מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

כשמונק התחיל להתפוצץ: תערוכת אמנות סקנדינבית בניו יורק

רטרוספקטיבה לאמנים סקנדינבים שהוצגו בניו יורק לפני מאה שנה חושפת את חולשתם, אבל מגלה את ראשית המחאה החברתית של המרסהוי ומונק

  • קן ג'ונסון, ניו יורק טיימס
  • 27.12.2011
  • 06:46

התערוכה הבינלאומית לאמנות מודרנית בבית הנשק בניו יורק ב-1913 לא היתה הניסיון הראשון או היחיד להציג לאמריקאים אמנות מודרנית אירופית בתחילת המאה ה-20. חודשיים בלבד לפני פתיחת התערוכה בניו יורק, בפברואר 1913, הוצגה בעיר תערוכה גדולה נוספת של אמנות מתקדמת. "התערוכה לאמנות סקנדינבית עכשווית", ביוזמת הקרן האמריקאית-סקנדינבית שהיתה אז בראשית דרכה, הציגה יותר מ-150 יצירות של אמנים דנים, נורווגים ושוודים, שרבים מהם השתמשו באמצעים פוסט-אימפרסיוניסטיים, אקספרסיוניסטיים וסימובוליסטיים שעדיין התקבלו בחשד בצד ההוא של האוקיינוס האטלנטי.

רבים ביקרו בתערוכה הסקנדינבית בניו יורק, ובארבע הערים הנוספות שנדדה אליהן, ומבקרים ועיתונאים פירסמו דברי פרשנות בשפע. אבל המחלוקת שעוררו אמני בית הנשק, בהם מאטיס, פיקאסו ודושאן - האפילה עליה והיא נמחקה מהזיכרון הקולקטיבי. אלא שהקרן האמריקאית-סקנדינבית לא שכחה אותה, ואירגנה כעת חגיגות מאה מרהיבות המגולמות בתערוכה "מודרניזם זוהר: אמנות סקנדינבית באה לאמריקה, 1912". בתערוכה, שתוצג עד 11 בפברואר בבית סקנדינביה בניו יורק, מוצגים 48 ציורים ורישומים, בעיקר מהעשור הראשון של המאה ה-20.

20 מהאמנים ושמונה מהיצירות שנכללו בתערוכה ב-1912 כלולים בתערוכה החדשה, שאצרה פטרישיה ברמן, חוקרת תולדות האמנות ומי שערכה לצד קירק ורנדאו את התערוכה המוערכת שהוצגה במוזיאון ברוקלין ב-1982 "אור צפוני: ריאליזם וסימבוליזם בציור סקנדינבי, 1880-1910". אבל התערוכה הנוכחית אינה שחזור: משולבים בה אמנים מפינלנד ואיסלנד, מדינות שלא נכללו בקרן במקור, וגם כמה אמניות. בתערוכה ב-1912 לא נכללו יצירות של נשים.

תורבלד אריקסן,  "נוף מיוער", 1900
תורבלד אריקסן, "נוף מיוער", 1900.

מהרטרוספקטיבה הזאת עולה תמונה של אמנים נורדים התלויים בין שני קטבים מגנטיים: המסתורין האפלולי של הצפון והתחכום הזוהר של פאריס, שבה למדו רבים מהם. היצירות הפחות מעניינות הן אלה שנטמעו בסגנון הדרומי, ובמיוחד בסגנונותיהם של סזאן ומאטיס: בדיוקן מאת הנריק לואיס לונד הנורווגי - שבו נראה גבר מזוקן במגבעת לבד ומשקפיים, נשען במרפקו על גדר - יכולת הרישום הקלילה והנחת הצבע בכתמים בסגנון סזאן יוצרות אפקט מעקר. כך קורה גם בדיוקן של שתי ילדות בכובעים מהודרים, היושבות בצייתנות וידיהן שלובות בחיקן. על הציור חתום אריק תיאודור ורנסקיולד, גם הוא נורווגי.

חיקוי נאמן מדי של מאטיס מרוקן את החיים מציור מאת ג'ין הייברג הנורווגי. בציור נראית אשה עירומה, שפניה דמויות המסיכה מזכירות במעומעם פנים אסיאתיים. ביקורת דומה אפשר למתוח על פר לאסון קרוהג (עוד נורווגי), שיצר דיוקן מפושט וחפוז של אשתו. מהלכים אוונגרדיים, מתברר, נהפכים במהירות מפתיעה לאקדמיים.

