טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כששלום הציבור מופקד בידי יזמי נדל"ן

במדינת ישראל, שלום הציבור בעת רעש אדמה מופקד בידיהם של יזמי נדל"ן. תערוכה חדשה מנסה לרדת לעומק תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים

תגובות

בגלריה בבית האדריכל ביפו מוצגת בימים אלה התערוכה "תמ"א 38, עבודות ודעות", העוסקת בתוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים לרעידות אדמה שאושרה בכנסת ב 2005. מאחורי המינוח המקצועי הסתום מסתתרת אחת התוכניות הארציות המשמעותיות ביותר שאושרו בשנים האחרונות בישראל. השלכותיה נוגעות לרבים בציבור ואין להפריז בהשפעתה גם על הנוף הבנוי, החברה והסביבה.

התוכנית היא שעטנז מקורי מתוצרת כחול-לבן בין פתרון לחיזוק מבנים לרעידות אדמה, הגדלת זכויות בנייה בשוק הפרטי, והרחבה ושדרוג של מבני מגורים. זהו הפתרון המערכתי היחיד שמדינת ישראל מציעה כיום למאות אלפי מבני מגורים ישנים (שתוכננו עד 1 בינואר 1980). עם יציאתה לאור התוכנית נחשבה למעין פתרון קסם, מתנה משמים לחיזוק והרחבה של בתי דירות ללא השקעה כספית מצד המדינה או הדיירים, וכתוצר לוואי¬ התחדשות עירונית מבלי לטרוח על תכנון.

עם השנים והקשיים בדרכה של התמ"א מהכוח אל הפועל - עד כה בהצלחה מוגבלת בלבד - מתגלים גם מגבלותיה וכשליה. העניין שעוררה נהפך בהדרגה לביקורת, גם אם אין עוררין על הפוטנציאל הטמון בה. התערוכה בבית האדריכל, שאצר האדריכל ערן טמיר טאוויל, והמחקר הביקורתי של ניר שלו לעמותת "במקום", פורשים את התמונה במלואה.

רחוב נפתלי
תמא אדריכלות

עיקרה: ביקורת על עצם הרעיון שבבסיסה של תלות בין הצורך בהיערכות לרעידות אדמה לבין אינטרסים כלכליים. או במלים אחרות - הפרטת אחריותה של המדינה לביטחון הציבור והעברתה לשוק הפרטי. ובמלים אחרות - מבנים יחוזקו באזורי ביקוש במרכז הארץ שבהם מחירי המטראז' גבוהים והסיכון לרעידות אדמה קטן, ולא בפריפריה לאורך השבר הסורי-אפריקאי שבה מחירי הנדל"ן נמוכים אבל הסיכון הסיסמי גבוה.

ואכן, חלק הארי של הבקשות לתמ"א 38 בארבע השנים הראשונות לאישורה - 107 מתוך 190 - הן במחוזות תל אביב והמרכז. אף לא בקשה אחת הוגשה באזורי הסיכון בצפון. במרבית היישובים בישראל אין כדאיות כלכלית למימוש התמ"א והיא מיושמת רק באזורי ביקוש, ובעיקר בגוש דן שבו הסיכוי לרעידות אדמה נמוך. מודל ההפרטה בישראל אינו מכסה גם את מימון החיזוק בדיור ציבורי שאינו בבעלות הדיירים, או במבני ציבור שמטבע הדברים אין להם "מנגנון מימון" כלכלי.

התלות בין היערכות לרעידות אדמה לבין מחיר המטראז' בשוק החופשי היא כאמור המצאה ישראלית. במדינות רבות אחרות, ובכללן ארצות הברית, הממשלה והרשויות המקומיות מעניקות סיוע והלוואות מסובסדות לחיזוק מבנים בבעלות פרטית. למרבה האבסורד, בישראל שלום הציבור בעת רעש אדמה מופקד למעשה בידיהם של יזמי נדל"ן.

אתגר לאדריכל

בעודה מתקשה למלא את ייעודה המקורי ככלי לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, תמ"א 38 מצאה עצמה כאמצעי להתחדשות עירונית ¬ לעתים זהו המנגנון העיקרי להתחדשות - מבלי שהיא מצוידת בכלים ההולמים את המשימה.

התחדשות עירונית היא משימה תכנונית ואדריכלית התפורה על מקום ושונה ממקום למקום. תמ"א 38 לעומתה היא תוכנית טכנית אחידה וגורפת שאינה מבחינה בפרטים. אם זאת היכולת של תשתיות קיימות לספוג את תוספות הבנייה הצפויות, ואם אלה מרקמים בנויים היסטוריים ומבנים בעלי ערך אדריכלי שעלולים לשלם באובדן ערכם הייחודי, לא מעט בגלל שיטת החיזוק האחידה והמסורבלת שהתמ"א מחייבת, כפי שמציין הדו"ח של עמותת "במקום". הדו"ח ממליץ על שיטות חיזוק אלטרנטיביות הנהוגות בעולם ומתאימות יותר להתערבות בבנייה קיימת.

כמנגנון להתחדשות עירונית, וגם כפרויקט לחיזוק מבנים, תמ"א 38 מציבה אתגר ראשון במעלה לפני אדריכלים ומתכננים. בתערוכה מוצגים פתרונות אדריכליים שונים לשתי המשימות, חיזוק והתחדשות עירונית, החושפים הן את גודל המשימה והן את הבעייתיות בפתרונות המוצעים. בעידן שבו אדריכלים ומתכננים נדרשים יותר ויותר להתמודד עם מצב נתון של בנייה קיימת, היצירתיות כבר לא תיבחן רק בעיצוב אובייקטים אדריכליים נוצצים, אלא ביכולת לשלב כהלכה תוספות בנייה במרקם עירוני ובמבנים קיימים.

נפתלי אחרי
תמא אדריכלות

לתכנן דירות שהורחבו על פי התמ"א או במסגרות אחרות, מבלי שייהפכו לכאוס של חדרים ומסדרונות חשוכים - זו משימה לא פחות מורכבת מאשר לתכנן מוזיאון, וחשובה לפחות באותה מידה אם לא יותר. זו יכולה להיות שעתם הגדולה של המקצוע ושל אנשי המקצוע.

חבל, הכל הלך

הגורם האנושי בתמ"א 38, אם כפרויקט מיגון או כהתחדשות עירונית, הוא גיבור "מבצע נפתלי", סרטם המצוין של ורד ירוחם ואלון רייך המוקרן בגלריה כחלק מהתערוכה, ומתעד מקרוב את גלגוליו של פרויקט לדוגמה במסגרת התוכנית. הסרט, שהופק במקורו לערוץ יס דוקו וכבר הוקרן בעבר, הוא מעקב אירוני, אמפתי ומתסכל אחרי דרך החתחתים של הפרויקט בבניין רכבת משנות ה 50 או ה 60 ברחוב נפתלי בשכונת בקעה בירושלים, דרך שעברה מתקוות גבוהות למפח נפש.

נעימת הנושא הקלילה-הסרקסטית של אבי בללי ורועי ירקוני המלווה את הסרט מעניקה לו נופך כמעט צ'פלינאי, או אולי פלינאי. ההתמודדות עם מיגון והתחדשות בבלוק שיכוני שבו מתגוררות בכוורת בטון ואבן אחת 56 משפחות מקצה הקשת הכלכלית-חברתית היא משימה מאתגרת בכל קנה מידה.

זוהי משימה בלתי אפשרית, כפי שמעיד עליה הסרט, ללא ממשק ידידותי בין החוליה החלשה במשוואה ¬ הגורם האנושי ¬ לבין הגורמים המקצועיים; וגם ללא תהליך אמיתי של שיתוף קהילתי, מעבר לצורך בהחתמת הדיירים על הסכמתם לביצוע התוכנית ומעבר להבטחות של נציג הממסד: "אשרי המאמין. בעזרת השם יהיה בסדר".

הבלוק נבחר על ידי עיריית ירושלים כמקרה מבחן ליישום התמ"א, בחירה שנהפכה לסיפור מוסר. תחילתו בהתגייסות קולקטיבית - גם אם מהוססת - להגשמת חלום על דירות מרווחות יותר מאשר 55 המטרים הרבועים כיום, ועל בניין משופץ ומדוגם הנראה בהדמיות כפנטסיית ספורט-אלגנט על הבלוק השיכוני. סופו של הסיפור הוא חשדנות, פילוג, הסתגרות ומפח נפש. או בלשונה של אחת מדיירות הבניין אחרי שהכל התפוגג: "חבל, ממש חבל. כל הרעש שעשינו, הכל הלך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות