טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היהלום שבתדר

העתיד העגום של בניין הטלוויזיה ברוממה

הוא הוקם ב 1960 כמלטשת יהלומים שנועד לספק תעסוקה לחרדים ונחשב לסמל מודרניסטי . עכשיו הוא עומד להימכר ואולי להיהרס

תגובות

בחורף 1968 הגיעה לארץ משלחת בכירה של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBSבכדי  לסייע לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. השידור הראשון כבר נקבע: מצעד צה"ל  ביום העצמאות ב‑2 במאי, והאמריקאים התבקשו לתרום מניסיונם הרב על מנת שהכל יעבור כהלכה. ההכנות התנהלו לשביעות רצונם של שני הצדדים אלא שאנשי CBSאיתרו בעיה מהותית אחת ­ הבניין המיועד של אולפני הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, ששימש לפני כן כמלטשת יהלומים.

"CBSשלחו לארץ כמה מהנדסים וכשהם ראו את הבניין הם כמעט קיבלו שבץ. הם אמרו שלא תקום פה טלוויזיה", נזכר בחיוך עוזי פלד, שכיהן בזמנו כסמנכ"ל הטלוויזיה. "טלוויזיה לא יכולה לעבוד בבניין עם קומות בגלל הצרכים הטכניים שלה, אבל אנחנו הסברנו להם שאת הבניין הזה הכתיבו לנו מלמעלה, מהממשלה".

בניין רוממה
יעל אנגלהרט

הנבואות הקודרות של האמריקאים לא התממשו. שידור המצעד הצבאי עבר בהצלחה גדולה ומאז ועד היום פועלת הטלוויזיה הישראלית מתוך אותו הבניין. ספק אם יש עוד אובייקט אדריכלי שמזוהה כל כך עם תעשיית הטלוויזיה המקומית, אולי למעט בית האח הגדול בקריית התקשורת בנוה אילן. נוסף לחשיבות שלו בעולם התרבות, האקטואליה והדוקומנטריה בארץ, זה גם אחד מבנייני התעשייה הבולטים שנבנו בישראל, אייקון מודרניסטי של "תעשייה ייצוגית", כפי שמגדיר אותו חוקר האדריכלות הירושלמי דוד קרויאנקר.

על אף מורשתו התקשורתית ואיכותו האדריכלית, לבניין הטלוויזיה צפוי עתיד עגום. במסגרת הרפורמה המתוכננת ברשות השידור צפויה הטלוויזיה לעבור בתוך מספר שנים למתחם חדש שיאחד את פעילותה עם שאר מוסדות הרשות. הבניין מתוכנן להימכר ליזמים פרטיים ולפנות את מקומו לשכונת מגורים חדשה. בכך יסתיים שידורם של פרקים חשובים בתולדותיה של התקשורת הישראלית.

הצלפים הבריחו

בניין הטלוויזיה ­ או בשמו המקורי "בית היהלומים" ­ הוקם בשלהי 1960 כחלק ממאמציו של שר התעשייה והמסחר, פנחס ספיר, להצמיח ענפי תעשייה חדשים בבירה. ליטוש  יהלומים היה עיסוק מקובל בקרב הציבור החרדי וספיר חשב שהענף יוכל לספק תעסוקה לתושבי השכונות החרדיות של מרכז ירושלים.

בקצה שכונת רוממה, בין מחלבת תנובה לבין גן החיות התנכ"י לשעבר, הוקם בניין בן חמש קומות שנועד לשמש כמוקד הפעילות של הענף בעיר. על מלאכת התכנון הופקד האדריכל ראובן רודולף טרוסטלר (1908‑1999) שהתמחה בהקמת בנייני תעשייה. טרוסטלר אחראי בין השאר לבית החרושת לפרוות של משפחת שרף בתלפיות, לבית החרושת לתרופות "רפא" של משפחת לוין ולמפעל "חוטי ירושלים" ברוממה שהוסב לאחר מכן לאולפני קול ישראל (גם הוא צפוי להימכר במסגרת הרפורמה ברשות השידור. נ"ד).

בניין רוממה פעם
כהן פריץ / לע"מ

עם זאת, בשונה ממפעלים ובתי חרושת אחרים, טרוסטלר החליט להעניק לבית היהלומים דימוי אלגנטי, כמעט יוקרתי ­ עם חלונות גדולים הצופים אל הנוף ומחדירים אור טבעי לחללי הייצור. הבניין מחופה בלוחות של אבן נסורה וחזית הכניסה הראשית מודגשת על ידי גרם מדרגות שחלקו החיצוני מורכב מסוג של משרביה עשויה לבני בטון מחוררות.

תמונות שחור-לבן שצילמה לשכת העיתונות הממשלתית בזמנו מציגות צעירים ומבוגרים חרדים המתעמקים באבנים יקרות, ובניין מפואר שניצב באמצע שומקום. מי שלא הכיר אותו היה יכול לראות בו בטעות שגרירות או מטה הנהלה של בנק.

המלטשות של בית היהלומים זכו אמנם לסיקור נרחב כפתרון הולם להעסקה של בני ישיבות, אולם הם לא הספיקו לפעול זמן רב. במלחמת ששת הימים הבניין טווח על ידי צלפים ופונה מיושביו ולאחר המלחמה החליטו היהלומנים הירושלמים להעתיק את עסקיהם למרכז.

באופן מפתיע, גם בתפקידו החדש הצליח הבניין לשמור על חזותו. בשיפוץ שנערך בשנות ה‑70 על ידי האדריכל אריה שרון נוספה לו מערכת של שוברי שמש (בריסוליי), אך מעבר לשורת מזגנים שנתלתה מתחת לחלונות לא נעשו עד היום שינויים משמעותיים בחזית.

ההחלטה לשכן את הטלוויזיה הישראלית בבית היהלומים התקבלה על ידי אגף התקציבים במשרד האוצר. למרות ההתנגדות הראשונית של נציגי CBS, החלו אנשי הטלוויזיה לתכנן את הבניין ולנסות להתאים אותו לצרכיהם.

יאיר אלוני
תומר אפלבאום

"עשינו יש מאין כי היו לנו רק כמה חודשים להתכונן לשידור הראשון", נזכר פלד. "המעבדה של הפילם היתה במרתף והאולפן של החדשות היה בקומה החמישית. בבניין היתה רק מעלית אחת ­ שמשתמשים בה עד היום ­ וכשהיא היתה נתקעת היה צריך לרוץ עם הסרטים במדרגות כדי להגיע לשידור". לדברי פלד, המורשת "ההיסטורית" של המקום היתה חלק בלתי נפרד מההומור במסדרונות רוממה, "בהתחלה היו מחפשים שם יהלומים שהחביאו אולי מתחת לרצפה", הוא מוסיף בחיוך.

מבלי להיות מודעים לכך, נטלו אנשי הטלוויזיה חלק באירוע אדריכלי תקדימי בארץ: זו הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש מחודש במבנה תעשייה ­ פעולה שזכתה ברבות השנים לכינוי הקולע "re use" והפכה לאחד מדגליה של האדריכלות הירוקה העולמית. כיום, כשמכלי גז ישנים הופכים לדירות יוקרה (בווינה למשל) ותחנות כוח היסטוריות הופכות למוזיאון (כמו ה"טייט" בלונדון), קשה שלא להעריך מלטשת יהלומים שעוברת הסבה לאולפן טלוויזיה, וכל זה בשנות ה‑60.

למי שמבקר לעתים בבניין ברוממה נדמה שהוא תמיד בשיפוצים. זה לא רחוק מהאמת. בכל שנתיים או שלוש נעשים בו שינויים בכדי להתאים אותו לצרכים המשתנים. עם זאת לדעתו של יאיר אלוני, מוותיקי הטלוויזיה ומנכ"ל רשות השידור לשעבר, לבניין ברוממה יש את כל הנתונים כדי להמשיך ולשמש את הטלוויזיה גם בעתיד. בתקופה שכיהן כמנכ"ל הוא נועץ עם בכירים ב‑BBCבבריטניה וברשת ZDFהגרמנית, כחלק מארגון מחדש של מתקני רשות השידור.

עוזי פלד
דודו בכר

"בניין הטלוויזיה הוא מצוין", אומר אלוני. "הוא ממוקם באתר גבוה עם ראות טובה. טלוויזיה צריכה להיות קרובה לקווי מתח גבוה אבל לא קרובה מדי כדי שלא יפריעו לשידורים. בנוסף, הבניין לא נמצא מתחת לנתיב של מטוסים ויש אליו נגישות מצוינת. כשאנשי ה‑BBCמדברים על נגישות הם אומרים שצריך לבחון אותה לפי צורכי האגף החשוב ביותר ­ ובמקרה הזה מדובר במחלקת החדשות".

למרות עשרות השיפוצים שעבר במשך השנים, נדמה שהבניין ברוממה מעולם לא הצליח לספק לחלוטין את צרכיהם של השדרנים, העיתונאים, הטכנאים ואנשי הצוות. הוא קטן מדי, מיושן מדי וכל שיפוץ פגע עוד קצת בתכנון המקורי שלו. נוסף לכך הוא ממוקם במרכזה של שכונה חרדית וכבר היום נמנעים עובדי הטלוויזיה לחנות ברחוב בשבתות וחגים כדי לא להרגיז את השכנים. גורמים דתיים לוטשים עיניים לעבר הבניין ורשות השידור מצדה מתכוונת להשתמש ברווחים ממכירתו לטובת הקמת מתחם שידורים חדש, משותף לערוץ הראשון ולקול ישראל.

רוממה פנימי
יעל אנגלהרט

בדומה לבניינים מודרניסטים אחרים בירושלים, הבניין ברוממה אינו מוכרז לשימור. גם אילו היה מתעורר סביבו דיון, סביר להניח שעברו כבניין תעשייתי לא היה מוסיף לו נקודות. השאלה היא האם ניתן וצריך לשמור על בניין עם מורשת כפולה,­ תעשייתית  ותקשורתית,­ למרות הבעיות התפקודיות שלו ולמרות מיקומו בלב שכונה חרדית. ייתכן שעם קצת מחשבה הוא היה יכול להפוך למוזיאון הטלוויזיה הישראלית או לשמש אפילו כתחנת שידור חרדית שתשקף את ההרכב הדמוגרפי הנוכחי של שכונת רוממה.

"יש לי המון חיבה כלפי הבניין, זה מקום שהיה בשבילי בית", אומר אלוני. "כל פינה אומרת לי משהו, פה רבנו, שם התקוטטנו. אני חושב שגם המבנה שלו ייחודי מאוד, אפילו מרשים. הוא שכיית חמדה ארכיטקטונית בסביבה שלו. יש יגידו שהוא בולט בכיעורו, לדעתי הוא בולט ביופיו ובעוצמה שלו".

עוזי פלד סבור שאין לטלוויזיה מה לחפש שם יותר. "עם כל הנוסטלגיה שיש למקום הזה יכול להיות שפשוט צריך להרוס אותו. הבניין עובר בכל שנה שנתיים שיפוצים, כמה הוא יכול כבר לשאת? גם אדם שמכניסים אותו יותר מדי פעמים לחדר ניתוח לא מתאושש בסוף".

 מרשות השידור נמסר, כי בהתאם להסכם המימון לרפורמה ברשות השידור, תתפנה הרשות מהמבנים ברוממה (בניין היהלומים ובניין החוטים) ותבנה קריה חדשה במתחם שערי צדק בירושלים.

עוד כתבות בנושא: מי לא מוצא ייחוד בבית הקיבוץ הארצי? | הנס של מדיין: מעיר סמים למעוז אדריכלות | הצצה לאדריכלות בשירות הדיקטטורה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות