טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרוייקט היוקרה הס-דוד בירושלים נועד בעיקר לתושבי חוץ

דירות רפאים, אקזוטיקה מרוקאית ומרחב ציבורי חשוב; כל אלו מתקיימים זה לצד זה בפרויקט היוקרה הירושלמי הס-דוד, המכונה "קינג דייוויד רזידנס"

תגובות

פרויקט היוקרה הס-דוד, או "קינג דייוויד רזידנס" בשמו הנדל"ני, הוכתר לאחרונה כבניין המגורים היקר ביותר בירושלים. הוא ממוקם לא רחוק ממלון המלך דוד, פרויקט ממילא וחומות העיר העתיקה וכולל מרכיבים שאינם אופייניים לבתי דירות בירושלים הענייה: בריכת שחייה, בית כנסת, מרתף יינות ולובי מעוצב. המחירים בו לא מתאימים לכיס הישראלי וכמו פרויקטים חדשים אחרים בסביבה הוא מושך תושבי חוץ יהודים וכולל דירות רפאים שייוותרו ריקות במשך מרבית חודשי השנה.

עם זאת אין לשפוט את הס-דוד כפרויקט יוקרה ותו לא. כלפי רחוב דוד המלך הוא מפנה חזית צפופה ועירונית עם חללי מסחר, ובחלקו האחורי אף הוקמה כיכר ציבורית שמקשרת בין שכונת "מחנה ישראל" לבין הרחוב. המרחב הציבורי מוגבל אמנם לגובה של קומת הקרקע אבל בזכות ההשקעה העיצובית והכספית הוא מצליח לפצות ולו במקצת על האווירה המנוכרת שמתנוססת מעל.

"זה פרויקט שעוסק בקנה מידה ירושלמי", מסביר האדריכל אמיר קולקר (משרד קולקר-קולקר-אפשטיין) בזמן שהוא משרבט סקיצה קטנה בדיו שחור כדי להבהיר את רעיונותיו. "כשהמנדט הבריטי נכנס לירושלים, הוא הביא עמו קנה מידה חדש שיצר הזדמנות לעירוניות. הבניינים המנדטוריים נבנו בקו אפס צמוד לרחוב והקיפו את הבתים ההיסטוריים שבפנים המגרש. כך נוצר קנה מידה עירוני גדול ברחוב ומאחוריו קנה מידה קטן", הוא אומר ומשלים את השרטוט. "בהס-דוד טיפלנו בדיוק בנושא הזה. ירושלים הולכת ומצטופפת ואנחנו ניצבים בפני שאלה של בנייה חדשה ופיתוח מול שימור המרקם ההיסטורי".

שפה מנדטורית

הבסיס לפרויקט הוא המוזיאון למורשת יהדות צפון אפריקה שממוקם בבניין היסטורי של שכונת "מחנה ישראל". השכונה הוקמה ב-1865 על ידי רבי דוד בן שמעון בעבור חברי העדה המוגרבית (המערבית) ונחשבת לשכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. הבניין המקורי של המוזיאון הכיל את "כולל המוגרבי" ועבר אינספור שינויים במשך השנים. כיום נותרה ממנו רק המעטפת החיצונית.

במסגרת תוכניות ההתרחבות והשיפוץ של המוזיאון הוחלט לפני כ-15 שנה לקדם תוכנית בניין עיר חדשה למתחם, שתכלול בנייני מגורים ומסחר וכיכר ציבורית גדולה. הקולקרים הופקדו אז על ביצוע התוכנית וליוו אותה עד לשלב הסופי של תכנון הבניינים, "תוכנית שהיא תוצאה של עסקאות כלכליות שאינן נמצאות בתחום השליטה של האדריכל", כהגדרתם. בינתיים עבר המוזיאון שיפוץ בתכנונו של האדריכל דן יזרעאלי, ובמסגרתו הותקנו בחלל המרכזי עיטורי גבס ועץ שנוצרו במיוחד בעבורו על ידי אמנים מרוקאים.

מתחם הס-דוד כולל ארבעה מרכיבים, כולם תוכננו או שופצו על ידי קולקר-קולקר-אפשטיין: שני בנייני מגורים חדשים שניצבים על רחוב דוד המלך (שגובהם תשע ו-11 קומות), המוזיאון למורשת יהדות צפון אפריקה, בניין לשימור שפורק והורכב מחדש לצדו וכיכר ציבורית שמחברת את כולם. הכיכר היא החוליה החשובה ביותר בפרויקט: היא יוצרת את הקשרים הנדרשים בין הבניינים והרחובות שמסביב ומספקת אתנחתה חשובה של ריק בתוך המאסה הבנויה. בעתיד היא צפויה להתחבר למלון וולדורף-אסטוריה, עוד פרויקט יוקרתי, שהולך ונבנה בפינת הרחובות דוד המלך ואגרון.

אם כלפי הרחוב מפנה הס-דוד חזית אבן רצופה ואלגנטית למדי ("פרשנות עכשווית לשפה האדריכלית המנדטורית של ירושלים", מעיר לוטן רוטמן, האדריכל האחראי על הפרויקט במשרד), הרי שעיצוב הכיכר מתחבר דווקא לאסתטיקה של מוזיאון יהדות צפון אפריקה. הכיכר מכילה שלוש מזרקות מעוטרות בפסיפסים, צמחייה אקזוטית ומלאי רב של אריחים צבעוניים. פנטסיה מרוקאית הזויה בלב הבירה.

אף שצוות מומחה של אמנים מרוקאים הוזמן כדי לבצע את העבודות, קשה שלא להרהר מדוע ירושלים זקוקה לעוד פיסה של עיצוב מזוקק. האם בתי האבן של "מחנה ישראל" אינם רקע מספק למרחב ציבורי מוצלח? "גם אנחנו חשבנו בתחילה שמדובר בקיטש ונבהלנו מעצמנו. האמת שזאת החלטה שהתלבטנו בה עד הרגע האחרון", משיב עופר קולקר. "אני חושב שיש יחס מאוד מתנשא כלפי האמנות המרוקאית בארץ. הרי בחיפה יש מוזיאון יפאני עם גן יפאני ואף אחד לא בא בתלונות לאל מנספלד (שתיכנן את המוזיאון בשיתוף יושימורה ג'ונזו). אולי זה מפני שהאדריכלות היפאנית הולכת טוב עם המודרניזם".

העיטורים המוחצנים של הכיכר מעוררים שאלות על מערכת היחסים שבין אותנטיות לבין תפאורה ריקה, בין ייצוג לבין קיטש. אבל בינתיים נראה שהאקזוטיקה המרוקאית מצליחה למשוך מבקרים רבים, אפילו עוד לפני שהעבודות במתחם הושלמו. בשעת צהריים בשבוע שעבר התגודדה קבוצת תיירים סמוך לאחת המזרקות בכיכר. הם התפעלו מעבודות הפסיפס והתעניינו מתי המוזיאון אמור לפתוח את דלתותיו. האמנים המרוקאים עסקו גם בעיטורים בקומה החדשה שהוסיפו הקולקרים למוזיאון, שם הם דווקא מספקים סביבה אותנטית בעבור המוצגים. במקביל הותקנו עיטורים גם על גבי הבניין המשוחזר הצמוד למוזיאון; היזמים מתכננים לפתוח שם מסעדה מרוקאית בעתיד הקרוב.

הס-דוד מעורר דיון על האופי של מרחבים ציבוריים חדשים בירושלים. במרחק כמה דקות הליכה משם נחנך לפני כשנתיים פרויקט ממילא מעורר המחלוקת של משה ספדיה, שברא רחוב ירושלמי "אותנטי" שהוא למעשה קניון לכל דבר. על המעשה של פחלוץ שכונה ירושלמית לטובת נדל"ן, מגורי יוקרה ומסחר נכתב רבות, אבל נגד כל הסיכויים ממילא נהפכה למוקד משיכה לתיירים ולתושבי העיר, פלסטינים ממזרח ירושלים לצד חרדים, שהמכנה המשותף להם הוא חוויית הקנייה.

הקולקרים מצדם מתלהבים יותר מהמרחב הציבורי של ממילא ופחות מהעיצוב של ספדיה. עם זאת, יש קשר הדוק בין שני הפרויקטים: שילוב של מרחב ציבורי בקומת הקרקע עם מגורי יוקרה לעשירים מעליו. אדריכלי הפרויקט החדש, שהיו בעבר חלק משדרת התכנון הבכירה של משרד הפנים, מודים כי אינם חשים בנוח עם התרומה שלהם לשוק דירות הרפאים בעיר.

את הדיירים שלהן הם מכנים "Urban Cliff Dwelers", "אנשים שגרים על מצוקים מנותקים מהסביבה העירונית", כהגדרתו של אמיר קולקר, "אבל המרחב הציבורי של הס-דוד יודע לחיות גם בלי הנוכחות שלהם". "אני דווקא שמח מתושבי חוץ, זה אומר שירושלים נהפכת למרכז החיים היהודיים בעולם, זה קצת כמו ונציה", מוסיף עופר קולקר. "הבעיה היא שבירושלים בונים היום רק לעשירים. אם משרד השיכון היה יוזם בנייה לזוגות צעירים, היינו הראשונים שמתגייסים לתכנן".



שטחי ציבור בפרויקט הס-דוד בירושלים. בתצלום למטה: מראה כללי של הפרויקט והמוזיאון ליהדות צפון אפריקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות