הנוף הנשקף מחלונותיו על העיר הקדושה ריחף ­ מופלא, בלתי מושג ­ מול עיניהם של אבותינו, שעפרם נח היום בקברי אבירים, מתחת צלמיהם משוכלי הזרוע, בכנסיות הפזורות לאורכה ולרוחבה של ארצנו (אנגליה)... בית זה מייצג את התגשמותו המיוחלת של החלום ששילהב את רוחם של ימי הביניים".

לעומת זאת, רבים מבני היישוב העברי ראו בארמון סמל מכוער לאימפריאליזם. הסופר והעיתונאי יהודה האזרחי התייחס לבניין בספרו "עיר אבן ושמים" (הוצאת מערכות): "קינאנו בנציב העליון הבריטי הנבזה הזה! הוא תפס לו את המקום-הכי-פנטסטי-שבכל-העולם וגידר אותו סביב-סביב בגדרות, ונטע חורשה, וגם גנים, על הטראסות, והקים לו ארמון. בכל בוקר, כשהוא מתעורר משנתו ופוקח עיניים ויושב, לבוש פיג'מה אדומה וחלוק-בוקר מפוספס בצבעי הדגל הבריטי, כדי לשתות תה בריטי מחורבן ולאכול ארוחת-בוקר בריטית בלי טעם, הוא יכול לראות, מבעד לחלונות ארמונו, כבר בבוקר השכם, את הנוף-הכי-נשגב-והכי-קדוש-שבכל-העולם, כאילו זה שלו".

מה שבטוח הוא שארמון הנציב הפך את הריסון לכוכב בשדה האדריכלות האימפריאלי. הוא קיבל את התפקיד המכובד של ראש המחלקה לעבודות ציבוריות ועד לסוף כהונתו תיכנן כמה ממבני הציבור הגדולים והמרשימים בארץ.

חדר האירוחאביעד בר נס

ב‑1948, עם הכרזת העצמאות, נטשו הבריטים את הבניין והעבירו אותו לידי הצלב האדום. הוא שימש כמטה הארגון במשך מלחמת העצמאות ולבסוף הועבר לשליטת האו"ם. הארמון היה מוקד לחיכוך תמידי בין ישראל לירדן בשל הרצון של שני הצדדים להשתמש בשטחים המקיפים אותו. ב‑1952 החליט מפקד כוחות האו"ם להעביר את המטה שלו מביירות לארמון. המהלך הזה פורש כניסיון של האו"ם לשוב לרעיון של הפיכת ירושלים לטריטוריה בינלאומית. במלחמת ששת הימים כבשה פלוגה של הליגיון הירדני את הארמון ובתגובה פרץ כוח צה"ל למתחם.

מאז הקמת המדינה ועד היום צצו סביב הארמון תוכניות נדל"ניות רבות, ועמן ספקולציות על הייעוד שיינתן לו בידיים ישראליות. בין השאר הציעו בשנות ה‑70 להפוך אותו למשכן החדש של נשיאי ישראל. "זה בניין נפלא, אבל אני חושב שזה מזל שהוא לא נפל לידיים שלנו", מעיר קרויאנקר. "תחשוב איזה פיליטונים היו רצים אם קצב היה צריך לעזוב את ארמון הנציב העליון וללכת לכלא".

לדברי קרויאנקר, ההשקעה הכספית והעיצובית בבניין משקפת את תחושת הבריטים כי המנדט בארץ ישראל אינו בעל תאריך תפוגה. "כמעט עד מועד יציאתם מהארץ הם המשיכו לתכנן את קריית הממשלה החדשה בירושלים ובקיץ של 1947 אף חנכו מועדון ספורט מפואר בקטמון". האם יש לדעתו מקבילה ישראלית לארמון הנציב? "אני לא אוהב את המלה 'ארמון', אבל מצד שני אני לא מכיר את כל הווילות בארסוף", הוא צוחק.

לצד השימור המתוכנן של ארמון הנציב, מתכוונים באו"ם לשדרג את המתחם כולו. 18 בניינים זמניים שהקים הארגון בחלקו המערבי של המתחם לטובת סדנאות רכב ושירותים אחרים צפויים להיהרס. במקומם יוקם בניין חדש, לפי התקנים המעודכנים ביותר של רעידות אדמה, שיכלול בין השאר מקלט גדול; אולי גם במפקדת האו"ם מרגישים את האיום האיראני. התכנון של הבניין החדש יימסר, כך מקווה דה אוליביירה, לאדריכל מקומי ­ ישראלי או פלסטיני.

כמה כסף מתכוון האו"ם להשקיע בשיפוץ הארמון בשנים הקרובות?

"לדעתי הוא צריך להוציא כמה שיידרש כדי לתקן את כל הבעיות. טלאים ותפרים לא מתאימים לסוג כזה של בניין. למרבה המזל, הנהלת הארגון בניו יורק מתייחסת לכך ברצינות רבה. כרגע יש לנו כבר 2.3 מיליון דולר בחוזים ואני מקווה שבמשך 2014 נוכל לסיים את הפרויקט כולו ולהחזיר את הארמון לימי תפארתו".

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 26
    מתי יש שעות ביקור?

    מתי ניתן לבקר במיבנה?

  2. 25
    הבניין הזה היה צריך לשמש כמשכן נשיאי ישראל

    שערוריה שקצין אום שוודי גר עם עוד כמה בטלנים בכזה נכס

    1. צריך היה לבטל את מוסד הנשיאות וטובה שעה אחת קודם.
  3. 24
    הגיע הזמן לגרש את האו"מ משם

    ולשלוח את כל הפקידים הנפוחים במדים ושאר אוכלי החינם לסוריה שם באמת הם יוכלו לעזור במשהו.

  4. 23
    מתי כבר מוציאים את האו"ם מהמקום הזה?

    ארגון זה הוא כעצם בגרוננו, מנסה בכוחותיו האחרונים להיאחז באיזשהו קש שאולי, אולי יביא לדלגיטימציה של ירושלים כבירת מדינת ישראל.
    לא נתן להם.

  5. 22
    אני יודע

    טיפ טיפה דומה למלון המלך דוד, לבית המוסדות הלאומיים, למוזיאון רוקפלר.. מעניין ובהחלט שונה מממבני (או מארמונות?!)המוסדות הישראלים במדינה המדהימה מדהימה מדהימה הזו

  6. 21
    אז מי בנה את מצדה?

    ההיסטוריה של מצדה מתחילה, הלכה למעשה, עם ההיסטוריה של הורדוס הגדול. הורדוס, תוך ניצול ציני של המערבולת הפוליטית באימפריה הרומית אחרי רציחתו של יוליוס קיסר, ומאבקי הכוח בין הטוענים לכתר מבני בית חשמונאי הפך לדמות מפתח בפוליטיקה של ארץ ישראל וזכה לתמיכת השליטים ברומא כמלך המיועד של פרובינקיית יהודה. עם זאת, מעמדו של הורדוס ודרכו לשלטון ידעו עליות ומורדות.
    בשנת 40 לפנה"ס פלשו הפרתים ליהודה, והושיבו על כס המלכות בירושלים את מתתיהו אנטיגונוס השני. הורדוס, שהתבצר בירושלים, הצליח לחמוק בלילה ביחד עם מרים ארוסתו, אמהּ אלכסנדרה וקבוצת שומרי ראשו. הנמלטים שמו פניהם למצדה, שם נותרו מרים ופמליתה וכוח של 800 חיילים.[8] הורדוס הצליח להימלט אל ממלכת הנבטים ומשם אל ברונדיסיום (היא כיום ברינדיזי) ועל פי החלטת הסנאט הומלך למלך בשנת 40 לפנה"ס ברומא. בהיעדרו מצדה הושמה במצור על ידי אויבי הורדוס, הנצורים ניצלו רק בזכות גשמי פתע שמילאו את בורות המים, תוך שהם מצליחים לנהל מלחמת התשה מול הצרים.[9] בשנת 39 לפנה"ס חזר הורדוס לארץ ישראל, שחרר את משפחתו מהמצור במצדה ובסדרת קרבות הצליח בשנת 37 לפנה"ס להשתלט על הארץ, ובחסותו של מרקוס אנטוניוס, מושלו הרומאי של המזרח, הכריז על עצמו כמלך.[10]
    ההיכרות של הורדוס עם מצדה והחשש שלו שכסאו בסכנה, הן מצד בני שושלת החשמונאים הן מצד נתיניו בני העם היהודי והן מצד קלאופטרה השביעית, מלכת מצרים וממשיכי דרכה, שראו ביהודה או בחלקים ממנה חלק ממצרים, הביאו אותו להשקיע בבניה של מפלט מבוצר במצדה.[11]

  7. 20
    כתבה מצוינת! תודה!
  8. 19
    חשיבותה העליונה של הסביבה לנוצרים -שם הוטמנו עצמות ישו עצמו

    בקבר משפחתו (כמו גם הכהן הגדול קייפא). קבר משפחת ישו ברחוב דב גרונר.

  9. 18
    שטויות במיץ - מצדה נבנתה על ידי מלך יהודה ונהרסה על ידי הרומאים. טיפוסי ל"הארץ" לשכוח את היהודים שבנו ולצדד בנוכרים שהרסו
  10. 17
    המלחמה נגד ירדן ביוני 1967 החלה מפני שהצבא הירדני פלש לארמון הנציב. הפלישה נחשבה לתוקפנות ירדנית נגד ישראל. מעניין שהחזקת כל יהודה ושומרון תחת כיבוש ישראלי 45 שנים אינה נחשבת לתוקפנות.
  11. 16
    להחזירו כמעון לנשיאי ישראל

    אוםישראליים שמום. רוב ההחלטות במוסדות האום נגד ישראל. מדוע יש לתת להם פרס עם חמדת זכיה זו מול העיר העתיקה

    1. השתגעתם? צריך לבטל לגמרי את מוסד הנשיאות. מיותר ויונק כספי ציבור.
  12. 15
    האם ישראלים יכולים לבקר במקום?
    1. את רצינית?!
    2. למה שלא תהיה רצינית?
  13. 14
    כתבה שהיא כולה שיר הלל לקולוניאליזם הבריטי (שממנו ומתיבוכיו כנראה שעדיין לא נגמל העיתון הזה).
    1. צילינדר בריטי

      גולדה קראה ל-"הארץ" "עיתון עם צילינדר". היא לא התכוונה לגעגועים לשלטון הבריטי, אלא לגישה הליברלית חסרת הפשרות של העיתון.

  14. 13
    אם תסתכלו על עץ התאנה בגן , הוא נראה כמו גבר ערום הבורח מחדר אהובתו. אם תרצו אספר לכם על כך.
    1. כן, ספר לנו, אנחנו מתים לשמוע
  15. 12
    ארמון הנציב, 6 יוני 1967

    ארמון הנציב

    בחמישי ביוני רצנו משדות רמת רחל לעבר ארמון הנציב.

    על הדרך הצרה היוצאת משער האבן המקומר עמדו ג'יפים של האו"מ. השמשה הקדמית מנופצת או מוטלת על המנוע. בג'יפים ישבו אנשי האו"ם בדרכם למערבה של העיר, ממתינים לאישור מעבר ולהפסקה כל שהיא ביריות. YMCA הייתה בטוחה יותר.

    או"מ שמו"מ בהתגלמותו . לא חוצץ ולא מחצץ. לא עוצר ולא מבקר. פשוט כלב ערבי רטוב עם זנב בין הרגליים.

    בתוך המתחם עמד ג'יפ צבאי בוער. כאשר עברנו לידו תפסו הלהבות בזבילי הבזוקה של צביקה קרייזלר. בתושיה של רגע השליך צביקה את הזביל הבוער על תכולתו לעברו של הג'יפ. לא עצרנו לראות מה קרה. אחר כך השאיר צביקה את צינור הבזוקה באולם הסעודה של האו"מ. לא היה בו כל צורך. איך קראו לבחור ההוא מהטכניון שנהרג מכדור תועה? להוריו הייתה חנות ללבני נשים ברחוב בן יהודה, קצת אחרי מוגרבי.

    בניין הנציב העליון זכור לי בעיקר בגלל שכבת שברי צלחות החרסינה שכיסתה את רצפת אולם האוכל. על חלק מהשברים התנוסס סמל האו"מ. ענפי זית בכחול קובלט חובקים שברי כדור. על הארונות נותרו צלחות שלמות רבות. דווקא היה נחמד להניח להן לפול ולהתנפץ.

    היינו צריכים להמתין, כרגיל. כתבתי מכתב הביתה על עטיפת קופסת סיגריות אסקוט שמצאתי ודחפתיו לכיס המדים. כשמישהו יצא, אמסור. כל אחד פינה לו נתח ריצפה מהשברים ונשכב, ראשו על החגור. עד מהרה נראתה הרצפה כמעשה תשבץ. מלבני מיתחמים שסומנו בטראסות של חרסינה. בכל שדה ישן חייל בחקי מרובב בוץ. מישהו שכח לסגור את הממטרות של רמת רחל.

    בערב יצאנו לכוון הנקניק - המוצב הירדני שנשק לגדר בית הנציב ונמשך מזרחה. גוויות ראשונות של חיילים ירדנים נראו בשטח. בקצה השלוחה עמד בית שתריסיו מוגפים. נעצתי ב עיניו עד שעפעפי נשמטו. באמצע הלילה נשמע צרור. חייל ירדני יצא מאחד הבונקרים שבתעלות ונורה.

    עם בוקר החליפו אותנו. שוב חזרנו לארמון הנציב לנמנם עד הערב.

    בלילה שלאחריו שכבנו על מורד הרכס הפונה לעיר העתיקה. חפרנו שוחות אך הערב ירד והשוחות נותרו רדודות. ליל כוכבים כחול נפרש רחב מכל הלב מעל העיר החשוכה. קוי נותבים עברו מעל העיר העתיקה שמתחתינו בירוק ובאדום. מין יום עצמאות שכזה. בצפונה של העיר נראו קוי אור מגששים של פנסי שיירות הרכב הישראלי המקיפות את העיר ופונות לעבר שער האריות. אץ האשמורת האחרונה ישנתי מכווץ בשוחה. לפני עלות השחר קריר בירושלים גם בקיץ.

    למחרת עלינו על המשאיות וירדנו לכוון בית לחם. תריסי הברזל בצידי הבתים היו סגורים. סדינים לבנים גדולים התנפנפו מעל הגגות. העיר הייתה שקטה כאילו שאזנינו נסתמו. ירדנו מהכביש הראשי ופנינו שמאלה והגענו לבית צחור. במחנה הירדני הנטוש מצאנו תמונות של בוגרי קורס קצינים. דגלים ירדניים קטנים וסימני כותפות בערבית.

    יום יומיים מאוחר יותר המה השוק אדם. גברים בפיז'מות פסים. "רמת גן" העיר אחד החיילים בסיור. שלחתי את המכתב על קופסת הסיגריות עם חבר שיצא הביתה. פנינו לעבר תחנת אונר"א כדי לאבטח את חלוקת הקמח. אחת מתושבות המקום פנתה אלינו בעברית צחה. היא שאלה על יפו.

    או"מ? הצחקתם אותי.

    בסוף שנות התשעים עוד נתנו לנו לסייר בגן של ארמון הנציב ולראות את עצי ארץ ישראל שניטעו שם. תאנה אחת נראתה כמו מטרוניתא שמנה שתקעה רגליה בקרקע. מותניה העבות נפלו מעל עכוזים שמוטים. עץ ענק של ער אציל עמד זקוף. עץ ממש, לא שיח. שרידי בריכת דגים. יבשה וללא דגים.

    ביקרנו גם באולם הנשפים וראינו את האח מצופה קרמיקה ארמנית. "כמו בית ביאליק" העיר אחד המטיילים. "אמנות אוריינטלית" אליבא הארכיטקט הלונדוני שעיצב את הבית, הסביר המדריך. חיפשתי את הארונות עם הצלחות. סביב אולם הנשפים בנה הארכיטקט מרפסת פנימית. "גלריה" הסביר המדריך. על הקירות נראו צללי תזמורת מנגנת. באולם עלו רוחות של אפנדים ערבים, יהודים מקורבים וגברות יקיות מרחביה, בשמלת של שנות הארבעים. מחוללים בנשפי הנציב.

    בשנת 1967 דיין שיקשק ביצים. רבין עמד זקוף מתחת לשולחן. צילומים היו חשובים מהעניין עצמו. כמו ילד שקיבל צעצוע ולא יודע מה לעשות אתו.

    לא היה צריך להחזיר לאו"מ רבע סנטימטר מהבניין.

    בשביל מה בדיוק ?

  16. 11
    מי רשום בטאבו כבעל הנכס?

    פרט חשוב שאין אליו התייחסות בכתבה. האם האו״ם משלם דמי שכירות? אם לא, ולאחר מספר שנים, הארגון יוכל לטעון שהנכס בכלל שייך לו...

  17. 10
    איך לא הלאמנו את המקום אחרי 67? זה היה חלק מהכיבוש הבריטי ואין סיבה להנציח את זה דרך האו"ם שמום.
  18. 9
    "מצדה של הרומאים" - סליחה ? "מצדה" היא במקור ארמון שנבנה על-ידי הורדוס שהיה שליט על יהודה (יהודי-אדומי) ובוודאי לא נבנה על-ידי הרומאים !!!

    למרות קירבתו וחיבתו הגדולה של הורדוס את רומא (רומי) הוא לא היה רומאי אלא יהודי.
    הוא אמנם לא היה אהוד על התושבים היהודיים שכינו אותו אדומי (להזכיר - יוחנן הורקנוס שמלך על יהודה החליט על ייהוד האדומים שהורדוס היה מצאצאיהם).

  19. 8
    הנה עוד סיבה טובה לכך שהאו"מ אינו מעוניין כלל בפתרון הסכסוך או בהרגעתו. הוסף לכך תנאי שירות מופלגים, מזג אויר נוח ואפס סכנה אישית - והכל מתבהר. גם בעזה יש לאו"מ בניין מרשים, הגם שלא כמו ארמון הנציב.
  20. 7
    צריך להחזיר את המקום לממשלת ישראל.
  21. 6
    מרתק
  22. 5
    אוי ואבוי הפיסקה השנייה...

    אוי ואבוי הפיסקה השנייה! - ברור שהעורך האנטישמי של הארץ דחף אותה בכח!

    ישראל משופעת בארמונות?!
    מצדה נבנתה ע"י הרומאים? אולי נחרבה ע"י הרומאים?
    ארמונות ביזנטים? בחיאת זומזום מתי ביקרתם בארמון ביזנטי בארץ?
    ארמונות של אפנדים בעכו? בפעם האחרונה שהייתי שם היו שם חירבעס'

    האמת המרה היא שמהרומאים נשארו חורבות. מהביזנטים נותרו שתי כנסיות. ושליטי הארץ המוסלמים לא פיתחו את הארץ אלא רק דירדרו אותה - ארמון טונשוק בית המושל העותמאני בירושלים בכל מדינה נורמאלית היה מוכרז כמבנה מכוער להריסה.
    כנ"ל בתי הסראיה בצפת ביפו בעכו ובנצרת כנ"ל המסגד ברמלה.

    על הר הבית בנו המוסלמים מס' מבנים נאים אבל שאר הארץ הוזנחה!

    הבריטים אכן בנו מס' בניינים אלגנטים בדומה לעשרות אלפי בניינים אלגנטים שבנו בעשרות הקולוניות שלהם ברחבי העולם - ולכן אין שום דבר יחודי בהן.
    הציונות זה כבר סיפור אחר- עשתה טעויות וגם הצלחות.

  23. 4
    "מצדה של הרומאים"? מה יהיה עם העיתון הזה?!
    1. מה יהיה איתך???

      כן, ארמונות מצדה נבנו על ידי הורדוס אז תירגע ותפסיק לנבוח. לא מוצא חן בעיניך לך תקרא ישראל היום. ביי.

    2. הורדוס לא היה רומאי והרומאים לא בנו בארץ שום דבר, אלא רק אחרי הכיבוש של הארץ, חורבן בית שני.

      שינו את שמה של ירושלים ושל הארץ, בתקווה נלוזה להשכיח את זכר ישראל, בדיוק כמוך. לפי השקפת המאוד מלומדת הפרסים בנו את בית שני. "ישראל היום" מתאים יותר לחסרי השכלה מהסוג שלך, ללא ספק בעל תואר מאחת האוניברסיטאות בארץ שמנפיקות מטומטמים בסיטונות השכם והערב. הרומאים בנו מספר מבני ציבור בירושלים לאחר חורבן הבית והרבה אחרי מצדה או הורדוס.

    3. לדוד

      כל מה שכתבת הוא פשוט טעות, אני מצטער בשבילך.

  24. 3
    מצדה נבנתה על ידי הרומאים???
    1. כן היא נבנתה על ידי הורדוס
    2. מצדה נבנתה ע"י הורדוס שהיה נציג רומאי בארץ ישראל. המורדים היהודים כבשו אותה בהמשך...
    3. הורדוס לא היה נציג רומאי. הוא היה מלך יהודי לכל דבר
    4. הורדוס לא נולד כיהודי אלה כאדומי שהיתגיר
    5. לא נכון

      לא נכון / הוא נולד כבר כיהודי ... הוריו התגיירו / גויירו

  25. 2
    מבנה מרשים

    אבל העובדים בו הם ערבים בלבד
    אין יהודי אחד שעובד שם
    האום מייצג את האטימות העולמית ואת ההתייצבות האוטומטית לצד הערבים

    1. דווקא יש כמה וכמה יהודים ישראלים שעובדים פה.

      אני אחד מה.

  26. 1
    כמו כל דבר באו"ם: גדול, יפה, מרשים, כיף לעובדים וחרא לעולם.