רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפוליטיקה שמאחורי מתן שמות לרחובות

מאיר וצינה דיזנגוף ממשיכים להיפגש יום-יום עשרות שנים אחרי מותם, והיריבים המושבעים בן גוריון וז'בוטינסקי נידונו להצטלבות נצחית בצומת רמת-גני. ספר חדש מציג את מנגנוני הכוח הפוליטיים שפועלים מאחורי מתן שמות לרחובות

תגובות

שלטי הרחוב ההיסטוריים של תל אביב הם סחורה מבוקשת בשוק הפשפשים ביפו. מחיר שלט מקורי של רחוב תל-אביבי משנות ה‑50 וה‑60, עם אותיות בגופן לבן ורקע בגוון כחול כהה, עשוי להגיע ל‑400 שקל. שלטים מוקדמים יותר מתקופת המנדט הבריטי הם פריטי אספנים של ממש ומחירם מרקיע לאלפי שקלים.

כשפרופ' מעוז עזריהו מסתובב בתל אביב הוא "רואה את העיר בנגטיב", כהגדרתו. הוא מחפש אחרי השלטים שהוסרו באישון לילה והותירו אחריהם כתם בהיר על טיח הבניין. "לפני כמה שנים הסתובבתי בתל אביב עם קולגה מגרמניה והראיתי לו שלט מנדטורי ברחוב פרישמן שכלל כיתוב בשלוש השפות: עברית, אנגלית וערבית, כאשר העברית היא העליונה ביותר. זה מעניין מכיוון שביתר הערים האנגלית היתה למעלה באותה תקופה", הוא מספר. "אמרתי לגרמני שלא להסתכל או להצביע על השלט, כדי שאנשים לא יראו שאנחנו מתעניינים בו. זה היה ביום ראשון בערב וביום חמישי מישהו כבר הסיר אותו. התקשרתי לספר לו את החדשות המסעירות והוא אמר לי: טוב שהתקשרת כי כבר חשבתי שאתה פסיכי, שיצאת מדעתך".

רחובות נועם דביר
דודו בכר

גורלו של השלט מפרישמן לא ידוע, עזריהו מעריך שכמו במקרים אחרים הוא התגלגל לסוחרים בשוק ולבסוף מצא את דרכו לאספני נוסטלגיה ישראלית.

השלטים תופסים חלק מרכזי במחקר ארוך שנים של פרופ' עזריהו על שמות הרחובות בישראל. ספרו החדש "על שם ­ היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל" (הוצאת כרמל) עוסק במנגנוני הכוח הפוליטיים שמאחורי תהליך השָיױם (naming) של רחובות. הספר מציג את הקדימויות האידיאולוגיות, את תפישת ההנצחה ואת ההעדפות של יישובים שונים בארץ בקביעת השמות. לפעמים מדובר בהתגוששות בין נרטיבים תרבותיים ואידיאולוגיים ולפעמים לידתו של שם רחוב מלווה ב"פוליטיקה קטנה", כלשונו.

עזריהו הוא גיאוגרף עירוני מאוניברסיטת חיפה. הוא עוסק בקשר ההדוק שבין מרחב, תרבות ופוליטיקה. בין השאר כתב בעבר על הנצחת הנופלים במערכות ישראל וחקר את התגבשותם של בתי העלמין הצבאיים. בשנות ה‑80 החל לחקור את מנגנוני הכוח שמאחורי שמות רחובות בברלין שלפני מלחמת העולם השנייה ואחריה ­ תחום מחקר שמקיף כיום חוקרים ומחלקות בכל העולם.

החברים לחצו

אנחנו עומדים בכיכר צינה דיזנגוף, השוכנת בלב הרחוב הקרוי על שם בן זוגה, ראש העיר הראשון של תל אביב. זה מצב ייחודי ­ בארץ ובעולם ­ שבו בני זוג זוכים להנצחה במקום כה מרכזי ובצמידות כזאת. סיפור ההנצחה מסמל את הלך הרוחות הפוליטי בתל אביב הקטנה ואת הצורך של העיר לברוא לעצמה גיבורים מקומיים.