לעומת זאת, אמנים שניסו ליצור תחושה מקומית הם משכנעים הרבה יותר, וכמה מהם עשו זאת בהשראה אמיתית. למשל הדיוקן העצמי של פידר סוורין קרויר, הנושא את חותמו של ג'ון סינגר סרג'נט הדני. תמונת הדיוקן - שהצייר מופיע בה בחליפה לבנה ובכובע, באור שמש בהיר, על רקע ים רחב - משדרת חדוות חיים מידבקת.

ברבים מהציורים המקומיים האלה שורה אווירת בין ערביים או לילה. בציור של תוררין ב' תורלקסון האיסלנדי נראה נוף רחב ידיים של נהר הוויטה - צללית יחידה של סוס רועה על רקע מים דוממים כמראה. הרים סגולים מתנשאים במרחק מאחורי ערבה חסרת עצים. מעל זוהרים עמומות שמים אפורים. היצירה מצוירת במגע משיי, ללא עקבות מכחול, בגוונים שקטים ומאופקים. היא משלבת בפיוטיות פסיכולוגיה עם מראות העולם החיצוני.

באקוורל קטן מאת אסגרימור ג'ונסון (גם הוא מאיסלנד), אשה בשמלה ארוכה באדום-לבן יושבת על סלע לאור הירח, לצד מים דוממים. היא מגלמת את התשוקה הרומנטית למשהו בלתי ידוע ואולי גם בלתי ניתן לפענוח.

וילהלם המרסהוי, "אשה מסדרת גבעולים באגרטל על שולחן", 1900
וילהלם המרסהוי, "אשה מסדרת גבעולים באגרטל על שולחן", 1900.

"שקט" מאת ריצ'רד ברג השוודי הוא חלום סימבוליסטי: נראית בו חומה לבנה נמוכה ובמרכזה שער ברזל, שיתדותיו השחורות מעוטרות בכתמי זהב זוהרים בצורות דמעות. עצי צפצפה גבוהים מתנשאים אל השמים מעברה האחר של החומה, ומעבר להם שרידים של מבנה. אנחנו אולי מתבוננים בשער החד-כיווני שבין החיים למוות.

כמעט כל אמני התערוכה בולטים בהשתייכותם לרגע המסוים הזה בתולדות האמנות, אבל שני המרגשים ביותר, וילהלם המרסהוי (דני) ואדוארד מונק (נורווגי), יוצאים מכלל זה.

בציוריו המעוצבים להפליא - רובם חדרים ובניינים בחום ובאפור - המרסהוי חזר לוורמיר ולריאליסטים הולנדים מדויקים אחרים מהמאה ה-17. בתמונה פרי מכחולו נראית אשה בשמלה שחורה וארוכה מסדרת פרחים בכד בחדר שאורו עמום. החדר ריק למעט תנור גדול ושחור, דמוי גליל, הניצב בפינה. היצירה מטרידה ביופיה ובתחושת האבל העדינה האופפת אותה.

מונק בישר בחלק מציוריו את בוא האקספרסיוניסטים המופשטים, שפירקו את הדימויים למחוות טעונות רגשית. "ילדה מתחת לעץ תפוח" הוא דוגמה נהדרת לכך: אשה בתלבושת סגפנית בשחור-לבן עומדת בחזית התמונה בפרדס, פניה מופנות אלינו בהבעה מוטרדת ובעיניים פקוחות. מעליה מתנשאים ענפיו המסוקסים של עץ פירות; נדמה שהם מתפתלים בחיים אקסטטיים, כאילו מקבלים חיים מתשוקותיה הבלתי ממומשות של הנערה.

"נערים רוחצים" של מונק, 1904-1905
"נערים רוחצים" של מונק, 1904-1905.

בהתחשב בהבדלים ביניהם, מעניין לציין שמונק והמרסהוי נולדו בפער של שנה בלבד: מונק נולד ב-1863, המרסהוי ב-1864. ועוד יותר מעניין שהיה להם נושא משותף: מחאה נגד הדיכוי החברתי. המוטיב הזה מעלה בשקט עשן אצל המרסהוי; אצל מונק הוא מתפוצץ.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים