לגרד את המרכז המסחרי מהתחתית

זה אמור היה להיות קומפלקס עסקים עתידני עם טכנולוגיות מתקדמות ותכנון חדיש. אבל השנים לא היטיבו עם מתחם “המרכז המסחרי החדש”, שהוקם בשנות ה-30 בעיר התחתית של חיפה. כיום, לאחר עשרות שנים של הזנחה, 
רוח של התחדשות מורגשת במקום. פרק שלישי בסדרת כתבות על שימור בחיפה

הליך השיקום וההתחדשות שיזמה לפני למעלה מחמש שנים עיריית חיפה יחד עם החברה הממשלתית לתיירות במרכז הישן בעיר התחתית כבר נותן את אותותיו. המתחם הייחודי שהושלם ב-1927, אבן דרך בהיסטוריה האורבנית של חיפה, שהיה עד לאחרונה עזובה חרבה – עבר מתיחת פנים בדרך להיהפך לפנינה ציורית ברוח שנות ה-20, ובה מרכזי בילוי, מסחר ומלונאות. האדריכלות המנדטורית שיצר פריץ קורנברג במקור, לצד המיתוג המחודש כעת כ"שוק הטורקי", מהווה מצע הולם לפרויקטים נעימים בדמות "מתחמי תחנה" למיניהם, גלויות בגווני פסטל מן העבר העמום. "אנחנו מתרגשים בכל פעם שאנחנו מגיעים לשם", אומר מהנדס העיר חיפה, אריאל וסרמן. "כבר רואים יותר אנשים, הקופות של המסעדות עלו, לא מזמן האזור היה במקום הכי נמוך שאפשר".

עבודות הפיתוח של העיר התחתית, שהחלו עוד בפרויקטים כמו המושבה הגרמנית, כיכר פאריס, המשכן בקמפוס הנמל וכעת השוק הטורקי, מבקשות לייצר רצף עירוני ולחבר מספר רקמות שחלקן היו נפרדות מאז ומתמיד. "זה נכון לדעתי להמשיך את המרקם", אומרת נעמה נאמן־מזרחי מהמועצה לשימור אתרים במחוז חיפה, "הפיתוח צריך להיערך תוך ראייה כוללת של כל העיר התחתית". בהמשך מתכננת העירייה לפתח את המקטע שבין כיכר פריס לרחוב כיאט, וכמו כן את ואדי סאליב ותחנת הרכבת החיג'אזית.

במרחק חמש דקות דרומה משם, מתחם המרכז המסחרי החדש (שם שמעורר פחות נוסטלגיה – למרות שהוקם ב-1936, לא הרבה אחרי ה"ישן"), נמצא בפרפורי גסיסה כבר למעלה מ-50 שנה. המרכז היה פרי יוזמתם של היזמים היהודים שבתי לוי ושמואל פבזנר, והוא הוקם בסמוך לנמל חיפה שבנייתו הסתיימה באותן שנים. המתחם, מבחינה מבנית ותוכנית, הוקם על טהרת הכלכלה המודרנית והכיל עסקים, מגורים ומסחר בריכוז יוצא דופן גם במונחים עכשוויים.

"המרכז המסחרי החדש" בחיפה. התנופה נחבאת מאחורי הבטוןיעל אנגלהרט

על הפרויקט חתומים משרד מקס לב ודנון הירושלמי ומשרדם של האדריכל בנימין אוראל והמהנדס יחזקאל זוהר החיפאים. שני שמות נוספים המשויכים למקום הם האדריכל הנודע ריכארד קאופמן והאדריכל הבריטי קליפורד הולידיי, שעסקו יחד באותה תקופה בתכנון השטח המיובש של הנמל הסמוך. למרות ריבוי המתכננים, תכנון הפרויקט ניחן בעקביות. במגרש הטרפזי, שגבולותיו נמתחים בין שדרות יפו לשדרות המגינים (אז קינג ג'ורג') ובין הרחובות עין דור והבנקים, הוקמה קבוצה של מבנים חדישים, המתנשאים לגובה חמש ושבע קומות, שהיוו את חוד החנית של הטכנולוגיה של שנות ה-30. הבניינים, היושבים על קו הרחוב ללא מרווחים בינהם, באופן טיפוסי לבנייה האירופאית, כללו עם השלמתם מערכות חשמל וצנרת מתקדמות, ואפילו מעליות.

בכניסה הראשית למתחם מרחוב הבנקים נקבע שער רחב לכניסת מכוניות, דבר שהצביע על הכוונות השאפתניות לבסס את המקום כקומפלקס עסקים עתידני. גם הרחובות הפנימיים שחוצים את המגרש הרחב, שמשתרע על פני 20 דונמים, נושאים שמות שגויסו למאמץ המסחרי – הנאמנים, החשבון, פיקדון. רחוב נוסף בשם שרה, בניגוד לייחוס התנ"כי המתבקש, ירש את שמו מזה של אמין שרה, בעל האדמות הסורי, לאחר שזה גילה אורך רוח ונענה לבקשת היזמים להמתין לגיוס הכספים הנותרים לפרויקט.

ההתאמה של המתחם לצרכים של דורו, לצד יתרונות המיקום, הובילו לכך שזה נחל הצלחה מסחרית מיידית. עו"ד אלי רומן מהעמותה לתולדות חיפה מספר כי הפירמות החשובות ביותר בארץ התמקמו בו, כולל הסניף הראשון בארץ של מה שנהפך לימים לבנק ישראל. אך לא רק עסקים מהוגנים התקיימו במתחם: גם אחד מבתי הבושת הידועים בעיר התחתית מצא שם את מקומו (עובדה שאין לזלזל בחשיבותה ההיסטורית, היות שחלק מהנערות שימשו גם כמודיעות של “ההגנה” בימי המנדט).

השוק הטורקי בעיר התחתית לאחר השיפוץיעל אנגלהרט

מרבית המבנים כללו מסחר בקומת הקרקע ומגורים או משרדים בקומות העליונות, ברמה שנחשבה אז גבוהה. עסקים נוספים שפעלו במקום היו קולנוע עין דור, שהיה המתקדם לתקופתו, אולם תצוגה למכירת רכבים, ואף מלון סבוי היוקרתי, שלימים שימש את משרדיה של חברת סונול וכיום החליף בעלים ושופץ. המתכננים השכילו להתאים את המקום לשהייה ארוכת טווח של קהל המבקרים, ובלב המתחם הסואן נבנה אחד ממתקני השירותים הציבוריים הראשונים בארץ.

יוזמות פרטיות

למרות כל זאת, לא חלפו שנים רבות עד שהמקום החל לשקוע. מלחמת העצמאות והמאורעות שקדמו לה העמידו את העיר התחתית בקו האש, מה שהוביל לבעיות ביטחוניות קשות ולפגיעה בעסקים. מהרגע שהחלה הנדידה החוצה, קשה היה לעצור את ההידרדרות: "חלק גדול מהמסחר למעשה יצא מהאזור הזה, והמגורים על אחת וכמה", אומר רומן. "המצב רק הלך והידרדר: נכנסה לשם אוכלוסייה יותר חלשה, והיא הבריחה את יתרת העסקים והמשתכנים – וכך נוצר מצב כזה שבניינים שלמים עמדו ריקים במשך שנים". בדיעבד, ייתכן שדווקא ההתאמה ההדוקה בין המתחם לבין צרכי התקופה, לא הלמה את השינויים שהזמן הביא.

בשנים האחרונות ניתן לזהות ניצנים של יוזמות פרטיות במקום. מעונות סטודנטים חדשים נבנו ברחוב הנאמנים, וכמוהם גם כמה בארים ובתי קפה. "בניינים שלמים נרכשו במחירים מצחיקים על ידי יזמים שהתחילו לעבוד", אומר רומן, "רק לאחרונה נרכש בניין חדש ושופץ, לפני כן הוא היה כוורת של פועלים זרים". למרות היוזמות הללו, המתחם מוזנח ולא מטופל, ורווי תוספות בינוי לא מחמיאות. העסקים המתחדשים, בהעדר הנחיות שימור גורפות שיכלו לשמש להם ככלים – מוסיפים עוד עומס ויזואלי על הערבובייה.

"אני לא חושבת שהכל צריך להיות מונוכרומטי ועדין ובצבעי בז'", אומרת נאמן־מזרחי, "אבל כעת שום דבר לא מתואם, וקשה לזהות את השפה האדריכלית של המתחם. החזיתות הארוכות מתאפיינות בקרניז שתופר את כל האורך, במרפסות שהן במקצב מסוים, וזה משהו שצריך להדגיש – אפשר לעשות את זה רק אם מתכננים את זה כמתחם".

"המרכז המסחרי החדש". קורבן של המלחמותיעל אנגלהרט

מצבו של המרכז עדיין טוב בהרבה ממה שהיה בעבר, ויוזמות עירוניות כמו מנהלת שהוקמה במקום, פעילויות לאמנים ושיקום המרחב הציבורי התווספו לאלו הפרטיות. דיירים חדשים עוברים אל הפרויקט, בתנופה שנחבאת כרגע מאחורי חזות הבטון הקשוחה. זה מתחם מודרניסטי יוצא דופן בארץ, עם איכויות תעשייתיות שהולמות את העיר התחתית. על כן, פרויקט שיקום ושימור מסודר יצטרך להתאים לאופיו המיוחד, ולא ליפול למניירות עיצוביות שמאפיינות שימור מתחמים אחרים.

בחזרה במרכז הישן, המדרחובים המוארים עם החזיתות בגוונים צהבהבים, שמהן בולטות מרפסות עם מעקות מפורזלים, נראים מזמינים מתמיד. עיריית חיפה שיפצה את התשתיות, את הגינון ואת המרחב הציבורי, ואילו עבודות השיפוץ של הבניינים, שנעשות על ידי בעלי הקרקעות, נערכות בתיאום מול יחידת השימור של העיר. בפרויקט החדש כל הגורמים המעורבים גאים לקחת חלק, כולל אריה ציפריס – שהקים במקום בית דפוס לפני 55 שנים, ולפני מספר שנים הסב אותו למוזיאון ולמלונית.

"בכל הגזוזטראות שהיו פה ישבו סלוניקאים ופיצחו פפיתס, גרעיני חמנייה, שהקליפות שלהם נערמו מתחת לכל מרפסת", אומר ציפריס. "היה פה הווי חיים, היו צועקים מהמרפסות משני צדי הרחוב". הוא מספר כי הוא עצמו, כבר לפני 30 שנה, יזם שיפוצים במבנה שברשותו, והזמין לקראתם מומחים לשימור. לדבריו, בעליו העסקים השכנים נדבקו גם הם בקדחת ההשתמרות, מה שבסופו של דבר הקל על העירייה בהרצת הפרויקט הנוכחי. "הקידמה הורסת כל דבר טוב, בגלל זה אני משמר את הישן, שהוא בעיני הכי יפה".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5