מאיר דיזנגוף, שנולד ב‑1861 ומת ב‑1936, זכה להיות מונצח בשתי ערים עוד בחייו. ב‑1931 קראה נתניה רחוב על שמו לרגל יום הולדתו ה‑70, ומקץ שלוש שנים הוא זכה לכבוד דומה גם בתל אביב, לרגל חגיגות חצי יובל לעיר. סגנו, ישראל רוקח, קידם במועצת העיר החלטה לקרוא על שמו של דיזנגוף רחוב המחבר בין מרכז העיר לבין "יריד המזרח" (כיום חלק ממתחם נמל תל אביב).

זו לא היתה הפעם הראשונה שעיריית תל אביב החליטה לקרוא רחובות על שם אנשים חיים: ח"נ ביאליק, אחד העם, חיים בוגרשוב ואדמונד אלנבי זכו לכבוד דומה קודם לכן. ובכל זאת, הנושא היה רגיש. רוקח מצדו טען כי הציבור כבר מכנה את הרחוב בשם זה "וכבר היו מקרים של הופעת השם הזה בדפוס". איך הגיב על כך דיזנגוף? "כמו שכל פוליטיקאי היה מגיב: לא אני ביקשתי, לא אני רציתי, אבל החברים לחצו", משיב עזריהו בחיוך.

רחובות נועם דביר
דודו בכר

כך או כך תמכה מועצת העיר בהחלטה, וביום חמישי, 3 במאי 1934, התקיים טקס חגיגי. לרוחב הרחוב נתלו 25 חוטי תכלת, כמספר שנותיה של העיר, ותזמורת "מכבי" הנעימה את זמנם של המשתתפים.

לאחר שדיזנגוף גזר את הסרט עברו הנוכחים לרחבה הסמוכה, שבמרכזה ניצב עמוד מעוטר בצבעי כחול-לבן ובראשו התנוססה הכתובת "רחבת צינה דיזנגוף". ההחלטה המפתיעה לקרוא לכיכר כה מרכזית בעיר על שם רעייתו המנוחה של ראש העיר (שהלכה לעולמה ב‑1930) הובאה לאישורם הלא-פורמלי של חברי מועצת העיר יום לפני כן.

היתר הוא כבר היסטוריה. רחבת צינה, הידועה כיום בשם כיכר דיזנגוף, זכתה לשם עוד לפני שנבנתה. חודשים ספורים לפני הטקס התקיימה תחרות לתכנון הכיכר והזוכה היתה האדריכלית הצעירה ג'ניה אוורבוך, שהעניקה לה את אופיה האדריכלי הייחודי. הכיכר נחנכה רשמית ב‑1938 והבניינים הסובבים אותה החלו להיבנות זמן קצר לאחר מכן.

שאיפות גלובליות

עזריהו מסמן לי להיכנס עמו ללובי של מלון סינמה, שהיה בעבר בית הקולנוע אסתר והוסב למלון בוטיק. מימין לדלת הכניסה תלוי שלט מקורי של הכיכר מסוף שנות ה‑30 או תחילת שנות ה‑40. הרקע לבן והאותיות כחולות ונתונות במסגרת מעוטרת. הכיתוב: "רחבת צינה (דיזנגוף)". התרגום האנגלית הוא Zina Circle. "זה לא פלאזה, לא סקוור אלא סירקל, כמו בלונדון ­ זאת דוגמה להשפעה של המנדט", הוא מסביר.

תל אביב, כך נראה, תמיד היתה עיר בעלת שאיפות גלובליות. הסוגריים שמוצבים מסביב לשם "דיזנגוף" מרמזים על מלחמת השפות שהתרחשה בארץ ישראל בעשורים הראשונים של המאה ה‑20. הציונות ניסתה להקנות מעמד בכיר לעברית ובמקרים רבים דחתה את השמות הלועזיים. כך למשל נקרא בחיפה רחוב זאב (ז'בוטינסקי). "הבעיה היא שבסוף אתה לא יודע בדיוק איזה זאב מונצח", מציין עזריהו.

שפינוזה בנוה צדק

תהליך השיום של רחובות החל בשלהי המאה ה‑18 בפאריס. לפני כן נודעו רחובות בשמות מקומיים שהשתרשו בשפה ובמרחב, כמו "רחוב האורגים" או "רחוב הארמון". בערים האמריקאיות נהוגים עד היום שמות ממוספרים לרחובות. על פי ליגת הערים האמריקאית, השם הנפוץ ביותר לרחובות בארצות הברית הוא "רחוב 2" (Second Street); הוא מופיע ב‑10,866 ערים ויישובים. מספור הרחובות מבטא נרטיב מרחבי-דמוקרטי הקורא לביטול ההירככיה בין נקודות שונות ברחבי העיר. לפחות מבחינה סמנטית, אין בניו יורק הבדל בין רחוב 86 פינת השדרה השנייה באפר-איסט-סייד לבין כתובת נוצצת בשדרה החמישית.

תל אביב היא העיר הראשונה בארץ ישראל שהעניקה באופן יזום שמות לרחובותיה. אלה נועדו לבטא את משמעותה של העיר כהתגשמות החזון הציוני. בהרצאה שנשא לפני מייסדי העיר באוגוסט 1909 קבע מנחם שינקין: "ראשית כל צריכים להניח עליה (על תל אביב) את חותם רעיון התחייה שהוא הסיבה העיקרית להתהוותה. את זה נעשה על ידי השמות שניתן למושבה ולרחובותיה והשמות האלה יהיו לנו לעד ולעולמים".

בעקבות תל אביב הקימו ערים נוספות מנגנונים לשיום הרחובות. הספר של עזריהו מייחד מקום נכבד לניתוח ההיסטוריה הפוליטית והמרחבית של תהליך הענקת השמות בתל אביב, לצד פרקים דומים על חיפה וירושלים ­ שתיהן ערים מעורבות, ופרקים על באר שבע, אופקים ושלושה יישובים ערביים: אום אל-פחם, כפר קאסם וכפר מנדא.

נועם דביר רחובות

העניין של עזריהו בשמות רחובות התעורר בתקופת מחקר שבילה בברלין באמצע שנות ה‑80. "בארכיון של עיריית ברלין ראיתי מסמכים ממאי 1945, הישיבה הראשונה אחרי תום שלטון הנאצים", הוא מספר. "העיר כבושה והרוסה ומועצת העיר דנה בנושאים של חיים ומוות ­ אספקת מזון, מגורים, בעיר אין דלק, והגוויות עדיין בתעלות. בסדר היום יש גם סעיף שלם לדיון בהחלפת שמות הרחובות הנאציים. לסמלים ולדברים סמליים יש חשיבות עצומה".

בעיני עזריהו, "הדבר החשוב הוא להראות איך הפוליטיקה הגבוהה והתכנון הגבוה נוגעים ביום-יום ברמות הכי אינטימיות". בברלין, למשל, רחובות שנחצו על ידי חומת ברלין קיבלו שמות חדשים על ידי המשטר הקומוניסטי. מהפכה שאינה משנה את המרחב אינה מהפכה, אמר הפילוסוף הצרפתי-מרקסיסטי אנרי לפברה; החלפת השמות אם כן אינה רק אקט גיאוגרפי אלא דרמה פוליטית משובחת.

ההחלפה של שם רחוב יכולה לנבוא מכמה סיבות. לפעמים מדובר בשינוי אידיאולוגיה ואג'נדה של הרשות המוניציפלית ולפעמים אלה סיבות פרוזאיות. רחוב שפינוזה שממוקם כיום במרכז תל אביב היה בעבר סמטה בנוה צדק. התושבים ממוצא תימני התלוננו בפני העירייה על השם, "הם לא ידעו כנראה מי היה שפינוזה וגם לא ידעו לבטא את השם, אז הם קראו לו רחוב ספונג'ה", מספר עזריהו. "האשכנזים חשבו שצוחקים עליהם אז העירייה החליטה, לטובתו של האזור ולכבודו של שפינוזה, להעביר אותו צפונה".

הפרשה המפורסמת ביותר של החלפת שמות התרחשה בבני ברק בראשית המילניום. מיד לאחר מותו של הרב שך ב‑2001, התכנסה ועדת השמות של העירייה והחליטה להסב את שמו של חלק מרחוב הרצל לרחוב הרב שך. בעיני חוגים חילוניים נתפשה ההחלטה כפרובוקציה. בעקבותיה תוקנה פקודת העיריות ונקבע שכדי לשנות את שמו של מקום ציבורי הקרוי על שם אחד מגדולי האומה, או שם שהוא בעל משמעות לאומית או ממלכתית (וגם זה נתון לפרשנות), נדרש אישור הממשלה.

לפעמים ההתנגדות לשינוי שמו של רחוב עשויה להיהפך למאבק אזרחי של ממש. כך, למשל,  תושבי רמת החי"ל בתל אביב ניהלו מאבק של שנים בעירייה שהחליטה להעניק את השמות עולי הגרדום והרוגי מלכות לשני רחובות בשכונתם ("מי רוצה לבוא למסיבת יום הולדת של ילד בן שש שמתקיימת ברחוב הרוגי מלכות" היתה אחת מטענותיהם).

נועם דביר רחובות
דודו בכר

שמות רחובות גם יכולים לתת ביטוי פיסי לעימותים פוליטיים. כך למשל פינת הרחובות בן גוריון (מפא"י) וזאב ז'בוטינסקי (חרות) ברמת גן. מעניין מה שני המנהיגים המיתולוגיים היו חושבים על ההחלטת העירייה. ז'בוטינסקי, אגב, הוא האישיות המונצחת ביותר מבחינת שמות רחובות בישראל.

מי שנעדר באופן מובהק משמות הרחובות בארץ הן קבוצות שאינן נמנות עם ההגמוניה: נשים, מזרחים, עולים חדשים וערבים אזרחי ישראל. מכיוון שתהליך השיום של רחובות עשוי לארוך שנים ארוכות, גם קבוצות מיעוטים שהצליחו לגבש לעצמן לובי פוליטי קטן מתקשות עדיין לקבל נוכחות מרחבית.

מחיקה או אפליה מתקנת

בבאר שבע יש קשר ישיר בין תכנון העיר והתפתחותה לבין שמות הרחובות שלה. השכונות הראשונות מתהדרות בתמה מפא"יניקית ממלכתית של שנות ה‑50, אולם החל ב‑1989, עם תחילת כהונתו של ראש העיר יצחק רגר, איש הליכוד, החלו הרחובות והשכונות לקבל שמות אחרים. למשל שכונת נוה זאב (ז'בוטינסקי), שבה גם נקרא רחוב על שמה של הרעיה יוענה (ז'בוטינסקי). לדעת עזריהו, זה לא אקט של מחיקה אלא אפליה מתקנת.

המורשת המקומית המונצחת בבאר שבע אינה כוללת את ההיסטוריה העותמנית של העיר. ההנצחה הפרסונלית מוגבלת ליהודים שהתיישבו ופעלו בעיר אחרי קום המדינה. יוצא מן הכלל הוא רחוב הנרי קנדל בעיר העתיקה, על שם האדריכל הבריטי שהכין את תוכנית המתאר העירונית של באר שבע בשנות ה‑20.

בסקירה המקיפה בספר חסרה תחזית של שמות לרחובות בישראל בעשורים הבאים. מי יהיה איש הרוח האתיופי הראשון שיונצח בארץ? מתי יונצחו מנהיגי העלייה הרוסית לישראל ובאיזו עיר? והאם לשמות כמו רחוב הדקל, הזית ודומיהם יש סיכוי לעמוד בפני תנופת ההנצחה הישראלית?

לדעת עזריהו, הכל מתחיל ונגמר בהפעלת לחצים במקומות הנכונים. "זה לא מספיק לשבת ולצעוק, צריך להיכנס לוועדת השמות המקומית ולעשות מה שכולם עושים שם ­ אתה תיתן לי את שלי ואני אתן לך את שלך. זה הכל פוליטיקה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות