"רק בבודפשט יש לי 600 אלף מ"ר בתכנון, מהם כ-200 אלף בביצוע", אומר האדריכל מוטי כסיף, שותף במשרד האדריכלים ברעלי-לויצקי-כסיף, מהמשרדים הגדולים בישראל העובדים בחו"ל. "במוסקווה יש לי פרויקט של 600 אלף מ"ר וברומניה יש לנו 30 פרויקטים. כל שבוע אני מטיס לשם שניים-שלושה עובדים. אנחנו עובדים גם בסלובניה, לטוויה, ליטא וסרביה, בפילדלפיה ופיניקס בארצות הברית, ובפונה בהודו. לא ספרתי בדיוק, אבל יש לנו מיליוני מ"ר בתכנון. 300 אלף מהם כבר בוצעו. במשרד יש לנו 50 איש, מחציתם עובדים על פרויקטים בחו"ל, ומביאים 75% מהכנסות המשרד".

גם על השולחן במשרדו של האדריכל משה צור, ממשרד משה צור אדריכלים, שגם הוא מהמשרדים הגדולים העובדים מעבר לים, מונחים עשרות פרויקטים בחו"ל. "אנחנו עובדים ב-17 מדינות בעולם, והיום קיבלנו את המדינה ה-18. לפני 14 שנה תיכננו את הקניון הראשון שלנו בבודפשט ומאז בנינו עוד כ-15 קניונים בהונגריה ובמדינות אחרות. בדרך כלל הם הקניונים הראשונים בכל עיר. זה הדבר שהם הכי רעבים לו. מהונגריה המשכנו לפולין, רוסיה, קרואטיה וצ'כיה. בפראג תיכננו קומפלקס משרדים על נהר ולטאווה עם מגדל, שזה חריג שם. היום אנחנו עובדים גם באוקראינה, בלארוס, אוזבקיסטאן, סרביה, גיאורגיה ועוד".

בלימסול שבקפריסין, ממשיך צור, "אנחנו בונים זוג מגדלי מגורים שהם המגדלים הראשונים בעיר. אנחנו בונים גם בפתאיה בתאילנד. כבר יש לנו שם שלושה פרויקטים, ויהיו עוד. בעיר הבירה החדשה של קזחסטאן, אסטנה (שהקים הרודן המגלומן נורסולטן נזרבייב), אנחנו מתכננים מגדל בגובה של 50 קומות למשרדים, מגורים ומלון עם וינטר גארדן מקורה בזכוכית. המרחבים שם עצומים ונותנים פרופורציה אחרת לדברים. את הפרויקט הזה שקלו לתת לזאהה חדיד אבל נתנו לנו, וראש העיר מתלהב. כל המשרדים הגדולים בעולם עובדים שם שכם אל שכם".

משרד צור ומשרד ברעלי-לויצקי-כסיף, יחד עם משרד יסקי-מור-סיון (האדריכל יוסי סיון התארח כאן בשבוע שעבר), חולשים על 70% מהעבודה במזרח אירופה, לפי הערכת גורמים בענף. הם נמנים עם עשרות משרדי אדריכלים ישראליים העובדים מעבר לים ושותפים לזלילה נדל"נית-אדריכלית קדחתנית ולהפצתה של אדריכלות אינסטנט על פני עשרות מדינות ומאות אלפי דונמים של קרקעות לבנייה. המסע הוא קצר נשימה ומתיש. לפעמים קשה לעקוב אחרי המפה ונופלות טעויות: עיר הנופש סוצ'י שוכנת ברוסיה ולא באוקראינה, כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר.

לא מרגיש קולוניאליסט

בקהילת האדריכלים בישראל, שחבריה נמנים ברובם עם המעמד הכלכלי-חברתי הגבוה, הדיבור על כסף נחשב לרכילות זולה. אבל העבודה מעבר לים הוציאה את הכסף מהארון ושמה קץ להכחשה. בחו"ל, אומר האדריכל משה צור, "אנחנו לא עושים אף פרויקט שאין בו רווח. בארץ זה קורה, וכשכבר יש רווח, הוא נשחק בגלל הזמן האין-סופי שלוקח לכל דבר להתממש. בחו"ל הזמן קצר בהרבה ושכר הטרחה גבוה ב-30%. כך שגם אם למשרד שלנו יש די והותר עבודה בארץ, יצאנו לחו"ל. מובן שהעבודה במקומות אחרים גם מעניינת וההיקפים גדולים בהרבה מאשר כאן".

משרדו של צור, הנמנה גם הוא עם החמישייה הפותחת, תיכנן בין היתר את מגדל מגורי הפאר בארי-נהרדעא בתל אביב, שעורר התנגדות ציבורית והקמתו נמשכת שנים. הוא משוכנע שבחו"ל זה היה נמשך הרבה פחות זמן. ההליכים הזריזים והשפעתם על מתח הרווחים הם גורם משיכה מרכזי ליזמי נדל"ן ישראלים בחו"ל. גם לסיכונים פוליטיים יש באופן פרדוקסלי כוח משיכה משלהם. "חוסר יציבות פוליטי יכול דווקא להגדיל את הכדאיות הכלכלית", אומר צור, "כי במקומות מסוכנים יותר שולי הרווח הם עצומים. אבל זאת בעיקר בעיה של היזמים".

האדריכלות בישראל בשנים האחרונות לא ניחנה ברובה בטעם טוב, עידון או שקט נפשי. אבל למזלה יש כנראה גרועות ממנה. "אחרי תקופה ארוכה של אדריכלות קומוניסטית, אדריכלים מקומיים רבים מתכננים פרויקטים מצועצעים ופוסט-מודרניים במובן הרע של המלה. אנחנו לעומתם מביאים משהו מחושב ותרבותי יותר", מסביר צור ומוסיף: "במדינות רבות, כמו רוסיה, אדריכלים מקומיים שמתפרעים עם ארכיטקטורה הורסים יותר מאשר הזרים. ואני לא מדבר רק על ישראלים. אני לא מרגיש שם קולוניאליסט. הרבה מקומיים מתכננים בדיוק כמוני".

רוסיה היא בשביל צור מקרה מבחן להצלחתו בעבודה בחו"ל. "קשה מאוד לעבוד שם", הוא אומר, "נשארה להם עדיין הגאווה האימפריאלית. הכל כוחני ובכל דבר מעורבים הרבה כוח ואמוציות והרבה מאוד כסף. במוסקווה החזקנו צוות של אדריכלים ישראלים דובר רוסית ואמרתי לעצמי שאם הסתדרתי שם, אסתדר בכל מקום אחר". משרדו של צור מתכנן במוסקווה בין היתר מרכז קניות ענק מתחת לצומת תנועה גדול ליד תחנת הרכבת בלארוס שהקמתו כבר החלה. "האתגר ההנדסי שם גדול", הוא מסביר, "כי אין שום אפשרות לעצור את התנועה בצומת אפילו לרגע".

אף שהיקפי התכנון של אדריכלים ישראלים בחו"ל עצומים (אם כי הרוב עדיין בגדר הדמיות ממוחשבות ואין ודאות כמה ומה אכן יתממש), ומיזמים שתיכננו זוכים מדי פעם בפרסים מקומיים, שמם לא נזכר בפרסומים מקצועיים ובתקשורת. ואם כבר, הוא נקשר לנדל"ן יותר מאשר לארכיטקטורה. מה יכולה להיות הסיבה לתופעה המוזרה הזאת?

צור: "אני חושב שאנחנו לא מוזכרים בשום מקום כי האדריכלים המקומיים שעובדים אתנו וחתומים על התכנון המפורט מציגים את עצמם כאילו הם אלה שעשו את הפרויקטים".

אתה מבקר בבניינים שתיכננת בחו"ל?

"את רוב הפרויקטים שלי אני אפילו נוסע לצלם בעצמי. אבל זה לא כמו בתל אביב. אני לא אעבור בכל בוקר לראות את הפרויקט שלי בקזחסטאן".

קופירייטר של סקיצות

ההיקף וההספק הבלתי נתפשים של העבודה בחו"ל נזקפים במידה רבה לשיטת עבודה שאימצו מרבית משרדי האדריכלים הישראלים, מסביר מוטי כסיף. "רובנו מספקים קונצפט אדריכלי ראשוני ומצליחים להביא 'ערך מוסף' בתכנון. את העבודה השחורה אנחנו משאירים לאדריכלים המקומיים שעובדים מולנו או לגורמים מקומיים אחרים במערכת. אני בעצם קופירייטר של סקיצות. אני רואה תוכנית ובתוך כמה דקות יכול להציע כמה רעיונות וחלופות. אני למעשה מוכר כישרון ושכל ולא עבודה, שזה החלק הפחות קריאטיווי ופחות רווחי".

בעבודתו בחו"ל כסיף מעורב, כדבריו, "רק בארכיטקטורה נטו ולא בפרודקשן. אני לא עושה תוכניות עבודה מפורטות לביצוע, לא מכרזים ולא פיקוח על העבודה בשטח, ואין לי כמעט מגע עם הרשויות". ההפרדה בין היצירה לתהליך הייצור נוחה לאדריכלים ומאפשרת להם אפילו יותר מאשר בארץ לא לראות ולא לשמוע מה קורה מסביב, ולא לשאת באחריות מוסרית לתוצאות. "אני שומע שיש שם כנראה שחיתות", אומר כסיף, "אבל אני לא מעורב בה, לא רוצה להיחשף ולא רוצה לדעת".

לפערים הכלכליים במדינות שבהן הוא עובד התוודע כסיף רק כשנקלע פעם במקרה להפגנה בבודפשט "וראיתי שיש אנשים שמשתכרים 300 יורו בחודש, בזמן שאצלנו מחירי המגורים הם 1,500 יורו למ"ר". המשרד עוסק בעיקר בתכנון למגורים. אין מדובר בדיור ציבורי עממי לאלה שמחוץ למעגל הצמיחה והעלייה ברמת החיים, אלא בשכונות ומתחמי מגורים לבני המזל ממעמד בינוני או גבוה. "עניים לא גרים שם", אומר כסיף, "מי שלא יכול להרשות לעצמו לא נכנס לפרויקטים שלנו".

תכנון מגורים הוא התחום הפחות גלובלי בעבודה בחו"ל, אף על פי שלמיזמי המגורים קוראים בשמות ממותגים כמו ריוורסייד או ריוורלופט. הוא כרוך במגע הדוק יותר עם האדריכלים בני המקום השותפים לפרויקטים ובחשיפה להרגלי חיים מקומיים. ברוב המקרים זה נראה טוב בהרבה מאשר בנייני מגורים חדשים בישראל, ובלי מרפסות מדלגות.

"ההרגלים שם הם אחרים", אומר כסיף, "אין להם בעיה לגור בדופן הרחוב והם מסתפקים בכיוון אוויר אחד, כך שאי אפשר לייבא לשם את בנייני H הישראליים הטיפוסיים עם שלושה כיווני אוויר והרבה חלונות. בנייני המגורים שם הם קופסתיים והדירות קטנות. שני חדרים בדרך כלל, ואם יש להם ילד הוא גר בסלון. הם עדיין צנועים ואין להם דרישות וגם כסף. אבל זה יבוא".

משרד ברעלי-לויצקי-כסיף (ששמו הייצוגי בחו"ל הוא BLK) נמנה עם חמישה משרדי האדריכלים הגדולים בארץ. בין היתר הוא היה שותף לתכנון מלון סיטי טאואר ברמת גן, והוא השותף המקומי של האדריכל האמריקאי ריצ'רד מאייר בתכנון מגדל מגורי הפאר ברוטשילד פינת אלנבי בתל אביב. "בשביל מאייר אני האדריכל המקומי שעושה את העבודה השחורה", מסביר כסיף, "ואין לי בעיה עם זה, כי בחו"ל אני ה'מאייר' שלהם והם עושים בשבילי את העבודה השחורה".

בברטיסלווה, בירת סלובקיה, הם מתכננים פרויקט מגורים ליד מגדל משרדים של נורמן פוסטר, "ואני לא מרגיש רגשי נחיתות", אומר כסיף. אבל הבדל בכל זאת יש, והוא אינו זניח. "לפוסטר יש יכולת וזמן לחקור ולבדוק בנחת כל פרויקט חודשים על חודשים, לבדוק נפחים, אור, רוח, שמש, בלי להעביר אפילו קו אחד על הנייר", מסביר כסיף, "פשוט משום שהם עובדים בשביל יזמים אנגלים שמשלמים לכוכבי אדריכלות פי שבעה או שמונה ממה שיזמים ישראלים מוכנים לשלם לנו".

עם זאת, מודה כסיף, "גם כך המשרד שלנו התיישר כלכלית מהעבודה בחו"ל אחרי שנים של דשדוש. זוהי מתנה אדירה שקיבלנו. אם נהיה כמו פוסטר, אוכל לקנות מטוס פרטי. כרגע אני יכול לקנות רק מרצדס. אבל אני לא קונה כי אשתי לא מרשה לי, והיא צודקת".

משה צור: "במדינות רבות, כמו רוסיה למשל, אדריכלים מקומיים שמתפרעים עם ארכיטקטורה הורסים יותר מאשר הזרים. ואני לא מדבר רק על ישראלים"


מוטי כסיף: "בשביל ריצ'רד מאייר אני האדריכל המקומי שעושה את העבודה השחורה ואין לי בעיה עם זה, כי בחו"ל אני ה'מאייר' שלהם והם עושים בשבילי את העבודה השחורה"